שלום. אני חדש פה, ואני מעוניין לפרסם פה שיר.

the movie man

New member
שלום. אני חדש פה, ואני מעוניין לפרסם פה שיר.

אז ככה. קראתי את השירים שאתם כותבים פה. אני לא מבינאי גדול בשירה, אבל מדי פעם אני אוהב לקרוא שם שיר ופה שיר. אני בעצמי אוהב לכתוב, אבל לא בסגנון פרוזה שאתם כותבים. אני מעריך את הכתיבה שלכם מאוד. לכל אחד ממכם יש עומק בשירים, ומוסר השכל. אני אפרסם פה את אחד מהשירים שלי, רק בבקשה תהיו עדינים. בין מישור הים הערירי : עלטת הלילה גולה בין מישור הים הערירי. מבט של דכדוך לעבר הירח המתמיה שבר את ליבי. השתקפות ענייה במוחי נהיה מוחשי, כאשר עברי הדחוק מהדהד על פני הירח. תמונות רצות, חפוזות, ומתארות לי את פניה שוב. לא חפצתי לשכוח אשת בינה ויופי שמימי, כי לא אמצא חמדה שכזאת לעולמים. מה מייגע הרגש המצמרר בגופי, כאשר בה נזכרתי. לא אחדל לחכות לה ליד מישור הים, כי גליו מוסרים לי שהבדידות העגומה תעלם, והיא תחזור לאותו מקום בו נפגשנו. כאן, כשבידי נשפתי בחולות שסימנו לי את הרגע; בו לא אשכח, ששם נשקתי לה בשפתיה העדינות. לא אשכח, אחכה, אמשיך לחכות במישור הים הערירי.
 
ברוך הבא../images/Emo39.gif

מובי-מן ברוך הבא. אני מבינה שהדובר מרגיש בודד, הוא חווה פרידה וכעת מתגעגע למושא אהבתו. אני חושבת שרצוי (מן הבחינה השירית) פחות ל"ללחוץ על הגז" - בלי להגיד את הדברים כל כך בגלוי (דכדוך, בדידות, עגומה), להימנע מפאתוס מוגזם (יופי שמיימי, אשת בינה) ולא לחזור עליהם שוב ושוב. כמו כן אין צורך להוסיף שם תואר לכל שם עצם (עברי הדחוק, הבדידות העגומה, הירח המתמיה...) במשפט הפתיחה יש משהו יפה מאוד - אלא שאני מציעה להוריד את המילה "בין" (בין מתאימה לבין דבר אחד לאחר) - "... במישור הים הערירי". מאחלת לך בהצלחה - בכתיבה ובהשתלבות בפורום. אני לא יודעת מה זה "להיות עדינים" - אם באת ללמוד זה יכול להיות מקום טוב. התגובות הן כנות וענייניות. נ.ב. לא יודעת אם היא תשוב, אבל אם הגלים מבטיחים טוב, אני מצטרפת לתקווה.
 

the movie man

New member
תודה לך מאוד

את לא יודעת כמה חשוב לי דעות על הכתיבה שלי. אני תמיד מנסה להשתפר. החלום שלי להיות סופר, אבל אני רק בתחילת דרכי. אני גם אוהב לכתוב שירה, אבל בשביל להיות משורר, אני צריך להעריך "מאסטרפיס" של משוררים, וללמוד כמה שאפשר, ובמיוחד להכיר. תודה על התגובה, ומקווה להשתלב.
 
מישור הים

אישקולנוע, ברוך הבא.(דרך אגב, אני לא יודע מהו המוסר השכל שאתה קורא בשירים שלנו. אולי נסה להבין את השיר ולחוות אותו:)) אני חושב שיש הרבה מה לעבוד עם הקטע הזה כדי להפוך אותו לשיר - בעיקר לא לחזור על הדברים, לא ליפול לתוך הבנאליות ולא להגזמה ולא לניסוחים לא מובנים (למשל: "השתקפות ענייה במוחי נהיה מוחשי כאשר עברי הדחוק מהדהד על פני הירח"?). בהצלחה!!
 

the movie man

New member
תודה לכם

העניין הוא, שאני אוהב להבליט את הכאב בשירים. אני אוהב לדבר הרבה על כאב ובדידות, וכך מדגיש אותם בכל מילה נרדפת. אבל תודה על הביקורות.
 
על כאב בשירים

מצטרף לדעת חברי וסבור שיש מקום לעיבוד ועבודה רבה. להערתך שאתה אוהב להבליט את הכאב בשירים. יש שתי דרכים עיקריות לעשות זאת. האחת - יסלחו או לא על ההשוואה - כמו בזמר תורכי/סרט הודי וכו . אפשר לכתוב כך: "כואב לי אני סובל, מה רע גורלי העולם אכזר ויי לי ויי אני בוכה היא עזבה אותי ואני נותר לבד. מה צר לי מחנק בגרוני וגופי כואב" - והקורא, מה? האם גם הוא אוהב את זה. ומה הוא למד מהשיר, איזה התפתחות ופיתוח רעיוני היה בו? הדרך השניה היא לכתוב על הכאב בלי להזכיר (כמעט או בכלל) את המלים המפורשות. זה נקרא "לכתוב את הכאב ולא עליו", כאן למשל תמצא זאת בשיריהם היפים מאוד של מלח הארץ ופרח תרבותי. בהצלח
 

the movie man

New member
מה עשית אותי

ערס!!!!!! שאני אכתוב בצורה שכזאת??? כואב לי אני סובל, מה רע גורלי העולם אכזר ויי לי ויי אני בוכה היא עזבה אותי ואני נותר לבד. מה צר לי מחנק בגרוני וגופי כואב"
 
חלילה

מה שעשיתי זו הדגמה מוקצנת כדי להבהיר נקודה עקרונית. זו לא אמירה אישית. אבל אם תבדוק על הספקטרום (או על ציר) שבקצהו האחד הדוגמא שנתתי ובקצהו השני הדוגמא השניה ותשאל את עצמך בכנות היכן ממוקם שירך, לאיזה קצה הוא קרוב יותר? אז אולי תגלה שהערתי יכולה לסייע איך לא צריך לכתב. בהצלחה
 

the movie man

New member
תודה.

אני הבנתי אתכם. ניסיתי לשפר את השיר, וזה מה שיצא. עדין הבלטתי מילים חוזרות, הפעם פחות. אשתפר בהמשך. שינתי את שם השיר אפילו. במישור הים הערירי עלטת הלילה גולה במישור הים, והנני שוב פוסע לשם. מבט של דכדוך לעבר הירח המתמיה שבר את ליבי. השתקפות ענייה במוחי נהיה מוחשי, כאשר עברי הדחוק מהדהד על פני הירח. תמונות רצות, חפוזות, ומתארות לי את פניה שוב. לא חפצתי לשכוח אשת בינה ויופי שמימי, כי לא אמצא חמדה שכזאת לעולמים. מה מייגע הרגש המצמרר בגופי, כאשר בה נזכרתי. הבטתי בגלי הים ותחושת האמונה חזרה אליי. המשכתי לחשוב כי בדידותי העגומה תעלם, ואהובת ליבי תחזור לאותו מקום בו נפגשנו. כאן, כשבידי נשפתי בחולות שסימנו לי את הרגע בו לא אשכח, ששם נשקתי לה בשפתיה העדינות. בשני ידיי אחזתי בה, ובאוזניה לחשתי את כל אשר חפצה היא לשמוע. לא אכנע, ואמשיך לחכות במישור הים הערירי. .
 

קסנדרה*

New member
איש הקולנע שלום

במישור הים הערירי עלטת הלילה גולה במישור הים, *משפט פתיחה לא בהיר, ומדוע? עלטת הלילה היא דבר די מוכר, והומצוי במחצית כדור הארץ, כל יממה, מחליף צד. הוא לא גולה לאף מקום. גם בים יש עלטה מידי יממה. אם כן, כדי לחשוב שוב, מהי גלות. והנני שוב פוסע לשם. * שורה מיותרת. לא אומרת כלום ולא תורמת להבנת הרעיון. מבט של דכדוך לעבר הירח המתמיה שבר * המבט מילא, אבל הירח מתמיה מה ??? לא ברור. את ליבי. השתקפות ענייה במוחי נהיה מוחשי, * השתקפות של מה ? כאשר עברי הדחוק מהדהד על פני הירח. * איך הגיע העבר הדחוק שלך לירח ? (ואני לא צוחקת) להדהד זה בטח לא הגיוני, בכל אופן לא בירח. איש קולנוע יקר, אין טעם להמשיך, כי מה שכתבת לא מעומד כשיר (העימוד חשוב מאד), השפה כבדה ומבולבלת, ומבלבלת. הבעיה העיקרית כרגע הוא שאין כאן אמירה כלשהי. יד בכל שורה נסיון להעביר משהו, שלדעתי לא עובר, ואין "חיבור" לשורה הקודמת או השורה הבאה. ובקיצור אין כן יצירה קוהרנטית. אני מציעה להיכנס למאמרים ולקרוא את המאמר "השלבים לכתיבת שיר", אבל לא די. יש לנתח שירים והרבה, זו דרך נהדרת שבאמצעותה לומדים, אין קיצורי דרך. ההערה הכי משמעותית שאוכל לתת לך כרגע, זה שאתה מספר מה אתה מרגיש או חושב, מנסה לתאר זאת במטפורות שחוקות ומסורבלות, ואז אתה מאבד את הקורא כבר מהשורה הראשונה. במקרה הספציפי הזה, כל מה שאמרת הוא למעשה ניתן לתמצות ל2-3 שורות, כל השאר זה חזרות. כאשר אתה רוצה לכתוב על געגוע לחברה שהייתה, אתה צריך לחשוב על התגובה של שמעון, הנסיון לשיר שכתבת כאן, הוא גם בסגנון "שירי הבכי" היא עזבה ולא תחזור וכו'. ההבעה קצת שונה, מסורבלת ולא מובנת, אבל האמירה אותה אמירה. תקרא את השיר של מלח הארץ, על בגידת אירופה ותבין שאפשר לכתוב על געגוע, על אכזבה, אבל במבעעקיף, בסימבוליות. אגב, הים לא ערירי, עלטת הלילה לא גולה, העבר שלך לא יכול להדהד על הירח, ועוד. תמונות רצות, חפוזות, ומתארות לי את פניה שוב. לא חפצתי לשכוח אשת בינה ויופי שמימי, כי לא אמצא חמדה שכזאת לעולמים. מה מייגע הרגש המצמרר בגופי, כאשר בה נזכרתי. הבטתי בגלי הים ותחושת האמונה חזרה אליי. המשכתי לחשוב כי בדידותי העגומה תעלם, ואהובת ליבי תחזור לאותו מקום בו נפגשנו. כאן, כשבידי נשפתי בחולות שסימנו לי את הרגע בו לא אשכח, ששם נשקתי לה בשפתיה העדינות. בשני ידיי אחזתי בה, ובאוזניה לחשתי את כל אשר חפצה היא לשמוע. לא אכנע, ואמשיך לחכות במישור הים הערירי. .
 

the movie man

New member
השיר

טוב שהערת אותי, ואת צודקת. הרבה מושגים לא נכונים לקומפוזיציה. זה שאני יודע עברית גבוהה לא מקנה לי את האופציה לכתוב נכון. תודה, ואלמד מטעויותי.
 
למעלה