שכנים
את רואה אותי במרפסת מולך. פעם כעסתי שהבניין החדש שבנו בדיוק מול זה שלי מסתיר את הנוף. היום את הנוף. מאז שנכנסת לגור כאן עברו חודשיים. הבניין שלך חדש ויפה. את קצת פחות "חדשה בעולם" - לפחות בעשר שנים גדולה ממני - אבל יפה. יפה מאד. ואת אוהבת לצאת למרפסת עירומה. עם הגוף המלא שלך. זה שכבר ילד ככל הנראה, כבר שכב עם כמה וכמה גברים, אולי אפילו עם נשים. עם השדיים הלבנים והכבדים שבמרכזם פטמות חומות רחבות היקף. והישבן המלא והמתאים לגופך כל כך. והשיער השחור שמעטר את המקום בו רגלייך נפגשות והפנטזיות מתחילות. זה כבר הרגל. כל אחר צהריים את יוצאת למרפסת לקרוא בעירום. ואני כל אאחר צהריים מציץ מאחורי דלת ההזזה בתקווה שלא תראי אותי. למדתי פיזיקה בתיכון לפני כל כך הרבה שנים וזכרתי שאם בחוץ יש אור ובבית חשוך יותר אז מי שבחוץ לא יכול להציץ פנימה - אבל ההיפך כן. ואני סומך על שני הצדדים של המשוואה הזו. מביט בך קוראת, שוכבת על הכיסא המוארך. משלבת רגליים חלקות. מדי פעם ברך עולה ומתכופפת ויש לי נקודת מבט לא רעה על הפס המסתורי ששומר על שפתייך התחתונות זו לצד זו שלא ייחשף חלילה תהום התשוקה שלך. שלי. הבטתי. נשכתי שפתיים. גם אני עירום. מאונן מגורה כל כך. מדמיים את טעם עורך. את ניחוח מפתחייך. את רכותך תחת ידיי ולשוני. ואז פתאום לאחר ימים ארוכים הבטת בי. ישירות אליי. וחייכת. ונופפת לשלום. הבטתי בחרדה ימינה ושמאלה למרות שהייתי לבד בבית. לא הגבתי. הצבעת עליי והנהנת כאומרת "כן! אתה!" הצבעתי על עצמי בתדהמה והנהנת לחיוב. פתחתי את חלון ההזזה ויצאתי למרפסת. עירום. נופפת לי. נופפתי חזרה. הצבעת לכיוון הזין שלי וסימנת תנועה של כף יד מעוגלת עולה ויורדת. החזקתי אותו בידיי. חייכת וסימנת "כן". אוננתי מולך. החזקת את שדייך, הרמת אותם מעלה וליקקת את הפיטמה השמאלית. התחלתי להתנשם בכבדות ותחושת נעימות התפרשה מבין רגליי אל כל גופי. סימנתי בידי "לבוא אלייך?". סימנת לי "לא". התיישבת על הכסא ופישקת רגלייך. לא נשמתי. כיווצתי עיניי על-מנת לראות טוב יותר. כי היית מספיק קרובה כדי שאראך. אבל רחוקה מכדי שאוכל לשים לב לכל פרט. לצבע פנימיותך. האם את לחה ומשומנת. הרטבת אצבע והתחלת לסובב במקום המפגש של שפתייך. כל כך יפה. כל כך מגרה. כל כך אמיתית שאפשר להיטרף. עיסיתי את אברי ברכות ודמיינתי שאלו שפתייך. הבטתי כמהופנט. שדייך פרושים לצידייך. אמיתיים. כבדים. נשיים. רכים. כולך פעורה ונוגעת וזעה ולידי אך לא לצידי. שכנים.
את רואה אותי במרפסת מולך. פעם כעסתי שהבניין החדש שבנו בדיוק מול זה שלי מסתיר את הנוף. היום את הנוף. מאז שנכנסת לגור כאן עברו חודשיים. הבניין שלך חדש ויפה. את קצת פחות "חדשה בעולם" - לפחות בעשר שנים גדולה ממני - אבל יפה. יפה מאד. ואת אוהבת לצאת למרפסת עירומה. עם הגוף המלא שלך. זה שכבר ילד ככל הנראה, כבר שכב עם כמה וכמה גברים, אולי אפילו עם נשים. עם השדיים הלבנים והכבדים שבמרכזם פטמות חומות רחבות היקף. והישבן המלא והמתאים לגופך כל כך. והשיער השחור שמעטר את המקום בו רגלייך נפגשות והפנטזיות מתחילות. זה כבר הרגל. כל אחר צהריים את יוצאת למרפסת לקרוא בעירום. ואני כל אאחר צהריים מציץ מאחורי דלת ההזזה בתקווה שלא תראי אותי. למדתי פיזיקה בתיכון לפני כל כך הרבה שנים וזכרתי שאם בחוץ יש אור ובבית חשוך יותר אז מי שבחוץ לא יכול להציץ פנימה - אבל ההיפך כן. ואני סומך על שני הצדדים של המשוואה הזו. מביט בך קוראת, שוכבת על הכיסא המוארך. משלבת רגליים חלקות. מדי פעם ברך עולה ומתכופפת ויש לי נקודת מבט לא רעה על הפס המסתורי ששומר על שפתייך התחתונות זו לצד זו שלא ייחשף חלילה תהום התשוקה שלך. שלי. הבטתי. נשכתי שפתיים. גם אני עירום. מאונן מגורה כל כך. מדמיים את טעם עורך. את ניחוח מפתחייך. את רכותך תחת ידיי ולשוני. ואז פתאום לאחר ימים ארוכים הבטת בי. ישירות אליי. וחייכת. ונופפת לשלום. הבטתי בחרדה ימינה ושמאלה למרות שהייתי לבד בבית. לא הגבתי. הצבעת עליי והנהנת כאומרת "כן! אתה!" הצבעתי על עצמי בתדהמה והנהנת לחיוב. פתחתי את חלון ההזזה ויצאתי למרפסת. עירום. נופפת לי. נופפתי חזרה. הצבעת לכיוון הזין שלי וסימנת תנועה של כף יד מעוגלת עולה ויורדת. החזקתי אותו בידיי. חייכת וסימנת "כן". אוננתי מולך. החזקת את שדייך, הרמת אותם מעלה וליקקת את הפיטמה השמאלית. התחלתי להתנשם בכבדות ותחושת נעימות התפרשה מבין רגליי אל כל גופי. סימנתי בידי "לבוא אלייך?". סימנת לי "לא". התיישבת על הכסא ופישקת רגלייך. לא נשמתי. כיווצתי עיניי על-מנת לראות טוב יותר. כי היית מספיק קרובה כדי שאראך. אבל רחוקה מכדי שאוכל לשים לב לכל פרט. לצבע פנימיותך. האם את לחה ומשומנת. הרטבת אצבע והתחלת לסובב במקום המפגש של שפתייך. כל כך יפה. כל כך מגרה. כל כך אמיתית שאפשר להיטרף. עיסיתי את אברי ברכות ודמיינתי שאלו שפתייך. הבטתי כמהופנט. שדייך פרושים לצידייך. אמיתיים. כבדים. נשיים. רכים. כולך פעורה ונוגעת וזעה ולידי אך לא לצידי. שכנים.
