שלום, אני נוסעת!

שלום, אני נוסעת!

חברים וחברות יקרים, אני נוסעת לחופשת התאווררות בניו-יורק.
שבוע של מסעדות, שופינג וטיולים (מדיסון אווני בלילה - זה הדבר הכי יפה בעולם, לדעתי) יאווררו אותי טוב טוב ויכינו אותי ללימודים שבפתח. אני לוקחת את המחשב ואכנס מידי פעם לראות מה שלומכם, אז תהי ילדים טובים ואל תשתוללו יותר מידי.. הטיסה שלי היום בלילה ואני מניחה שעוד אכנס היום בשביל דש"ים אחרונים. אוהבת אותכם הכי הכי בעולם -
הפשוש (שכבר לא יושבת על הענף יותר..)
 
הכי יפה בכל העניין

זה שירדת מהענף...
נורא נחמד ככה. שיהיה לך ממש כייף
 
כן.. ירדתי

והכל נהדר ויפה ואופטימי עד שמגיע איזה רגש נורא של פחד ומציף ומציף ומציף.. כמו שמדברים על מה יהיה בעתיד ואני עוד לא אגרתי מספיק כוח להתמודד ולהיות חזקה, ואז אני נופלת לבור של פחד. לפחות אני יכולה לקרוא לתחושה הזאת בשם ולא להכניס את עצמי לסרטים מזה. והקטע ששנוא עלי זה שאני מתחברת עכשיו לרגשות שכל החיים ניסיתי לברוח מהם. כי הם תמיד לוו במישהו שרודף אחריי ומכאיב לי וזאת הסיבה שלימדתי את עצמי לא להרגיש. נורא כבד. נורא.
 
זהו זה! החלטתי שenough בכי

ועכשיו אני הולכת לכייף 10 ימים בחו"ל ולעזעזל מה שיהיה אחרי זה. ממילא אין לי יכולת לשלוט על העתיד. מה שיש לי זה פרטנר שקשוב לי,הרצון להצליח בלימודים והילדה שלנו שתצריכה לעבור את זה עם מינימום נזק. אז אני לא מפתחת סרטים. נראה לי שקבוצת תמיכה לסטודנטים בהחלט זה דבר שיעזור לי בעתיד. למה כ"כ הרבה שינויים בבת אחת? אבל אולי אחרי הכל זה יסתדר לטובה.
 
אני שומעת את השיר הזה עכשיו

ברקע, ונראה לי ממש מתאים למה שכתבת: "מה זה חופש בכלל, אם לא נצחון האדם על עצמו..." בהצלחה ותיהני
 
פשוש החדשה:אני אוהבת את זה

תעדי חיים ותקרעי את ניו יורק!!!! שלך חנה גונן
 
ד''ש למטרופוליטן ולבלו-נווט.

יענו Metropolitat ו-Blue Note. גם למוזאון תולדות מדעי הטבע ולSoHO. אני לא יכול להרשות לעצמי לקפוץ לשם יותר. הייתי טס לשם פעם בשנה כי רופא לקויות הלמידה שלי שם ועכשיו כשאני גר בשיקגו ולא בירושלים, אין לי כסף להגיע לשם יותר. אפילו שעכשיו הביטוח הרפואי כן מחזור לי על ביקור אצל הרופא שלי.
 
למעלה