דר סקוט המקור המקורי
New member
שימו לב קיבלתי את מחבר יקר!!
נשים ..... חוק הבזק טלפון זה בעיקר כדי לקשקש פעמיים, שלוש, ארבע פעמים ביום. גם אם הן בילו יחד שעות באותו יום. חוק הבזק: סעיף שיחה משלימה שכחת להגיד משהו חשוב? יש לך הזדמנות חוזרת מדובר בשיחה קצרה שבאה מיד אחרי שיחה ארוכה, ובה תיקון שולי ו/או מידע משלים לשיחה קודמת, שהבחורה לא תשקוט עד שלא יועבר לחברתה. השיחות האלה מתחילות ב"רק שתדעי ש..." או "שכחתי להגיד לך ש...". דוגמה: "רק שתדעי שהוא לא אמר לי ’בואי ניפגש’, אלא ’מה דעתך שניפגש’. את מבינה? זה משהו אחר לגמרי. טוב, ביי". תקנות בית השימוש הליכה לשירותים תתבצע תמיד בזוגות בנות הולכות לשירותים ביחד. מדובר בתופעה אנתרופולוגית מרתקת ולא ברורה. למה? מה ההנאה שבהשתנה בתאים מקבילים? מיטב המוחות הנשיים התגייסו כדי להסביר. המסקנה: זמן איכות נשי. בדרך לשירותים ובשירותים עצמם אפשר להתנתק רגע מהחלק הגברי של החבורה ולעשות סדר נשי במחשבות: "תגידי, זה נורמלי ככה, עם החולצה בפנים?", "איזה חמוד דני, נכון?", "אני לא מבינה, לבן אדם הזה יש רק זוג נעליים אחד?" וכו’. הקוד האתי: סעיף פירגון מינוס להחמיא כלפי חוץ, לקלל בלב המין הנשי המציא את המונח "פירגון מינוס". זה לא שנשים לא יודעות לפרגן, הן פשוט לא עושות את זה מכל הלב. כשבחורה מחמיאה לך, תמיד יש את ההרגשה שבלב היא מוסיפה איזה משפט קנאה קטנטן. "שיואו, שירה, איזה גופיה מדהימה" (כוסאמק, עלי היא בחיים לא תראה ככה), או חוות דעת על חבר חדש: "הוא ממש מתוק. פשוט מקסים. אני מה זה שמחה בשבילך" (אם רק הייתי פוגשת אותו לפניך) וכו’. חוק שימור חפצים לעולם תשמרי את הארנק בטווח ראייה נשים נוטות יותר לשמור על החפצים שלהן ולהיות בשליטה על מיקומם. יש להן מנהג מגונה לבדוק איפה נמצא התיק שלהן כרגע, מה קורה עם הגומייה, מה שלום הפלאפון, וכיוצא באלה. חוק שימור חפצים: סעיף הלוואות ופקדונות נשים מנהלות רישום קפדני איפה החפצים שלהן בכל רגע נתון הן גם זוכרות בדיוק למי הן השאילו מה ובאילו נסיבות. תמיד יהיה להן איכשהו בתודעה ש"ליאת עוד לא החזירה לי את ’האלכימאי’. אני צריכה לזכור להגיד לה בפעם הבאה שאנחנו נפגשות". הקוד האתי: סעיף אקס אקסים של חברות - מחוץ לתחום בנות לא נוהגות, בדרך כלל, להתחיל עם אקסים של חברות. זה לא שהמוסר שלהן כל כך מפותח, הן פשוט מכירות את בנות מינן ויכולות לצפות מראש את התגובה והמחיר. הן עושות את החשבון לבד: מה היא מערכת יחסים רומנטית קצרצרה, לעומת כאב חד של ציפורני חברה? תקנות עמידה בזמנים בנות לא מאחרות למרות הסטיגמה (הנכונה) שלבנות לוקח שעות להתארגן, הן תמיד מגיעות בזמן (אם הן רוצות) והרבה יותר דייקניות מבנים. הן גם סבלניות פחות לאיחורים ולאי עמידה בזמנים ורואות בהם זלזול מוחלט. תקנות עמידה בזמנים: תיקון קטן א’ בדבר דייטים חוץ מלדייטים האמור לעיל אינו כולל, כמובן, דייטים, בהם חוקי המשחק והזמן אחרים: את מדייקת = את קלה להשגה. חוק יסוד: מסעי רכש בנות הולכות לקנות עם בנות שופינג הוא אחד מפסגות ההנאה הנשית, חגיגה גדולה. רק המחשבה עליו גורמת להן עונג. לדפדף בבגדים, למדוד נעליים, לנסות בשמים בסופר פארם, או סתם לראות מה התחדש ב"זארה" מאתמול ובסוף - לצאת עם מלא שקיות חדשות וצבעוניות. גבר לא יבין זאת, ובדיוק בגלל זה שופינג עושים רק עם חברה. אין כמו אחוות תאי המדידה: ההחלפה של אינספור זוגות מכנסיים, האדרנלין שמציף אותך נוכח המחשבה ש"עוד שנייה מישהו עלול לפתוח את הווילון", הזמן שמאבד משמעות והכי חשוב: המראות המרזות. אשליה מתוקה שאין בבית. חוק יסוד: מסעי רכש. התקנות בדבר דברים קטנים בחורות מתות על פיצ’יפקעס רק בנות משתכרות מחנויות צבעוניות עם אוסף של שטויות. מדבקות, מחזיקי מפתחות, קליפסים לשיער, עפרונות וקופסאות, פשוט עושים לנו את זה. בנים אף פעם לא מבינים מה הקטע, למה להוציא על זה כסף, ומעדיפים לקרוא להן "החנויות האלה עם הדברים שאף אחד לא צריך". אבל כשהם מחפשים לנו מתנה, זה המקום הראשון שהם מתייצבים בו. פקודת הבנקאות בנות יודעות כמה כסף יש להן בארנק נשים הן עם מחושב. הן יודעות בדיוק כמה כסף יש (או אין) להן בבנק, כמה עולה קוטג’ ואיזה תשלום מתוך העשרה יורד להן החודש בוויזה. פקודת הבנקאות: סעיף השוואת מחירים אז מה אם אנחנו לא לארג’יות? אנחנו יפות! בנות נולדו בלי תכונת הלארג’יות. הן ילוו כסף, אבל רק אם יבקשו מהן, הן יקנו מתנה בסכום שהקציבו מראש לפי מיקום החבר/ה בהיררכיה, הן ישוו מחירים ויעשו פרינציפים למקומות שלוקחים יותר. אבל טיפים הן ישאירו בנדיבות, כי כולן זוכרות כמה זה נורא למלצר. הקוד האתי: סעיף ארוחות רוצה חצי חצי? רק בנות מזמינות אוכל "ביחד". ההתחלקות במנות היא המצאה נשית, שמקורה בדיאטה תמידית וב"מחושבות" שבסעיף קודם. זה מתחיל בסלט, כי "זה דיאטטי" וכי "הוא נורא גדול, איך אני אגמור את זה לבד?", ממשיך עם מנת לחם, כי "מה, נאכל סלט בלי כלום?", ניג’וס למלצרית על רטבים למיניהם: "איזה רטבים יש לכם? אז אפשר אחד מכל אחד?" ומסתיים בקפה ו"בא לך איזה צלחת עוגיות קטנה"? בסופו של דבר מתקבלת ארוחה דשנה ולא זולה. אבל שטויות, התחלקנו. חוק יסוד: שוויון הזדמנויות קוראים לזה פמיניזם סלקטיבי גם מי שלא בעניין של פמיניזם, מודעת היטב לקיומו ומנסה לענות על סעיף או שניים של הזרם. בדרך כלל זה לא הולך. בחורה לא צריכה שיעזרו לה לסחוב, אבל כשהיא הולכת לקניות עם בן זוג, היא תדאג שהוא יסחוב את השקיות עם הבקבוקים והיא את השקית עם החטיפים. בנות רוצות ואוהבות לנהוג, אבל כשיוצאים, מאוד נוח להן להיות מובלות, כשההגה בידיים שלו. בחורה אוהבת להצהיר ש"אין סיבה שהגבר ישלם בדייט ראשון" ו"צריך לשלם חצי חצי", אבל אם הוא אפילו לא מציע לשלם, באופן מפתיע "הוא לא נראה לה". בחורה שנדלקת על מישהו, תחכה שהוא יתחיל איתה. אם זה לא קורה, היא תדאג שכל העולם יגיד לו את זה - חוץ ממנה. הקוד האתי: התקנות בדבר פרידת אוהבים רק שתדעי שאני אוהבת אותך (במיוחד כשהוא לא) יש רק מצב אחד בו כל ההתחשבנויות, הקטנוניות ושליפת הציפורניים נזרקות הצידה: כשאת וחבר שלך "גמרתם". חברה טובה תמיד תתייצב לצידך ותגיע במהירות שיא לאן שרק צריך, גם אם בישרת לה את הבשורה כשהיא באמצע טיול ג’יפים בנגב. ההזדהות אמיתית והתמיכה מוחלטת, מרגע הפרידה ולכל אורך תהליך השיקום. במצב הזה מתגלה גם היכולת המופלאה של בנות לומר את המשפט: "אני אוהבת אותך". בלי קשר לכלום, בלי תנאים, בלי "אבל", רק שתדעי שאני אוהבת אותך. המשפט הזה שם בכיס הקטן את המקבילה הזכרית שלו (שלא תשמעי בקרוב, כנראה).
נשים ..... חוק הבזק טלפון זה בעיקר כדי לקשקש פעמיים, שלוש, ארבע פעמים ביום. גם אם הן בילו יחד שעות באותו יום. חוק הבזק: סעיף שיחה משלימה שכחת להגיד משהו חשוב? יש לך הזדמנות חוזרת מדובר בשיחה קצרה שבאה מיד אחרי שיחה ארוכה, ובה תיקון שולי ו/או מידע משלים לשיחה קודמת, שהבחורה לא תשקוט עד שלא יועבר לחברתה. השיחות האלה מתחילות ב"רק שתדעי ש..." או "שכחתי להגיד לך ש...". דוגמה: "רק שתדעי שהוא לא אמר לי ’בואי ניפגש’, אלא ’מה דעתך שניפגש’. את מבינה? זה משהו אחר לגמרי. טוב, ביי". תקנות בית השימוש הליכה לשירותים תתבצע תמיד בזוגות בנות הולכות לשירותים ביחד. מדובר בתופעה אנתרופולוגית מרתקת ולא ברורה. למה? מה ההנאה שבהשתנה בתאים מקבילים? מיטב המוחות הנשיים התגייסו כדי להסביר. המסקנה: זמן איכות נשי. בדרך לשירותים ובשירותים עצמם אפשר להתנתק רגע מהחלק הגברי של החבורה ולעשות סדר נשי במחשבות: "תגידי, זה נורמלי ככה, עם החולצה בפנים?", "איזה חמוד דני, נכון?", "אני לא מבינה, לבן אדם הזה יש רק זוג נעליים אחד?" וכו’. הקוד האתי: סעיף פירגון מינוס להחמיא כלפי חוץ, לקלל בלב המין הנשי המציא את המונח "פירגון מינוס". זה לא שנשים לא יודעות לפרגן, הן פשוט לא עושות את זה מכל הלב. כשבחורה מחמיאה לך, תמיד יש את ההרגשה שבלב היא מוסיפה איזה משפט קנאה קטנטן. "שיואו, שירה, איזה גופיה מדהימה" (כוסאמק, עלי היא בחיים לא תראה ככה), או חוות דעת על חבר חדש: "הוא ממש מתוק. פשוט מקסים. אני מה זה שמחה בשבילך" (אם רק הייתי פוגשת אותו לפניך) וכו’. חוק שימור חפצים לעולם תשמרי את הארנק בטווח ראייה נשים נוטות יותר לשמור על החפצים שלהן ולהיות בשליטה על מיקומם. יש להן מנהג מגונה לבדוק איפה נמצא התיק שלהן כרגע, מה קורה עם הגומייה, מה שלום הפלאפון, וכיוצא באלה. חוק שימור חפצים: סעיף הלוואות ופקדונות נשים מנהלות רישום קפדני איפה החפצים שלהן בכל רגע נתון הן גם זוכרות בדיוק למי הן השאילו מה ובאילו נסיבות. תמיד יהיה להן איכשהו בתודעה ש"ליאת עוד לא החזירה לי את ’האלכימאי’. אני צריכה לזכור להגיד לה בפעם הבאה שאנחנו נפגשות". הקוד האתי: סעיף אקס אקסים של חברות - מחוץ לתחום בנות לא נוהגות, בדרך כלל, להתחיל עם אקסים של חברות. זה לא שהמוסר שלהן כל כך מפותח, הן פשוט מכירות את בנות מינן ויכולות לצפות מראש את התגובה והמחיר. הן עושות את החשבון לבד: מה היא מערכת יחסים רומנטית קצרצרה, לעומת כאב חד של ציפורני חברה? תקנות עמידה בזמנים בנות לא מאחרות למרות הסטיגמה (הנכונה) שלבנות לוקח שעות להתארגן, הן תמיד מגיעות בזמן (אם הן רוצות) והרבה יותר דייקניות מבנים. הן גם סבלניות פחות לאיחורים ולאי עמידה בזמנים ורואות בהם זלזול מוחלט. תקנות עמידה בזמנים: תיקון קטן א’ בדבר דייטים חוץ מלדייטים האמור לעיל אינו כולל, כמובן, דייטים, בהם חוקי המשחק והזמן אחרים: את מדייקת = את קלה להשגה. חוק יסוד: מסעי רכש בנות הולכות לקנות עם בנות שופינג הוא אחד מפסגות ההנאה הנשית, חגיגה גדולה. רק המחשבה עליו גורמת להן עונג. לדפדף בבגדים, למדוד נעליים, לנסות בשמים בסופר פארם, או סתם לראות מה התחדש ב"זארה" מאתמול ובסוף - לצאת עם מלא שקיות חדשות וצבעוניות. גבר לא יבין זאת, ובדיוק בגלל זה שופינג עושים רק עם חברה. אין כמו אחוות תאי המדידה: ההחלפה של אינספור זוגות מכנסיים, האדרנלין שמציף אותך נוכח המחשבה ש"עוד שנייה מישהו עלול לפתוח את הווילון", הזמן שמאבד משמעות והכי חשוב: המראות המרזות. אשליה מתוקה שאין בבית. חוק יסוד: מסעי רכש. התקנות בדבר דברים קטנים בחורות מתות על פיצ’יפקעס רק בנות משתכרות מחנויות צבעוניות עם אוסף של שטויות. מדבקות, מחזיקי מפתחות, קליפסים לשיער, עפרונות וקופסאות, פשוט עושים לנו את זה. בנים אף פעם לא מבינים מה הקטע, למה להוציא על זה כסף, ומעדיפים לקרוא להן "החנויות האלה עם הדברים שאף אחד לא צריך". אבל כשהם מחפשים לנו מתנה, זה המקום הראשון שהם מתייצבים בו. פקודת הבנקאות בנות יודעות כמה כסף יש להן בארנק נשים הן עם מחושב. הן יודעות בדיוק כמה כסף יש (או אין) להן בבנק, כמה עולה קוטג’ ואיזה תשלום מתוך העשרה יורד להן החודש בוויזה. פקודת הבנקאות: סעיף השוואת מחירים אז מה אם אנחנו לא לארג’יות? אנחנו יפות! בנות נולדו בלי תכונת הלארג’יות. הן ילוו כסף, אבל רק אם יבקשו מהן, הן יקנו מתנה בסכום שהקציבו מראש לפי מיקום החבר/ה בהיררכיה, הן ישוו מחירים ויעשו פרינציפים למקומות שלוקחים יותר. אבל טיפים הן ישאירו בנדיבות, כי כולן זוכרות כמה זה נורא למלצר. הקוד האתי: סעיף ארוחות רוצה חצי חצי? רק בנות מזמינות אוכל "ביחד". ההתחלקות במנות היא המצאה נשית, שמקורה בדיאטה תמידית וב"מחושבות" שבסעיף קודם. זה מתחיל בסלט, כי "זה דיאטטי" וכי "הוא נורא גדול, איך אני אגמור את זה לבד?", ממשיך עם מנת לחם, כי "מה, נאכל סלט בלי כלום?", ניג’וס למלצרית על רטבים למיניהם: "איזה רטבים יש לכם? אז אפשר אחד מכל אחד?" ומסתיים בקפה ו"בא לך איזה צלחת עוגיות קטנה"? בסופו של דבר מתקבלת ארוחה דשנה ולא זולה. אבל שטויות, התחלקנו. חוק יסוד: שוויון הזדמנויות קוראים לזה פמיניזם סלקטיבי גם מי שלא בעניין של פמיניזם, מודעת היטב לקיומו ומנסה לענות על סעיף או שניים של הזרם. בדרך כלל זה לא הולך. בחורה לא צריכה שיעזרו לה לסחוב, אבל כשהיא הולכת לקניות עם בן זוג, היא תדאג שהוא יסחוב את השקיות עם הבקבוקים והיא את השקית עם החטיפים. בנות רוצות ואוהבות לנהוג, אבל כשיוצאים, מאוד נוח להן להיות מובלות, כשההגה בידיים שלו. בחורה אוהבת להצהיר ש"אין סיבה שהגבר ישלם בדייט ראשון" ו"צריך לשלם חצי חצי", אבל אם הוא אפילו לא מציע לשלם, באופן מפתיע "הוא לא נראה לה". בחורה שנדלקת על מישהו, תחכה שהוא יתחיל איתה. אם זה לא קורה, היא תדאג שכל העולם יגיד לו את זה - חוץ ממנה. הקוד האתי: התקנות בדבר פרידת אוהבים רק שתדעי שאני אוהבת אותך (במיוחד כשהוא לא) יש רק מצב אחד בו כל ההתחשבנויות, הקטנוניות ושליפת הציפורניים נזרקות הצידה: כשאת וחבר שלך "גמרתם". חברה טובה תמיד תתייצב לצידך ותגיע במהירות שיא לאן שרק צריך, גם אם בישרת לה את הבשורה כשהיא באמצע טיול ג’יפים בנגב. ההזדהות אמיתית והתמיכה מוחלטת, מרגע הפרידה ולכל אורך תהליך השיקום. במצב הזה מתגלה גם היכולת המופלאה של בנות לומר את המשפט: "אני אוהבת אותך". בלי קשר לכלום, בלי תנאים, בלי "אבל", רק שתדעי שאני אוהבת אותך. המשפט הזה שם בכיס הקטן את המקבילה הזכרית שלו (שלא תשמעי בקרוב, כנראה).