שירשור כפרים סינים

[אMור]

שירשור כפרים סינים

אז למי מאיתנו שביקר ב- ווילג' הסיני (ואני מאמין שיש כאן לא מעט כאלה), חוץ מתמונות מהממות, אין גם חוויות ותמונות? כי כמו שלי יש כאלו - שיישארו עמי לעד, אני בטוח שגם לכם יש. לפני שנתיים וחצי, בראש השנה הסיני (טעות #1) נסענו כמה חבר'ה לבקר את משפחתו של נהג החברה בכפר שלו בג'יאנשי פרובינס. יצאנו עם ואן משנז'ן (טעות #2, ואיזו טעות שזו הייתה) לנסיעה עם שני סינים, כמה ישראלים, קולומביאני וסינית. לא ארחיב על הנפיחות ועל החטיפים שלהם עם הדגים והעופות המעושנים והחריפים ועוד יותר לא ארחיב על אחד כזה שנשפך באוטו והסריח אותו לימים ארוכים... כבר בשעות הארוכות של הנהיגה, הבנו שפשוט זה לא יהיה. אין איפה לעצור ובטח שלא איפה לאכול. אז עצרנו באיזה ווילג' על אם הדרך, שם היה על הכביש מן כוך צמוד למטבח ומכיוון שהיינו כ"כ רעבים, פשוט עצרנו ונכנסנו כדי לגלות שאין שם בכלל אוכל. אז שאלנו את הסינים למה עצרנו בכלל, וקיבלנו תשובה מתבקשת: "אנחנו רעבים לא?" "אז איפה יש פה פאקינג אוכל?? המקום שומם כמו איזה חור באמצע שומקום.." (דהה). הנה האוכל, מול העיניים שלכם - והצביעו על חבורת תרנגולות מורעבות שמנקרות להן בצוותא בחריצים שבאספלט. "וואלה, איך לא חשבנו על זה..." ולעבודה: המאמא תופסת את אחת המקרקרות באקראי, מולקת, מורטת ותוך 10 דקות מונח על השולחן תבשיל עוף, כשהמראות עדיין מנקרים בראש (תרתי, כמובן) ולא די בכך - זאת שקירקרה עד לפני עשר דקות עוד מציצה אליך מתוך התבשיל במן מבט שאנטי שכזה... בסוף, אחרי אין ספור של פקקים, תאונות וגופות שכובות על אספלט שחור, הגענו לווילג' וכמובן - כל הכפר בא לראות את החייזרים ממאדים ופוצצו ממש לכבודנו איזה טונה וחצי של זיקוקים וחזיזים. כמובן שעמדנו כמו דבילים במשך כרבע שעה ולא יכלנו להפסיק את ההתפוצצויות האלה, כשכל הסינים עומדים מהופנטים ומביטים במחזה המרהיב והמסריח כאילו לא ראו זיקוק בחיים. לא משנה שבטח כמה דקות לפני שהגענו הם עשו אותו דבר בחצר של השכן... מיותר לציין את הקור העז ששרר שם, בשבילנו לגלות שבבית אין חשמל ומים חמים, ווילג' או לא ווילג'? גם ריצפה לא הייתה, מה ששימש מצע ממש נוח לחברה של הנהג להביא ב: חחחחח - טפו: באמצע הבית. לחובתה אציין שהיא מנומסת והקפידה למרוח אותן עם הסוליה של הנעל. איזו התחשבות. האוכל שהוגש בערב היה חריף דמעות ולא קשה לשער שנשארנו רעבים. בעצם לא ממש, כי מילאנו את עצמנו בבמבוק: הדבר היחיד האכיל שהיה על השולחן... הדלת הייתה סגורה מחשש שהשדים הרעים ייכנסו ויפריעו את ארוחת החג, או משהו בסגנון: "עד 24:00 אסור לפתוח את הדלת וב- 24:00 בדיוק אנחנו פותחים את הדלת ומרוקנים על הזונות האלה את כל הזיקוקים", אמר אפאנג בהתלהבות של אינפנטיל בן 8. א-ב-ל, אפאנג לא שיער ולא העלה בדעתו שאפאנג ג'וניור בן ה-4 יפתח את הדלת ב- 23:30. איזו היסטריה אחזה בבני הבית. כולם החלו לרוץ אחוזי אמוק והביאו את כל הזיקוקים והחזיזים למרכז הבית ופוצצו הכל שם, בתוך הבית!! אם אני זוכר נכון, מרוב עשן לא ראיתי את הרגליים שלי, לא נשמתי 20 דקות ולא שמעתי יומיים אח"כ. אלו היו ללא ספק רגעים טראומטיים, שלוו בלילה של שינה על משטח עץ בחדר ללא חימום ושינה עם גטקס, ג'ינס, 8 שכבות ומעיל - - וכמובן עם נעליים. או בקיצור: כיתת כוננות. עד שנרדמנו, התעוררנו מקולות נפץ ופיצוצי חזיזים - אשכרה כיתת כוננות - מזל היינו עם נעליים... ועוד ב- 5:30 בבוקר...חולי נפש... אח"כ לקח אותי אפאנג למקדש לראות תפילות וכמובן - פיצוצי חזיזים במשך שעתיים!! הם עומדים מהופנטים ואני חושב על המקלחת החמה במלון בג'יוג'יאנג בערב... אח"כ הלכנו לקבר של סבא שלו לתת לו קצת עופות, באי ג'יו וסיגריות, וכמובן - "להעיר" אותו עם קצת חזיזים - איך לא. היה חוויה שלא נשכח מעולם ואפילו נהנינו (ברור, תמיד נהנים בדיעבד, כמו שהשירות הצבאי היה כיף לא נורמלי רק אחרי שיוצאים את הבקו"ם...). חבל רק כשבחיפוש התמונה הכי מתאימה שרציתי להעלות כאן, נזכרתי שפרצו לנו הביתה שנה אחרי וגנבו את המחשבים עם כל התמונות... הפי אנד רציתם, אה?

 

[dod_basim]

רעיון נפלא

כבר הרבה זמן לא כתבתי פה ואני רק קורא שקט.... הרמתי את הכפפה כי יש לי שני סיפוריי כפרים: 1. אזור דרום יונאן, סישואנבאנה: אחרי פחות משבוע בסין, טיילתי עם סיני-אמריקאי בין 55 בערך ויצאנו לטרק הכמעט מפורסם לכפר baoshan. מאחר ולקחנו טרמפ לא נכון אשר הציב אותנו בכפר מוזר מאין כמוהו. כמו הרבה כפרים באזור (כמו כן בלאוס, קמבודיה ובורמה) מרבית הבתים עשויים מעץ, הקומה הראשונה מיועדת לחיות המשק ואילו הקומה השנייה היא המטבח, החדר השינה, חדר אורחים או בקיצור כל השאר. בכפר שלא היה קטן במיוחד היו כביש בטון אחד, ורק הבניין הממשלתי (עם גדל אדום ענק), הבית ספר (אף הוא עם דגל ענק) היו בנויים מאבן. עד כאן, סתם עוד כפר שכוח אל מוזר ונטוש. למחרת בבוקר, התעוררנו לרעשי ההמנון הסיני בשעה 6 וחצי, עד שהספקנו לצאת מהמיטה החוצה (ככה עם תחתונים וגופייה) ראינו שכל הכפר יצא אל כביש הבטון ועמד בשתי שורות והיה מחולק לכמה קבוצות, התלמידים, האיכרים, העצמאיים, אנשי הממשל, זקנים ועוד כמה לא ברורים. אחרי שאחד מאנשי הממשל צעק וגער הוא החליט לשלח כל קבוצה לעיסוקייה: התלמידים לבית ספר, האיכרים לשדות, העצמאיים למסעדה, קיוסק והזקנים חזרה לבתים. באותו הרגע לא הבנתי איפה אני נמצא, בדמיון הכי פרוע על סין הקומנוסטית לא חשבתי שיש אנשים שחיים ככה. אבל כנראה שהאחראי על הכפר השתגע קצת והנהיג משטר צבאי לחלוטין. אף סיני לא האמין לי שסיפרתי לו על זה, אמרו שהתקופות האלה מזמן עברו מסין. למרבה הצער אין לי תמונה של האירוע, אני צריך לבדוק עם החבר הסיני-אמריקאי שלי.

 

[dod_basim]

כפר 2

2. בהמשך הטרק ההוא, הגענו לכפר Akou אשר מבוטא באופן מוזר בדיוק כמו עכו שלנו, היה זה כפר חצי נטוש, במרחק של 7 שעות הליכה מדרך כבושה או סלולה. הכפר היה כאלו שקוע אי שם בתקופה הפלואליטית, למרות שהשימוש באבנים היה מוגבל למדי. היה אקוודוקט מים מהנהר וכמה שיחי תה ששלושת התושבים היחידיים נשארו להם נאמנים. המבנים היחידים היו מבני עץ ובלילה היו מדליקים סוג מיוחד של עצים שבוערים להרבה זמן ונותנים תאורה. מלבד התושבים היו גם כמה חיות (חזירים, כלבים ועופות). הוזמנו להתארח באחד הבתים וללא ספק הוא היא נרגש מהאירוח לא פחות מאיתנו. הוא דרש שנבחר את התרנגולת בעצמנו והוא חתך את כולה עם הסכין הגדולה. כמובן הכניס את כל חלקייה (מלבד הנוצות) ונתן לנו את הרגליים העסיסיות (סרבנו בנימוס - פשוט לא לטעמנו) אבל התיבול המיוחד (הלך לקטוף איזה פרח ורוד) ישאר אצלי תמיד. היה לי מדהים לראות שלמרות שצעירי הכפר עזבו מזמן (לטובות החיים בכפר גדול או בעיר) היו כאלה (בדיוק שלושה) שהחליטו להשאר ולחיות את חייהם הפשוטים בכפר הבאמת נידח. את הפרח הורוד לא מצאתי בשום שוק או מסעדה בסין, כנראה שצריך לחזור לשם.

 

[dod_basim]

כפר 3 - שנת 94 אמריקאי בשם ג'ון

שהייתי ביאנגשו נפגשתי עם סיני מורה לאנגלית אשר לימד אותי ועוד בחורה מילה או שתיים בסינית. הוא הזמין אותנו להתארח בכפר מולדתו, הם תכננו לחגוג איזה חג עלייה לרגל לקברים של הסב-סבים שלהם. כפר שנמצא כחצי שעה-שעה מyunlin עיר בסדר גודל של guilin אבל בלי שום תיירות פנים (בערך 12 שעות דרומה משם באוטובוס), הכפר עצמו מכיל משפחה גדולה- חמולה של כ-100 איש לערך. נמצא על הכביש הראשי, מוקף בשדות אורז וזהו! הוא סיפר לנו שהמערבי האחרון שהיה שם היה בשנת 94, אמריקאי בשם ג'ון. אני שהבנתי את גודל המשמעות של ההזמנה הזאת. כל מי שהיה בסין ואפילו אם בבייג'ינג או בשאנגחאי ראה שיש לא מעט סינים שאוהבים לבהות במערביים. אוי.... שם הלבהות הזה התחלף במשהו הזוי הרבה יותר. זה התחיל בבוקר שהלכתי לקיוסק-מכולת על הכביש הראשי וקניתי סגריות honghe אשר מוקרן בכל ביונאן והם עולות 5 יואן במקום 3.5 לסיגריה המקומית (המגעילה). אח"כ בהמשך היום קניתי שלוש קוקה קולה (בשבילי ובשביל הבנות שהצטרפו אלי) - (הטעם היה מוזר - לדעתי פג תוקפן מזמן) ושמתי לב שעוד שניים שישבו בקיוסק קנו בנוסף את הסיגריות שאני בחרתי מקודם. כמה ילדים התקבצו מסביב ודרשו בצעקות מאביהם לקנות להם גם קולה. ובאמת קנו להם קולה, או לפחות לשניים מהם. לקראת הערב כבר נפוצה השמועה שאנחנו מסתובבים בכפר והיו הרבה יותר אנשים בכפר אבל בהו בנו בלי בושה ובלי חמלה, הם לא האמינו שבנו שום לקנות דברי מותרות והפעם ארטיק. שוב נשמעו יללות מכמה ילדים על כמה שהם רוצים גלידה והם הצביעו עלינו בצורה מבישה קצת. הרגשתי לא נעים שבזבזתי 10 יואן ביום אחד על דברים מיותרים (סיגריות, קולה וארטיק). למרבה הצער הם החליטו לשחוט את החזיר בלילה שהייתי שם, זה היה נורא אבל יותר נורא היו הפיצוצים הנוראיים שעלינו לקברים, שמעתי צפצופים במשך שעתיים, כל הכפר (המשפחה נאספו סביב) נאסף סביב מרכז הכפר והתחילו בארוחת החג, היה טעים והיה יותר מדי baijiu.

 

[GnomeBubble]

מדהים שביקור מערבי בכפר נידח

יכול להיות אירוע כל-כך חשוב שזוכרים את השם שלך והשנה שבה באת. אולי בפעם הבאה שתבקר בכפר כזה יספרו לך בהתלהבות על המערבי האחרון שביקר אצלם, אחד "מרקו" מונציה, ב-1284.

 

[happydog23]

היו כמה וכמה כפרים, אבל אחד שאני לא אשכח

היה גם כן באזור של שישוואנגבנה, גם כן ב"טרק" מפורסם מ-...(שכחתי את השם) ל- bulangshan 布郎山. בזמן שהלכנו לאורך הנהר הגיע מקומי אחד שהזמין אותנו לישון אצלו בכפר (הם כנראה משפחה די מפורסמת, כי כתוב היה בלונלי שיש משפחה מסויימת בכפר לאורך הדרך שמלינה טיילים). הכפר היה בסה"כ משהו כמו 7-8 בתים, צמודים לנהר, עם כל החיות הסטנדרטיות שמסתובבות בין הרגליים. עד כאן הכל טוב ויפה. החלק המוזר התחיל אחרי שהתארגנו וירד חושך - התישבנו לאכול עם המשפחה, ולאחר האוכל משהו כמו חצי כפר נכנסו אליהם לבית כדי לשבת בשקט ולבהות בנו (חצי כפר - 10 אנשים), וכך ישבנו - הם בצד אחד, בוהים בנו ושותקים, אנחנו בצד שני בוהים בהם ומקשקשים. לא מספיק שהרגשתי לא נעים בגלל אנשי הכפר, גם החברה שטיילתי אותם גרמו לי להרגיש לא נעים מאחר והם התנהגו כאילו הם בגן-חיות ולא בבית של משפחה - הצביעו על אנשים, צילמו עם פלאשים בתוך הבית, לא הורידו נעליים בכניסה (למרות שהמארחים עשו זאת) ועוד... אני יודע מה אתם חושבים - להצביע על אנשים, לצלם עם פלאש בפנים - זו התנהגות סטנדרטית לכל סיני ממוצע, אבל פה זה בכל זאת היה קצת שונה. מכל הכפרים שהייתי בהם, זה ללא ספק היה הכי מוזר, במיוחד שהאנשים, נוסף על כך שלא הוציאו מילה, גם היו חסרי הבעה לחלוטין בפנים (עוד יותר מהסינים), מה שנתן להם איכות רובוטית מסויימת.

 

[dod_basim]

צודק זה bulangshan ולא baoshan

מצר על הטעות המביכה

 

[renjintso]

כפרים טובים או רעים?

טוב, נתחיל ברעים, זה יותר כיף. לקראת סוף השנה הראשונה שלי בסין הגעתי לחיילונגג'יאנג, ולפני שהתמקמתי בעבודה בחארבין, חשקה נפשי בקצת יערות סיביריים וחוויית הצפון הרחוק של סין, שנאמר - BIG MISTAKE . עליתי על אוטובוס לא נכון ובתום נסיעה ארוכה דרך כמה ביצות הגעתי למקום שאם אני זוכרת טוב נקרא שיבאושאן (אבל לא סגורה על זה). ללא ספק החור הכי מגעיל שראיתי בכל סין, וראיתי הרבה. ירדתי מהאוטובוס, הייתי לבד לגמרי בכפר מאובק, מלא אבק פחם וגללי חזירים, בסוף מסילת ברזל בלי רכבות לשום מקום. התחלתי ללכת לכיוון "הרחוב הראשי", (הוא ראשי כי יש בו קצת יותר גללי חזירים מאשר ברחובות האחרים) כשעדר של וילג'רים פעורי עיניים מאחורי, וחיפשתי גסטהאוס, או איזשהו מקום לישון בו. אנשים בהו בי בחוסר הבעה מוחלט, וכשניסיתי לפנות למישהו ולשאול איפה אפשר לישון כאן, הם פשוט ברחו. אנשים אשכרה הסתכלו עלי מהחלונות של הבתים, וסגרו מהר את החלון כשהסתכלתי חזרה. בסוף איזו ילדה תפסה מספיק אומץ להתקרב אלי, שאלתי איפה יש מקום לישון והיא הצביעה לאיזה כיוון כללי וברחה בציחקוקים היסטריים. בכיוון הכללי באמת היה "מלון", בניין בטון מעופש עם שמיכות עוד יותר מעופשות על מיטות ברזל שעדיין נושאות סימני מתיחות מתקופת מהפכת התרבות. האחראית הגישה לי טופס הרשמה, מן הסתם. היא נתקפה היסטריה קלה כשהתחלתי למלא אותו באנגלית והסתכלה עלי בחוסר אמון מוחלט - מה, את לא יודעת לכתוב? אחרי רגע היא שמה לב פתאום שאני כותבת ביד שמאל וזה שבר אותה סופית. היא עזבה אותי לבד ורצה לקרוא לשוטר, מה שדווקא שיפר את מצבי כי השוטר היה הבנאדם הראשון שהעז ממש לנסות לדבר איתי, והצלחתי להוציא ממנו שיש למחרת אוטובוס אחד שיוצא מהמקום, בשעה 4 בבוקר. כמובן שהתחפפתי משם עוד לפני שהשמש עלתה. שאר הטיול בצפון דווקא היה מקסים ויש שם מלא כפרים חמודים נורא, אבל החור ההוא זכור לי כמקום הכי מטונף ולא מכניס אורחים שראיתי בסין. דיכאון אמיתי. אני מאמינה שהייתי האדם הלבן הראשון שהגיע לשם, אבל לא היה לי איך לברר את זה.

 

[GnomeBubble]

אוף למה לי אין חוויות כאלה רעות מסין

אני צריך להרגיש רע עם זה? ישנתי כמובן באיזה מקום או שניים מגעילים בסין, אבל בהודו הייתי במקומות מג'וייפים הרבה יותר, אז משום מה זה לא נראה לי כל-כך גרוע...

 

[happydog23]

לא היו לי כמעט בכלל חוויות ממש רעות במהלך

הטיול, זאת פשוט אחת שתיזכר...

 

[dod_basim]

אין מה לעשות עם כל הזעם והזוהמה של סין

הודו הרבה יותר ג'יפה, הגעתי לשם למקומות מסריחים פי כמה....

 

[mingbai]

למה חוויה רעה?

זה נהדר בעיני שיש עדיין כפרים לא מתויירים לחלוטין וברור שיהיה קושי להגיע אליהם וכמובן קושי היגייני בסיסי לשהות שם, אך זה חלק מהקסם של המקום- רק צריך להיות מוכן נפשית ואם לא מתאים אז לוותר. זה לא שהם לא נחמדים ולא מכניסי אורחים, אלא הם פשוט לא רגילים לזרים ולכן מפחדים לחלוטין, צריך להבין את זה ולקחת את זה בחיוך. מה שכן, אולי לא כ"כ נחמד להגיע לשם לבד, קצת לא נעים. יצא לי שהגעתי לכפרים לא מתויירים לחלוטין, והאתגר היה להראות להם שאין להם ממה לחשוש ולנסות לתקשר איתם ברסיסי סינית ובשפת סימנים. וכשמצליחים- זו חוויה בלתי נשכחת.

 

[renjintso]

וואלה, אני צריכה לנסות את זה פעם ../images/Emo3.gif

 

[happydog23]

כן, עברתי פעם באיזה כפר שכוח אל והיתה שם

איזה משוגעת אחת שגרה שם כמה שנים ולימדה אנגלית - לך תבין.

 

[GnomeBubble]

עדיף לגור בתל-אביב? ../images/Emo3.gif

 

[renjintso]

כן ../images/Emo3.gif

 

[GnomeBubble]

אני מעדיף לישון על מיטה קצת מלוכלכת

ולא להפוך למכשפה מהמערב בקוסם מארץ עוץ כל קיץ.

 

[אMור]

למינג באי היקר

אפילו בדיעבד, החוויות האלה לא חרוטות כזכרונות טובים. אני מבין את הכוונה שלך ש"גם סיוד זה חוויה" אבל רגלי לא תדרוך יותר בכפר סיני שכוח אל. Never again.

 

[GnomeBubble]

סיוד זה באמת חוויה לא נשכחת

במיוחד אם נגעת בסיד וזה התחיל לשרוף.

 

[guanyin]

סיפור האימה שלי

התרחש בעיירונת בשישואנגבאנה (למה כל הסיפורים האלה קורים שם?) ועירב מלון מפורעש עם שירותים אחד שנסתם ע"י קיא של יפני שיכור, ולכן כמובן של הלילה היינו צריכים ללכת ל"שירותים" (ז"א הרחובות). לא סיפור ממש מרתק, אני בטוחה שהיו יותר טובים רק שאני לא ממש מצליחה לחשוב עליהם, ובאופן כללי כמעט אף פעם לא אהבתי לישון בכפרים - ג'וקים, פשפשים וסקביאס לא עושים לי את זה...