שלוםשלום

שלוםשלום

סבא שלי ז"ל נפטר לפני קצת פחות משנה.. היינו מאוד קרובים במשך כל השנים. בשעות האחרונות ידעתי שסופו קרב ובכל זאת לא נכנסתי להפרד,זה היה גדול עלי. חשבתי שאני בטח אתחרט על זה במשך השנים.. המחשבה שצצה לי אח"כ, אחרי שנפטר בקשר לזה שלא נכנסתי, שעכשיו אחרי שהוא כבר נפטר זה לא ממש משנה עכשיו המוח שלו לא מתפקד והוא לעולם לא ידע אם נכנסתי או לא. ז"א, אפילו אם הייתי נכנסת התוצאה הייתה זהה- הוא היה נפטר וכל מה שהיה או לא היה שם היה נמחק כאילו לא היה (מבחינתו) אז בעצם, בשביל מי קיים כל הטקס הזה של "ההפרדות"? בשביל ה"נפרד"? כדי להשקיט את מצופו/לנסות לגנוב עוד כמה דק' עם הבנאדם/סוג של סגירת מעגל וכו היה לי מאוד קשה להסביר את עצמי, מקווה שתבינו למה הכוונה ואשמח לשמוע את דעותיכם בעניין
 
טקסי פרידה ממתים

כל עוד אדם מצוי בהכרה ואפילו חלקית אזי ניתן לעשות דברים עבורו. בהקשר זה אין הבדל בין גרימת סיפוק/הנאה/שמחה וכו' ביום הולדתו או ביום מותו הרי בין כה האדם ימות מתישהו. יתרה מזו גרימת סיפוק/הנאה/שמחה וכו' אינה נמדדת רק באורך הזמן שניתן להנות ממנה, לזכור אותה וכו' אלא כשהיא לעצמה. על כן טקסי פרידה (כאשר האדם מצוי בהכרה) הם דווקא חשובים באשר זוהי נקודה חשובה בחייו של אדם ועדיף שהיא תעבור עליו בסיפוק ובהשלמה עם מה שעשה במהלך חייו ובכך סביבתו יכולה בהחלט לעזור לו. אחרי הכל אם מתיחסים לחיים של אדם רק מנקודת הראות של המוות אז לא כדאי לעשות שום דבר לשום אדם כי ממילא הוא ימות בסופו של דבר. מעבר לכך הן כאשר אדם מצוי בהכרה וגם כאשר הוא כבר לא. הן בחייו והן לאחר מותו טקסי הפרידה למיניהם (עצימת העיניים, הלווייה, שבעה, הזכרות וכד') נועדו לחיים למען יוכלו להפרד, לסגור מעגל, לזכור וכך להרוויח מחייו של המנוח ולהשלים עם מותו.
 

baudrate

New member
עולה וצצה לה כאן שאלה

לגבי משמעות מוסרית של מעשה (או מחדל) שפגע במישהו והנפגע כבר כבר איננו בין החיים. האם זה שהאדם מת מבטל את הפגיעה , שכן הוא כבר לא סובל בגינה? להבדיל, הרי גם רוצח גם יטען שמי שמת כבר מת ואת הנעשה אין להשיב, וכי הנרצח אינו סובל עוד, ועל כן העוול שנגרם לו בטל ומבוטל.
 
שאלה טובה

אי המוסריות ברצח אינה בגין עצם מותו של הקורבן שהרי כאמור מתים אינם סובלים. הסבל הרב הוא בראש וראשונה למשפחת הקורבן החווה שכול ואבל. בנוסף לכך, אם פרקטיקות של רצח תהיינה חזון נפרץ, הרי שייפגע הביטחון האישי. גם אם המת אינו סובל הרי שהנותרים בחיים סובלים מעצם העובדה שרוצח פוטנציאלי עלול לרצוח גם אותם. הצדקה נוספת לאיסור הרצח היא שחיקת המעצורים המוסריים מפני פגיעות כלליות בזולת. אולם, אני מסכים כי משפטים כגון "איזה מסכן הוא לא הספיק כלום בחייו", הם חסרי שחר. המת אינו מסכן. הפלות הן דוגמא מאלפת. העובר הספיק בחייו להיות זמן קצר ברחם אימו , ולמרות שכיצור אנושי ויש לו חיים פוטנציאליים מלאים, גודעים אותם כבר בראשיתם, ורבים לא רואים בזה פסול.
 

baudrate

New member
יש בעיתיות מסוימת

למשל כאשר רוצחים אדם ערירי, חסר בית וידידים, האם לא עושים עוול לאף אחד (רסקולניקוב)? וגם אם נאסור רצח חסר אבחנה, ששוחק את הנורמות המוסריות. מה לגבי רצח בנסיבות מסוימות, כמו למשל רצח על רקע חילול כבוד המשפחה? הרי לא זו בלבד שזה לא גורם סבל למשפחה אלא מעלה את קרנה וזה שומר על המוסר של בנות המשפחה על ידי הרתעה...
 

SimSim314

New member
אנחנו לא רוצים להרשות רצח על שום רקע

מי מפר את החוק הזה, הוא מסוכן לציבור. ושוב כל הסיפור של העוול וסבל מבין עונש כנקמה, דוגרי תודו בזה, כל העניין של עונשים זה נקמה מדודה, של הסובל. עין תחת עין, שן תחת שן. אין פה שום מחשבה על החברה ועתידה, נקמה בשיא התגלמותה.
 

5GIPI5

New member
סמי מה זה לא רוצים להרשות? אתה בעצמך מבצע כאן

יום יום רצח אופי ,הכתוב לא תרצח השאיר לך פתח להתפלספות על העונש אבל לרצח יש מניע שלא מתחשב ברצון שלך,קשה לבנות עתיד ,אבל אפשר להרוס אותו ברגע.
 
לגבי אדם ערירי

אם יהא מותר לרצוח בני אדם עריריים אז הביטחון האישי של כל העריריים יתערער וזה עוול. רצל ממניע של שמירת כבוד המשפחה הוא מצב סוציולוגי של עונש מוות בגין הפרת נורמה חברתית (להבדיל מעונש מוות בגין הפרת חוקי המדינה), כאשעונש המוות הזה הוא בעצם ענישה פרטית ולא ענישה ממסדית. כאשר מתחייחסים לצידוקים נגד רצח לשם כבוד המשפחה, יש להבחין בין הצידוק הנובע מעצם העובדה שמדובר בהפרת החוק (הפרת החוק האוסר על רצח) לבין צידוקים הנובעים מהתנגדות כללית לעונש המוות ובין צידוקים הנובעים מחירות הפרט. אם המדינה תאמץ את ההיתר לרצוח מטעמי כבוד המשפחה, הרי שמבחינה משפטית-פורמאלית הדבר הזה לא ייחשב כ- "רצח" אלא כ- "ביצוע עונש מוות" בגין עבירה של חילול כבוד המשפחה. במצב זה לא ניתן עוד להשתמש בטיעון שאסור לרצוח מטעמי חובת הציות לחוק. הצידוקים להתנגד לכך יוכלו להיות: (1) לא ראוי לאסור בחוק את חילול כבוד המשפחה מהטעם הנובע מהזכות הכללית לחירות, לרבות החירות המינית. . (2) לא ראוי להטיל עונש מוות בכלל, או ספציפית לא ראוי להטיל עונש מוות בגין חילול כבוד המשפחה.
 

5GIPI5

New member
"המוות אינו מחוסר עבודה ואינו מקבל דמי אבטלה"

זה קשה קצת להבין ,אבל בכל זאת כל החיים מתים= כל המתים חיים, אנשים חיים מדחיקים את המוות , "אף מת לא קם להגיד לנו מה קורה שם" לכן אנחנו נוטים להחליט שהמוות הוא סוף הסרט ,כתוב בבראשית "ורוח מרחפת על פני תהום " ,רוחו של המת לא מתה אם הגוף , הטקסים נועדו לעזור לרוח להגיע למקומה, המוות הוא לא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאדם חי , יש לנו יכולת לתקשר אם המת, לרוב ,החיים בזים למתים כולם רוצים לחיות ,אף אחד לא רוצה למות, אני חושב אחרת, "אני מת עליכם".
 
המוות מאד לא בריא , במיוחד למת .

למעשה הצער או האבל על מי שמת הוא בגלל אבדן . כאשר אדם מת אנו למעשה מצטערים עבור עצמנו . הוי כמה זה אכזרי להגיד וכמה זה נכון . כל אדם קרוב שמת יחסר לנו . אנו החיים לא חסרים למתים . בכל אופן הם לא מתלוננים . אבל המת על פי קרבתו יחסר לנו . אם זה אב או אם ואם סב-סבתא היה בהם משהו מועיל . זה מגעיל אבל זו אמת . יבוא איש נבון ושאל על הצער והאבל שחשים על הילד ואפילו על עובר ? כן במותו של ילד למעשה איבדנו את כל מה שהשקענו בו נפשית וחומרית . אנו נותנים מתוך עצמנו זמן ומשאבים כדי שיהיה לנו המשך . במותו של ילד זה הלך לאיבוד . תנו לי לספר לכם על משהו שראיתי בערוץ מדע . ציפור ימית יסעור או פריגטה או סולה או משהו כזה , מטילה 2 ביצים בשנה . בגלל כמה ימים פער ביצה אחת בוקעת ראשונה . כשהגוזל השני בוקע , הגוזל הבוגר שהוא כמה גרמים גדול יותר אוכל יותר ודוחק את "אחיו" מתזונת ההורים . הוא גם דוחף אותו החוצה מהקן לקרינת השמש . לבסוף הגוזל הצעיר מת . החוקרים תהו מדוע זו תופעה קיימת ? את ההיגיון בהטלת 2 ביצים אפשר להבין . לעיתים ביצה אינה פוריה . לעיתים ביצה נגנבת בידי אוכלי ביצים ולעיתים ביצה נשברת . מה שנשאר לא מובן זו הסיבה שההורים אינם פועלים למנוע את "רצח" הגוזל הצעיר . כדי למצוא תשובה פעלו החוקרים להזזת הגוזל הבוגר ,כך שגם הגוזל הצעיר זכה במזון מהוריו . כך בגרו 2 הגוזלים ו"הרצח" נמנע . אחרי שנה כשחזרו הציפורים לקנן התברר פחת מוגדל של בוגרים . 20% יותר בוגרים חסרו יחסית לשנים קודמות . השקעת המשאבים הכפולה גרמה למוות מובר אצל הבוגרים . לכן לדעתי האכל הוא ביטוי חיצוני להרגשת האבדן . אבדן משאבים .
 

5GIPI5

New member
ביומט טוב שבאת אתה מציג עמדה לוגית שגוייה

המוות הוא לא אובדן ,החיים הם אבודים מראש, המת חסר לחיים בדיוק כמו שהחיים חסרים למתים, החוסר כשלעצמו אינו מגעיל ,מה שמגעיל הוא התוכניות שעושים הקרובים בחלוקת הירושה עוד כשהמת חי, מר ביולוגי הנכבד אם נשליך את התובנה שלך על ציפורים לבני אנוש , יתברר לך שגם הנסיון המדעי לגרום לאנשים לחיות יותר גורם למוות יותר, ואולי כדאי שתפנים לפני שאתה יוצא לשחות "אנשים זה לא משאב" יצור ילדים לא מצריך שום השקעה נפשית או חומרית, ראה דוגמת החיות והציפורים מסתבר שגם ההשקעה החומרית והנפשית בגידול ילדים וחינוכם תופסת מקום שולי, אנחנו מעדיפים להשקיע בפיתוח כלי מלחמה וכלי משחית ,בבתים מפוארים ובמכונית חדשה במקום להשקיע בילדים שהם הם העתיד, מה שמצער הוא שאם איננו מסוגלים לתת תקוה לילדים אזי אין שום תקווה בכלל, ומי כמוך יודע זאת.
 
GP 5 הנכבד "אנשים זה לא משאב" אבל גידול

ילדים מצריך משאבי אנוש . כדי שילדים יחיו ויגדלו הם זקוקים למזון . מזון אינו מן מהשמיים כמו לבני ישראל במדבר . מזון הוא "בזיעת אפך תאכל" זה משאב של האדם למען ילדיו . ככל שגידלו יותר , השקיע בו יותר מהונו , אונו וזמנו . אבדנו הוא אבדן השקעתו זו .
 

5GIPI5

New member
סליחה מר לוגי ,בזאת אפך תאכל זה עונש מהאגדות

תפתח את העינים ותראה מי היום מזיע בשביל האוכל אולי אתה מתכוון שמזיעים כשמאכילים את הנוקבה, אנחנו חיים בארץ זבת חלב ודבש ,יש כאן שפע אוכל לכולם ,ובכל זאת קימים כאן ילדים שאין להם מה לאכול, וזה לא בגלל שההורים שלהם לא מזיעים זה בגלל שהמדיניות היא מזויעה , ילדים הם העתיד ,אם אין לילדים מה לאכול אין לנו עתיד.
 
הלחם שלי ספוג זיעה .

ארץ ישראל אינה זבת חלב ודבש . יש כאן רק טיפטוף קטן . חלב מציפורים ודבש מזבובים . יש בישראל רק 6000 קמ"ר חקלאות . אין עושר טבעי . אין מספיק שטח לעם גדול . "למד בינך מלאכה קלה ונעימה" . הילדים שאין להם מה לאכול הם בני עניים מבחירת הוריהם . אני עליתי על בריקדות נגד עובדים זרים . נגד העסקה דרך קבלנים . בעד חינוך חינם עד גמר אוניברסיטה . בעד שכר שווה לאישה ולגבר . בעד ילודת יהודים רבה .
 

הזוייה

New member
נראה לי שכל השבוע הזה

כולם באבל- ואני מחר אעמוד מול התלולית שכבר כוסתה בשיש ואנסה להבין את מהות טקסי האבלות הללו. בפעם האחרונה שביקרתי אותו והוא שכב בחדר לצד תמיסות מזרזות ועירויים, לא יכולתי לשאת את המראות האלו. רצתי החוצה, ישבתי על הרצפה ולא הפסקתי לבכות. אולי כי אני לא מסוגלת להיפרד מאנשים, אני לא יכולה לקראות אותם בחולשתם. הרי הם גם ככה כורעים בין החיים לבין המוות ומתחוללת בתוכם מהומה של הישרדות. ואולי בסתר ליבם הם יודעים שסופם קרב, ולכן אין להם שום ציפיות מהחיים. ידעתי שזו הפעם האחרונה שאני אראה אותו. את סבתי ז"ל, לא העזתי ללכת לבקר בימים האחרונים שלה. זה קרע אותי לגזרים, אבל לפחות לא הותיר בי טראומה לראות את אלו שאהבה נפשי נמצאים במצב הכי שפל שלהם. חלשים, כפופים, חסרי חַיּוּת. כל אחד לוקח את הטקס הזה לכל מיני מקומות, חלק בשביל המצפון, חלק בשביל לזכות בעוד כמה רגעים, וחלק בשביל להאמין שהשילוב הזה הוא איחוד לבבות. אתה לא צריך להרגיש רע שלא נכחת בטקס. אימא שלי אומרת שלפעמים עדיף לזכור את האדם כמו שראית אותו בפעם האחרונה.
 

נטע523

New member
אממ..

תקשיבי,ברור שאם את מסתכלת על זה מבחוץ אז זה לא משנה... אני חושבת שזה סוג של הלך רוח או הלך מחשבה שכזה. פעם אחת הלכתי ברחוב וראיתי שניי אנשים מדברים,ולא הבנתי כזה..בשביל מה? בשביל מה הם עושים את זה? זה היה נראה לי נורא סתמי. היום אני כבר לא כזאת. אני חושבת שכל דבר בחיים את יכולה להכנס לתוך המחשבה הזו ולחשוב "בשביל מה"? אבל זה לא ייעזור לך בחיים..וברגשות אין בשביל מה,הן פשוט כמו שהן.אז לכן השאלה היא אם בכלל לך זה היה חשוב להפרד ממנו,אם את הרגשת צורך. אני חושבת שאם בן אדם כלכך אוהב מישו,אוהב אותו ממש כאילו הוא חלק ממנו,אז ברור שהוא יירצה גם להכנס להפרד ממנו,זו לא שאלה בכלל.עכשיו אני לא מכלילה כאן על המקרה שלך,אני אומרת בכלליות שככה זה. תחשבי שאם הורה מאבד את הילד שלו,שזה בערך הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבן אדם,ברור שהוא יירצה להיות איתו כמה שיותר,אז אני לא חושבת שיש כאן ממש שאלה... בכל מקרה על השאלה שלך רק את יכולה לענות,על למה לא נכנסת ומה הרגשות שקשורים בעניין.. מקווה שהבנת אותי
 

SimSim314

New member
השאלה בשביל מה היא שאלה מרכזית

והיא כן יכולה לעזור מאד בחיים. היא אולי לא תגרום לך להרויח יותר כסף, גם לא יעזור להקבל קידום בעבודה, אבל זה יעזור לראות את החיים בצורה עמוקה יותר, למצוא את המשמעות בחיים שלך. ואולי זה הדבר הכי חשוב בחיים, הרבה יותר חשוב מאשר כל דבר אחר. כך שלהגיד ששאלה בשביל מה, היא לא תעזור, זה לבחור הסתכלות שיטחית על החיים. אני מבין זה יכול לנבוע מתוך צער עמוק, זה אולי דרך שלך בחיים, אבל זאת דרך של בריחה ולא דרך של התמודדות, עם קשיים. במקום להתמודד עם השאלה הנוקבת את בוחרת להתעלם ממנה.
 
../images/Emo45.gif הוצאת לי את המילים מהפה

לא חיפשתי תירוצים למה לא נכנסתי (הסיבות ידועות לי) זו לא הייתה השאלה..
 

נטע523

New member
סבבה סליחה שלא הבנתי אותך../images/Emo13.gif

ואני לא אומרת שלשאול בשביל מה זה מיותר,בכלל לא,אולי פשוט בהקשר הזה זה היה נראה לי קצת חסר ערך.
 
טקס

עושים טקס פרידה ממתים כדי לבטא את צערנו על המות ולהוכיח לאחרים שהענין חשוב לנו. אדם שמת מאבד את יכולתו להנות מהחיים, וזה עצוב. לכן מצטערים ומביעים צער.
 
למעלה