האמת שלא אמרו לי קודם
אבל תודה שאתה אמרת. התמונה היא של שטאופנברג, האדם שניסה להתנקש בהיטלר. היא הועלתה בתקופה שבה ניהלתי את פורום היסטוריה בתפוז, עבדתי באופן אינטנסיבי על הספר שלי על ההתנגדות הגרמנית (שראה אור בינתיים בהוצאת ידיעות אחרונות), ובשל הדיונים האינטנסיביים שהתנהלו בנושא כולם ידעו והבינו במי מדובר. מאז לא חשבתי על זה בכלל- ואתה צודק שיכולים להבין את זה לא נכון, אז החלפתי את התמונה.
באשר למאמר, המטרה היא כמובן לפתוח דיון- וזו המטרה של הבלוג באופן כללי, ועל המאמר מתנהל דיון גם שם וגם במקומות אחרים.
הרעיון שלי הוא לאו דווקא למתוח ביקורת על בן דרור ימיני, או על הרטוריקה של הימין, אלא להשתמש בהם כדוגמא לתופעה כללית יותר של לקרדאות, שאפשר לראות אותה בהחלט גם בצד השמאלי של המפה הפוליטית. מעבר למנהג הידוע משמאל, למשל, להשליך את הכינוי "פשיסט" על כל דכפין, יש גם תופעות מרתקות יותר. הבלוגר יוסי גורביץ', למשל, כותב hasbara באותיות לטיניות, כדי לגחך את המושג ולרמוז שכל מה שנאמר על ידי מסביר ראוי לניתוח מלמעלה, אולי, אבל לא לתשומת לב ממשית.
כמובן שהימין שכלל את השיטה עד כדי שלמות, ועל כך הרחבתי במאמר.