שיקולים כלל לבאנטיניים

Yaron Livne

New member
שיקולים כלל לבאנטיניים

יש שיקולים כלל איזוריים בפיתוח אורבני ותשתיות בארץ? חושבים על פנים הארץ או גם על ירדן לבנון סוריה והלאה?
 
לא מאז הבריטים

ירון,
תמקד את השאלה ולצורך מה בעצם.
'תכנון משותף' נעשה כאן בתקופות עבר כמובן. דרכי הים וההר קיימות כמה אלפי שנים טובות, כמו גם מעברי הירדן. עזה עכו ובית שאן הן ערים חשובות מהתקופה ההלניסטית (ועוד לפניה), והן נוסדו על צמתי מסחר חשובות ודרכים בינלאומיות. כל המערכת היתה משותפת עד לפרוץ מדינת ישראל ששינתה הכל וניתקה את בית שאן, לדוגמא, מהדרך הראשית בין מזרח למערב. אני מציינת את זה כי רשת היישובים והכבישים שלנו ושל הסביבה הערבית היתה אחת, כך באופן עקרוני החיבורים קיימים גם אם לא חושבים עליהם (ראש הנקרה/נקורה, ירושלים/עמאן וכו').

היום- אנחנו מדינה מתגוננת ולא מחוברת תשתיתית למדינות השכנות. אם יש תכנון מתואם הוא יותר לפנים הארץ (יו"ש), וגם זה רק כשחייבים, בנושאים חוצי גבולות.

כמה דברים שעולים לי כרגע כמתואמים עם הסביבה המזרח תיכונית:
1. תחבורה- התכנון ממשיך ליו"ש ולא לירדן או מצרים, אע"פ שיש 'שלום'. הגורם המדרבן הוא האוכלוסיה היהודית בשטחים והצרכים שלה, וכמובן הסכמי אוסלו/וואי.
2. הגז -כן מטופל בתיאום עם מצרים. לפחות היה בזמנו.
3. סוגיית המים היא אולי הדבר הכי 'נפיץ' שבו אין ברירה אלא להסתכל מעבר לקצה אפנו מכיוון שחלק נכבד ממקורות המים שלנו מגיעים מיו"ש ומסוריה, וגם ירדן לא תתקיים ללא המים שנספק להם. כאן יש גם הסכמים וגם חתירה מתמשכת של המדינה להתנתק מהמערכת האזורית. בעיני זה היה שיקול קריטי בהחלטה על התפלה כאסטרטגיה הלאומית למשבר המים. בהסכמים מול הרש"פ המים הם מוקש שלא מדברים עליו הרבה, אבל רק תחשוב מה יקרה עם אקוויפר ההר יוכרז כנכס פלסטיני.
4. ביוב/זיהום- נושא חוצה גבולות בדומה למים. כיום המדינה מטפלת בחלק גדול מהביוב הפלסטיני במתקנים ישראלים, ומה שלא מטופל זורם במורד ההר אלינו. זה בא אגב על חשבון רשויות במדינת ישראל לפעמים, להן 'לא נשאר מקום' במטשי"ם שמטפלים בשפכי יו"ש. שוב, ההתייחסות חוצה גבולות מחוסר ברירה ובגלל שיש הסכמים. אף אחד לא מתנדב לחשוב מחוץ לגבולות המוסכמים.
5. גבולות ימיים- עבודה שנעשית במפ"י מול מדינות האזור, להגדרה סופית של גבולות המדינה בים. לא פיתוח אורבני אבל בכ"ז פיתוח תשתיות אנרגיה (קידוחים וכו').

בגופים פרטיים ואקדמיים יש התייחסות כלל איזורית- כמו מחקרים של אדם מזור, אריה שחר ואיתי פישהנדלר, למשל.

תכנית ישראל 2020 (שאומצה גם ע"י משרדי ממשלה) מתארת כאחד מ-3 תסריטי העל שלה את "ישראל בסביבה של שלום" (אשרי המאמין...) וגוזרת מכך תשריטים של דרכים, מרחבים מבונים, תשתיות ושיתופי פעולה אזוריים.
תכנית אסטרטגית דומה שראיתי איפשהו שנעשית היום באוניברסיטת חיפה (ארנון סופר ושות') מתייחסת גם היא לאזור, אבל לא לתסריט של שלום אלא לתסריט של ישראל כמיעוט דמוגרפי בסביבה ערבית של ריבוי דמוגרפי, עוני ומחלות. השיקול הכלל אזורי הנגזר מכאן הוא הפוך: אטימת גבולות הארץ לסביבה העויינת, ניצול שטח קפדני עוד יותר והתרחבות לכיוון הים.
 

ש מים

New member
מספר תיקונים קטנים...

ראשית: WOW ענק על התשובה המעמיקה והמרתקת!

ולהערות:
1. נכון שישראל 2020 חזרה "שלום בימינו", אבל העקרונות הופנמו גם בתמ"א 35. כתוצאה מכך אנו רואים כבישים "עם אוריינטציה של מזרח תיכון חדש" (ראי כביש 61, העובר בין בקה לג'ת ומסתיים ב-"דד אנד", בקו ההפרדה...
).
2. אני לא מכיר את התכנית של פרופ' ארנון סופר, אבל יודע ומכיר חלק מתפיסתו/ראייתו, ואכן לקח לו שנים של מאמץ ואנרגיות לפקוח את עיני "קברניטי המדינה" ולאמץ למשל את תפיסתו להקמת גדר ההפרדה על גבול מצרים.
3. גם "סוגיית המים" הינה מיזם/נושא שהנו בן-טיפוחיו של פרופ' ארנון סופר. לפחות הצבת נושא האקוויפרים והמחסור במים על שולחן מקבלי ההחלטות (וככל הנראה שגם כאן צדק, לצערי).
 

ש מים

New member
אגב: כביש 6...

הוא בהחלט תוצר של מדיניות ותכנון שלא חזו את השינויים (הסכם אוסלו ולמעשה הנסיגה - גם אם חלקית - של מדינת ישראל מיו"ש).
הבעיה עם הכביש היא שכמו שכל דבר בתחום התכנון במדינה: אף אחד לא העיז לשנות תכנית, גם אם לא סטטוטורית, שכבר היתה קיימת.
 

tapuzo

New member
בוא נתחיל עם תכנון מסודר בנקניק המסכן שיש לנו

שגם ממנו כבר תולשים לנו 40% מהשטח הלא מדברי של המדינה
 
בתכנון תחבורה - באופן חלקי

בתכניות אב לתחבורה יבשתית, תרחישי הביקוש העתידי לנסיעות בד"כ כוללים שני מצבים: "גבולות סגורים" ו"גבולות פתוחים". הביקוש האזורי בד"כ הופך לקלט למערכת - כך שמדובר בהתייחסות קיימת,אך מצומצמת
 

tapuzo

New member
בא לי לראות מה היינו עושים אם היינו קזחסטן

או איזו מדינת ענק עם אוכלוסיה דלילה..
איך היו שומרים אז על גבולות, פיתוח, פיזור אוכלוסיה..
בקושי מצליחים על הגרגיר וחצי שיש
 
לא צריך להרחיק לקזחסטן..דמיין את ישראל+סיני

אם היום נראה שהנגב והערבה לא צפופים..תאר לך שבמציאות חלופית ישראל הייתה ממשיכה לשלוט על סיני, פתאום אחת המדינות הצפופות בעולם היתה נראית לך הרבה פחות צפופה וגם ערי קו החוף כמו נתניה, אשדוד, אשקלון, חדרה, אילת, היו הרבה פחות גדולות כשערים נוספות היו מוקמות לאורך חופי סיני (אל עריש, שארם א שייח, ימית היו חלק מישראל), פריסת הרכבת היתה פחות מרשימה, עלויות ההחזקה היו יותר גדולות..המטרופולינים היו פחות גדולים הדיור היה יותר זול הכל היה נראה אחרת.
 
למעלה