שלום אני חדשה כאן...ויש לי שאלה

berry23

New member
שלום אני חדשה כאן...ויש לי שאלה

אני אמא טרייה (ישר מהתנור) לפיצית מתוקה בת חודש... רציתי לשאול על העניין הזה של להרים בידיים... אני לא מעוניינת שהבת שלי תהפוך להיות מפונקת כזאת שדורשת 24 שעות בידיים ונראה לי שיש פעמים שהיא בוכה "סתם" כדי להשיג את המטרה הזאת, ותשומת לב לא חסרה לה תהיו בטוחים, היא מקבלת והרבה אבל אני לא רוצה שכל היום יסתובב סביבה. האם התובנה על "המניפולציה" הזאת תופסת כבר מעכשיו ועלי לשים לה גבולות מעכשיו (לא ללכת אליה מיד כשהיא בוכה וכו') או שזה מוקדם מדי??
 
בגיל הזה אין מניפולציות

חשוב לגשת מיד, לא לתת לה לבכות סתם, ליידע אותה שאת שם בשבילה ולזרוע בה ביטחון בדרך היחידה שהיא יכולה להבין - ע"י התייחסות מיידית לצרכיה.
 

קרן ט

New member
ברוכה הבאה והמון מזל טוב ../images/Emo65.gif

כמו שכבר כתבו... זה עוד קצת מוקדם למניפולציות. אם הנסיכה רוצה ידיים הרימי אותה וחבקי אותה. היא הייתה 9 חודשים "עליך" ואיתך אז מה נשתנה? בגיל הזה יש גזים, הרבה דברים מפריעים וחדשים.... אז הבטוח והמוכר זאת "אמא", שלושת החודשים הראשונים לא קלים כלל. הרבה ידים, הרבה אוכל, הרבה חיתולים וכביסה.... ואין תגובה... רק בכי...
אך אחרי שלושה ארבעה חודשים הכל נהייה פתאום קל יותר, פתאום יש חיוכים יש עם מי לדבר... עוד קצת סבלנות, גבולות אפשר להתחיל בגיל שנה אולי קצת לפני.
 

צימעס

New member
למה היא בוכה כשהיא רוצה על הידיים?

כי היא עוד לא יודעת להגיד "אמא, קחי אותי בבקשה על הידיים".
 

הילהל

New member
בגיל הזה אין פינוק

נכון שלא תגידי שהיא מפונקת כי היא רוצה לאכול? בגיל הזה מגע הוא צורך חיוני ובסיסי באותה מידה כמו אוכל. לכן גם בכי של "על הידיים" הוא לא פיחנוק, לא יותר מבכי של רעב.
 

lulyK

New member
נכון, היא בוכה כדי להשיג את המטרה

הזו. כשאת מגיבה אליה מיד את בונה את האמון ביניכן, ואת האמון שלה עצמה ביכולת שלה לתקשר. אל תדאגי, תינוק בריא לא רוצה להיות 24 שעות על הידיים מהרגע שהוא מתחיל ללמוד להזיז את עצמו.
 

צימעס

New member
יש משהו שאני מסכימה אתך -

לא צריך שכל היום יסתובב סביבה. שימי אותה במנשא, ואז גם היא תהיה מרוצה, וגם את תוכלי לעשות מה שאת רוצה בלי לכרכר סביב הינוקת. זכרי שאת עוד בתקופת משכב הלידה, ו"מותר" לך פשוט לנוח (וגם לישון) עם הילדה בידיים/לידך.
 

אפרתש

New member
על הידיים!../images/Emo24.gif

קודם כל - המון מזל טוב וברוכה הבאה. בגיל חודש, ברור שאין לה שום יכולת למניפולציות. כל חייה היא היתה בתוכך, קר ומוזר ומפחיד לה לבד. קחי אותה! חבקי אותה! מכירה השיר "זה עוטף אותך ברחמים"? אז היא יצאה משם, תני לה עוד קצת את העטיפה הזו. תינוק בן חודש בחיים לא יבכה "סתם". וגם ילד יותר גדול - תחשבי כמה ילד מסכן אם כדי לקבל חיבוק מאמא הוא צריך להפעיל "מניפולציות". הלואי ותגדלי ילדה שתדע שהיא מקבלת ממך את כל החום שהיא צריכה בלי שוםן מניפלוציות. הרי גם לילד יותר נעים לקבל חיבוק כשהוא אומר "אמא עצוב לי", ולא שהוא צריך לפברק בכי.
 

אלדורית

New member
../images/Emo45.gif

באופן כללי, כדאי מהתחלה לפתח יחס של אמון כלפי הילדה שלך, ולא יחס חשדני שרואה בפעולה שלה איזה טריק מתוחכם שצריך להתחכם לו עוד יותר, או איזה מאבק כוחות שצריך לנצח בו.
 

ליביתי

New member
ברוכה הבאה../images/Emo70.gif

מצטרפת לעצות ולתובנות שכבר כתבו לך. אני מאד מבינה את הקושי להרים כל הזמן על הידיים תינוק קטן (ואף גדול יותר), אבל במיוחד בחודשים הראשונים לחיים זה בדיוק מה שהתינוקות צריכים. אל תחששי
אם היא תגדל להיות מפונקת או לא, לא תלוי בכך שאת מחזיקה אותה הרבה על הידיים כעת. וככל שאת יכולה להרשות לעצמך - העזרי גם באחרים.
 

irisgh

New member
כשהייתי בבי"ח

בחו"ל, בו 'ביות' הוא הכלל ואין בכלל חדר תינוקות, אמיר התינוק התקשה לישון. הוא התעורר לעיתים קרובות, בכה, לא נרדם. והוא היה רק בן ימים ספורים. האחיות שבאו בלילה אמרו לי לישון איתו צמוד לגופי. בארץ בחיים לא היו אומרים את זה - מפחדים שהתינוקות יפלו. ושם, היה להם ברור שהוא צריך קרבה. ואכן, השינה שלנו צמודים ביחד הייתה ארוכה ורציפה בהרבה מאשר כשהיינו מופרדים. [בדיעבד כנראה שגם היה רעב. אבל כך או כך, להיות צמוד אלי הרגיע אותו]. מה שעוד עשו שם - עטפו אותו במין עטיפה כזו סביב כל גופו, על ידי חיתול פלאנל גדול. כשחזרתי הבייתה, הוא לא היה מסוגל לישון בעריסה שלו. ז"א נרדם, הועבר, ותמיד אחרי 20 דקות התעורר. [עד היום, כשהוא ישן במקום שלא נוח לו, הוא מתעורר לאחר כ 20 דקות
]. זה היה מתסכל מאוד. ואז נפל לי האסימון שיש תבונה במעשי האחיות שם. ראשית, בכל פעם שהיה עליו לישון, עטפתי אותו במעטפת הצמודה הזו, שגורמת לו להרגיש כאילו הוא חצי בתוך הבטן
עטוף וחמים. העברתי אותו למיטה שלי, שיהיה לו את ריח גופי, והרדמתי אותו כשאני שוכבת לידו. כשקמתי, השארתי אותו מכוסה בבד יחסית כבד, ואפילו עם כרית קטנה ליד הלחי, שיחוש כמו הוא צמוד אלי עדיין. כך הוא ישן מצויין שעות רבות. [ואגב, הפורום הזה כבר יודע שאני בכלל לא מאילו שישנים עם הילדים עד גיל 100. אלא פשוט רואה שאצל תינוקות קטנים כל כך, זה צורך בדיוק כמו הצורך במזון, בחימום וכד'. צורך פיזי.]
 

נורית מ.

New member
כשהבן שלי היה תינוק שמעתי

משפט שעשה לי את החיים הרבה יותר פשוטים. "הריון זה 9 חודשים בבטן ו-9 חודשים מחוץ לבטן". היא עדיין צריכה "תנאי הריון": קרבה גדולה, סיפוק צרכים מיידי, שום נסיונות חינוך וכו'. וכמובן מזל טוב!
 

לאה_מ

New member
ברוכה הבאה ו../images/Emo49.gif../images/Emo142.gif

אני מצטרפת, כמובן, לדברי קודמותי, ולהמלצות לקחת על הידיים, לעשות שימוש במנשא כדי להקל עליך, ולהרבות במגע פיזי. מעבר לכך, רציתי רק לומר, שבעיני בכלל לא צריך להתייחס לתינוקות, פעוטות וילדים כמניפולטיביים, ושאני אישית חושבת, שמה שגורם לנו להתייחסות הזו הוא שוני "תרבותי" עמוק בינינו לבינם, ולא ראיה של המציאות נכוחה. אז כדאי להיות יותר פתוחים ומקבלים למשא ומתן הבין-תרבותי הזה, ולראות את הילד כדובר שפה משלו, ולא כעושה כל הזמן נסיונות לתמרן אותנו.
 
למעלה