שיר שנכתב היום.

[פ ר ח ק י ר]

שיר שנכתב היום.

מריבת אחה"צ/לילך שתיקות מאוסות, מהולות בזרמי כעס נפסקים ושבים, כמצמוץ ריסים גזורים. אי הבנות גוררות תהומות מגורדי שחקים, לפעמים נדמה שעדיף שפשוט אתן להם ליפול. ברגע שאבחר, הכבל יתנתק, דיאופטר עגום הייתי אומרת, אבל זה יגרור צרור של מילים מעוצבים בצורת צעקות. מהמילים לא נותר הרבה, כצעדים בגשם יתמוגגו הם, אך יהפכו לסלעים, מפולות סלעים גבוליות. הפעם, לא הוודקה ולא הפסנתר יסתירו את הפחד, את הפחד להיאבד בין כעס ובין כאב, לבין לאבד. את הכל. *************** 25/3/05

 

[MaddyD]

דעתי

שתיקות מאוסות, מהולות בזרמי כעס נפסקים ושבים, [

שתיקות זה נקבה, אז זה נפסקות ושבות] כמצמוץ ריסים גזורים. אי הבנות גוררות תהומות מגורדי שחקים, [

משהו כאן לא הסתדר לי] לפעמים נדמה שעדיף שפשוט אתן להם ליפול. ברגע שאבחר, הכבל יתנתק, דיאופטר עגום [

אני לא חושבת שהיה צריך להיות מעבר שורה בין הכבל והינתק] הייתי אומרת, אבל זה יגרור צרור של מילים מעוצבים [

מעוצבות] בצורת צעקות. מהמילים לא נותר הרבה, כצעדים בגשם יתמוגגו הם, [

לא נותר זה עבר יתמוגגו זה עתיד.] אך יהפכו לסלעים, מפולות סלעים גבוליות. [

אך? למה אך?] הפעם, לא הוודקה ולא הפסנתר יסתירו את הפחד, את הפחד להיאבד בין [

לדעתי החזרה על הפחד מיותרת] כעס ובין כאב, לבין לאבד. [

נקודה מיותרת] את הכל. רואים שמסתתר הרבה שימוש מוצלח מאוד לדעתי בדימויים אבל כדאי לקרוא את זה עוד פעם ולנסות לבהר את זה. אם את מרגישה שאין צורך גם זה מקובל.