יצחק יסעור-לנדאו
New member
שיר מאוחר
הוא כתב לי מכתב אחרי הרבה זמן שלא דיברנו הוא סיפר לי על מה הוא חשב אחרי שהאושר ברח מאתנו. המילים שלו עשו לי רע אבל הוא לא התכוון כי הם החזירו אותי חזרה לזכרונות שבהם לא רצינו להזכר. ואני קראתי אותו בין השורות ואני הרגשתי את הדמעות האסורות שיורדות לו לאט על פניו הרזים ונגמרות על שפתיו כנשיקת המתים. לפני שהוא בא חשבתי שכבר אי אפשר יותר לאהוב לפני שהוא בא חשבתי שכבר לא יהיה יותר טוב. וכאשר אני בכיתי כמעט בסתר הוא היה זה שאומר "הכל יהיה בסדר" אז למה עכשיו כשהוא בוכה אין לי מה לומר? ולמה עד עכשיו הוא לא רואה שאין בי שום דבר. למה הוא נשאר איתי למרות שאין בי תועלת? למה הוא בוכה איתי ואני בשביל שנינו סובלת? ואני רציתי להחזיק לו יד ואני רציתי שהוא לא יהיה לבד ובמקום ללכת ולומר לו מילים אני כותבת שירים, לא מועילים. כי רצף מילים על דף מקומט לעולם לא ישתוו לחיבוק שאבד. סליחה. לא התכוונתי. תסלחו לי, אני הולכת להקיא את שאריות הרחמים העצמיים שנשארו לי.
הוא כתב לי מכתב אחרי הרבה זמן שלא דיברנו הוא סיפר לי על מה הוא חשב אחרי שהאושר ברח מאתנו. המילים שלו עשו לי רע אבל הוא לא התכוון כי הם החזירו אותי חזרה לזכרונות שבהם לא רצינו להזכר. ואני קראתי אותו בין השורות ואני הרגשתי את הדמעות האסורות שיורדות לו לאט על פניו הרזים ונגמרות על שפתיו כנשיקת המתים. לפני שהוא בא חשבתי שכבר אי אפשר יותר לאהוב לפני שהוא בא חשבתי שכבר לא יהיה יותר טוב. וכאשר אני בכיתי כמעט בסתר הוא היה זה שאומר "הכל יהיה בסדר" אז למה עכשיו כשהוא בוכה אין לי מה לומר? ולמה עד עכשיו הוא לא רואה שאין בי שום דבר. למה הוא נשאר איתי למרות שאין בי תועלת? למה הוא בוכה איתי ואני בשביל שנינו סובלת? ואני רציתי להחזיק לו יד ואני רציתי שהוא לא יהיה לבד ובמקום ללכת ולומר לו מילים אני כותבת שירים, לא מועילים. כי רצף מילים על דף מקומט לעולם לא ישתוו לחיבוק שאבד. סליחה. לא התכוונתי. תסלחו לי, אני הולכת להקיא את שאריות הרחמים העצמיים שנשארו לי.
