שיר בבוקר בבוקר

[bilbo111]

שיר בבוקר בבוקר

שיר בבוקר בבוקר אודה למי שיוכל לפרש לי את השיר: פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת. ולכל הניפגש בדרכו קורא הוא שלום. דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המידרכת. וניחוחות לראשו מדיפים עצי איזדרכת. התללים רוססים והרים, רבוא קרניים, הם יולידו חופת שמש לכלולותיו. פתאום קם אדם....... והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים, להוד אלף שנים מפכות במיסתרים, אלף שנים צעירות לפניו כפלג צונן, כשיר רועים, כענף. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם, ומתחיל ללכת, ורואה כי חזר האביב.

 

[טללי בוקר]

התחדשות

אני רואה בשיר הזה אמירה חיובית שבדיוק כמו שעם יכול לצאת מתקופת הגלות אל העצמאות המדינית, כמו שעם יכול לסיים עידן של מלחמות ולהגיע לשלום... כך גם האדם

 

[קא זו או]

ואריאנט סמי-אלילי, אם לא אלילי ממש

על סיפורי גילגמש. כל ניתוח דהקונסטרוקטיבי של השיר יגלה בתדהמה רבה שיש בשיר סמלים כנעניים, בעלי אופי לאומי[הייתי אומר לאומני-אפילו]. הפאשיזם טען שהיחד הוא חלק מה-פאשה [אלומת חיטים] ואינו קיים ללא הפאשה. המדינה, איזה "אני עליון" טרנסצנדנטי מפקיע מהיחיד את קיומו כיחיד. בשיר הזה כייון ש"האדם מרגיש" ואין כאן כפייה, אפשר אולי לדבר על פאשיזם רך. הצחיק אותי "ניחוחות לראשו" ; "חופת שמש לכלולותיו" - ולדעת שחלק מהשירה ומפולחני הפריון הכנעניים הקדומים מלאים בסמלים אלה.

 

[קא זו או]

מדוע כמעט אינני כותב כאן יותר

הסיבה המרכזית היא: אדם בא לכאן מבקש שיסבירו לו/יפענחו לו - מישהו נרתם למשימה, אבל מה פתאום שהמבקש יחזור ויאמר תודה, כמו, ישב כאן טללי בוקר ורק חיכה לענות על הבקשה, כי משלמים לו כנראה כסף על זה. זו חוצפה ממדרגה ראשונה. זו הסיבה שאינני מגיב כנעט לבקשות "פענוח".