שלום, ברכותי לפורום החדש, וסיפור.
אספר לכם חוויה שעברתי על ציון רבינו הקדוש באומן. ישנו סיפור מרבינו, הסיפור שאביא הוא גם ידוע ממקורות אחרים אלא שרבינו נותן לו סיום מפתיע ושונה. מעשה במלך שרצה לקשט את ארמונו, והוא קרא לשני ציירים אומנים שיקשטו קיר באולם הארמון כל צייר קיר אחד וקבע אתם זמן לסיום העבודה. צייר אחד התחיל בעבודה מיד כשהוא מצייר ציורים נפלאים, ואילו השני לא עושה מאומה, עובר זמן ותאריך סיום העבודה מתקרב, הצייר הראשון עובד במרץ, ואילו השני נראה אדיש, שום סימן להתחלת העבודה מצידו. מגיע היום לפני האחרון שבו צריכה להסתיים העבודה ועדיין השני אדיש כביכול ולא נראית התחלת עבודה מצידו, מגיע היום האחרון לפתע מגיע האומן השני ומכסה את הקיר שלו במראות שבהן השתקפו הציורים הנפלאים מהקיר ממול, ואז כל אולם הארמון השתלם ביופי ובהדר. כיצד המלך הגיב? ממקורות אחרים הסיפור מסתיים כך: המלך העמיד קופסה עם דינרי זהב מול הראי ואמר לאומן השני קח את שכרך מתוך הראי. ואילו רבינו מסיים את הסיפור שהמלך דווקא היה מרוצה ושמח מאד, ושילם לאומן השני שכר מלא כמו לאומן הראשון. שנים רבות היה הסיום של רבינו תמוה בעיני, לכאורה נראה כל מעשהו של האומן השני כמו רמאות, ומדוע המלך היה מרוצה ושילם לו את שכרו, ומה בכלל התכוון רבינו בסיפור המעשה הזה. לפני מספר שנים ביקשתי מהקב"ה שיאיר את עיני להבין את פשר הדבר, ואז ערב ראש השנה אחד כשהייתי על ציון רבינו, לפתע כמו בברק נכנסה במוחי הארה והבנה ברורה כשמש של כל פשר העניין. האומן השני ידע שכמה שיתאמץ בכל כוחותיו הציורים שלו לעולם לא יגיעו ליופי וההדר של הראשון, ולכן מכיון שלפני עיניו עמדה טובת המלך האמיתית, שהארמון יושלם בתכלית היופי והשלימות, ולכן הדבר הנכון ביותר מצדו היה להעמיד את המראות כדי שעבודת הצייר הראשון תשתקף גם בקיר שלו, כי אילו הוא היה מצייר בעצמו לעולם הארמון לא היה מגיע לרמת היופי וההדר הראויים, ולכן דווקא בדרך זו הגיע הארמון לשלימות הגדולה ביותר. הצייר והאומן הגדול הוא רבינו, ואנחנו משולים לאומן השני כמה שאנחנו נשתדל להתאמץ ולעסוק בעבודת השם משכלינו ומדעתינו, זה יהיה אפס קצהו לעומת מה שיכול רבינו הקדוש, ולכן רבינו בא עם סיפור המעשה הזה ללמד אותנו, שעלינו להתבטל לרבינו, עלינו לבטל את כל שכלינו ומחשבותינו העצמיות ולקבל על עצמינו את דרכו של הרבי, ולהפך למראה של רבינו, ואז כל המעלות הנפלאות שלו ישתקפו גם בנו, ועיקר לצחצח ולזכך את המראה שלנו להזדכך כדי שתשתקף היטב. ואז נזכה להגיע למעלות ודרגות גבוהות כמו שאמר רבינו "כמוני ממש" אפילו אם מצד עצמינו איננו ראויים ומסוגלים לכך, אבל בזכות ההתקשרות לצדיק וקבלת עצותיו אנו יכולים להגיע למדרגות שלו ממש. וכפי הסיום המעשה של רבינו, המלך הוא מלכו של עולם, היה מאד מרוצה מפעולתו של האומן השני אותו שהתבטל לצדיק ונתן לו שכרו בשלימות. שיהיה יום טוב לכולכם.
אספר לכם חוויה שעברתי על ציון רבינו הקדוש באומן. ישנו סיפור מרבינו, הסיפור שאביא הוא גם ידוע ממקורות אחרים אלא שרבינו נותן לו סיום מפתיע ושונה. מעשה במלך שרצה לקשט את ארמונו, והוא קרא לשני ציירים אומנים שיקשטו קיר באולם הארמון כל צייר קיר אחד וקבע אתם זמן לסיום העבודה. צייר אחד התחיל בעבודה מיד כשהוא מצייר ציורים נפלאים, ואילו השני לא עושה מאומה, עובר זמן ותאריך סיום העבודה מתקרב, הצייר הראשון עובד במרץ, ואילו השני נראה אדיש, שום סימן להתחלת העבודה מצידו. מגיע היום לפני האחרון שבו צריכה להסתיים העבודה ועדיין השני אדיש כביכול ולא נראית התחלת עבודה מצידו, מגיע היום האחרון לפתע מגיע האומן השני ומכסה את הקיר שלו במראות שבהן השתקפו הציורים הנפלאים מהקיר ממול, ואז כל אולם הארמון השתלם ביופי ובהדר. כיצד המלך הגיב? ממקורות אחרים הסיפור מסתיים כך: המלך העמיד קופסה עם דינרי זהב מול הראי ואמר לאומן השני קח את שכרך מתוך הראי. ואילו רבינו מסיים את הסיפור שהמלך דווקא היה מרוצה ושמח מאד, ושילם לאומן השני שכר מלא כמו לאומן הראשון. שנים רבות היה הסיום של רבינו תמוה בעיני, לכאורה נראה כל מעשהו של האומן השני כמו רמאות, ומדוע המלך היה מרוצה ושילם לו את שכרו, ומה בכלל התכוון רבינו בסיפור המעשה הזה. לפני מספר שנים ביקשתי מהקב"ה שיאיר את עיני להבין את פשר הדבר, ואז ערב ראש השנה אחד כשהייתי על ציון רבינו, לפתע כמו בברק נכנסה במוחי הארה והבנה ברורה כשמש של כל פשר העניין. האומן השני ידע שכמה שיתאמץ בכל כוחותיו הציורים שלו לעולם לא יגיעו ליופי וההדר של הראשון, ולכן מכיון שלפני עיניו עמדה טובת המלך האמיתית, שהארמון יושלם בתכלית היופי והשלימות, ולכן הדבר הנכון ביותר מצדו היה להעמיד את המראות כדי שעבודת הצייר הראשון תשתקף גם בקיר שלו, כי אילו הוא היה מצייר בעצמו לעולם הארמון לא היה מגיע לרמת היופי וההדר הראויים, ולכן דווקא בדרך זו הגיע הארמון לשלימות הגדולה ביותר. הצייר והאומן הגדול הוא רבינו, ואנחנו משולים לאומן השני כמה שאנחנו נשתדל להתאמץ ולעסוק בעבודת השם משכלינו ומדעתינו, זה יהיה אפס קצהו לעומת מה שיכול רבינו הקדוש, ולכן רבינו בא עם סיפור המעשה הזה ללמד אותנו, שעלינו להתבטל לרבינו, עלינו לבטל את כל שכלינו ומחשבותינו העצמיות ולקבל על עצמינו את דרכו של הרבי, ולהפך למראה של רבינו, ואז כל המעלות הנפלאות שלו ישתקפו גם בנו, ועיקר לצחצח ולזכך את המראה שלנו להזדכך כדי שתשתקף היטב. ואז נזכה להגיע למעלות ודרגות גבוהות כמו שאמר רבינו "כמוני ממש" אפילו אם מצד עצמינו איננו ראויים ומסוגלים לכך, אבל בזכות ההתקשרות לצדיק וקבלת עצותיו אנו יכולים להגיע למדרגות שלו ממש. וכפי הסיום המעשה של רבינו, המלך הוא מלכו של עולם, היה מאד מרוצה מפעולתו של האומן השני אותו שהתבטל לצדיק ונתן לו שכרו בשלימות. שיהיה יום טוב לכולכם.
) אני משוכנע משום מה שלר´ יעקב יש הרבה מאד מה לתרום לנו. שמחים שבאת.
