אני לא שוכח לדאוג לעצמי
אני חושב שאדם צריך לפני הכול לדאוג לעצמו, אבל אסור לו להרע לאחרים בשביל עצמו. אבל אני משתדל שלא לטמא את הדיבור, לכל היותר אני אומר "שיהיה לך לא טוב, תתבייש לך, אתה חוצפן" ומתלונן. אגב רעיון פילוסופי:
מבחינה לוגית לא צריך לשקר ויותר כדאי להגיד חצי אמת, כי אפשר לדבר על אמונת השומע. אדם אמור להאמין למה שמספרים לו אלא אם כן יש לו סיבה שלא להאמין. אפשר להגיד: תאמין לי שאתה באמת יודע שזאת האמת, אם תאמין תחליט איך להתייחס לזה אז לא צריך להמשיך לענות ולשאול. האמונה עצמה אינה שקר כי באמת אפשר להאמין לסיפור שלי גם אם הסיפור עצמו שקרי. זה יותר כדאי כי אז הצד השלישי ישתף אתי פעולה נגד השומע. למשל אם הנאשם ישקר לתובע שלא גנב, אולי התובע יאמין ולא יאשים אבל גם הסנגור אולי יאמין שלא פשע אז יחשוב שלא צריך להגן עליו. אבל אם יגיד לתובע להאמין לו שלא גנב, אולי התובע יאמין אבל הסנגור יחשוב: "הוא יאמין אבל אני לא מאמין", יבין שהנאשם מנסה להטעות את התובע, ויגן עליו. אבל ההיגיון לא תמיד מתאים למציאות, כי לפעמים צריך להימנע מדיבור יתר. מה שעוד הבנתי עכשיו שאני לא צריך להילחם כי יש לי חיים יפים ואוכל במקום זה להיות חיובי ולהתעלם ממציקים.
