כתבתי על כך פעם. ''יציאת מצריים אישית''
.מי שמכיר אותי יודע שאין לי זיקה לדת מסויימת. מאמינה בבריאה אחת שכולנו ילדיה. שכולנו חלק ממנה. כמו שכל עץ ופרח הם חלק מהטבע. מתייחסת לתנ''ך כספר של קודים. גם לספרים שקדושים לעמים ודתות אחרות. למשל, חשבתי על כך שהג'יהד, מלחמת קודש של המוסלמי בכל מי שאינו תואם את אמונתו, היא רעיון גאוני אם מתייחסים לרעיון קקוד שאומר שאם קיים באדם משהו שאינו תואם את הדרך הרוחנית שלו, את המוסר, את ההתפתחות ואת מערכת האמונות, עליו למצוא דרך למגר אותה. אותו הדין בברית החדשה. מודה שאין לי ידע מספק אבל ישו הנוצרי היה ההילר הראשון בתולדות האנושות ואני חושבת שאם מתבוננים בסיפור של ישו כקוד, כתובה בו אהבת האדם והרצון להיטיב. כמובן שקיים פה לימוד גדול לכולנו. הפוסט הזה נכתב כשעבדתי בבית. התעוררתי לבלאגן שלא ניתן להעביר באמצעות מילים. אני רחוקה מלהיות ''אשת חייל'' וכזו שמעסיקה עוזרת פעמיים בשבוע, שלא אופה ומסרבת להכנס לדמות האישה הסטראוטיפית, לצאת מהמיטה ולהתחיל לנקות, זה פשוט דוחה בעיני. אבל מה? רוצה בית נקי... העוזרת לא מגיעה עד יום ראשון. אז התחלתי לנקות. ''עבדות''. חשבתי לעצמי. אבל אז נזכרתי ביציאת מצריים כקוד. המסע הזה לא היה קל לאף אחד. אבל המסר הוא שאם רוצים להשיג מטרה, יש להקריב קורבן בכדי ליצור שינוי שיאפשר את הגשמתה. יש לעשות מאמץ בכדי להשיג תוצאות. נכון, הפוסט נכתב מסיבה כל כך לא מקדשת מילים על ספרים קדושים, אבל אם אני מביאה את התובנה לשטחים אחרים בחיי, הרי שזכיתי בהבנה ומודעות שיכולה לשרת אותי. יש דברים שאני רוצה שיקרו לי אבל לא הייתי מוכנה ''לשלם את המחיר''. כשהמודעות הגיעה, ניתנה לי בחירה. לא. לא החלטתי להפוך להיות מנקה/מבשלת/אופה או כובסת. ממש לא. אבל יש לי ספר שעלי ללמוד. ספר שמכיל ידע מאוד חשוב לי ברמה המקצועית. הוא קצת כמו סינית, אבל הוא מסמל בשבילי את יציאת מצריים הפרטית שלי. הוא יהיה האתגר שלי. מציעה לכל אחד ואחת לבדוק ולחקור מהי יציאת מצריים שלו. מה הוא רוצה ומה עליו להקריב לשם כך. ההצלחה היא החופש. החופש להצליח.