שיח חברות,התפאורה מיסעדת אבו

  • פותח הנושא orlu
  • פורסם בתאריך

orlu

New member
שיח חברות,התפאורה מיסעדת אבו

גוש,יום שישי אחר הצהריים ,שמש אדירה ומלטפת, בין חומוס לבירה,רצו סיפורי פורומים. ומה אומר לכם לא משנה על איזה פורום מדובר,מתכונים,או ספורט, טיולים או ספרים,בפורום הפרטי שלנו בסופו של דבר אנחנו מגלגלות שיחה על הורינו. וכנציגות "הדור השני" מה לא ניטחן שם,ממערכות יחסים בהווה לילדות וחוזר חוזר חלילה. רגשות,חום,חיבוקים,איזה ספורים ספרו לנו,גבורה?זועות? המחנות הגטו,,,,,,,וכן הלאה וכן הלאה. מי מאיתנו לא מכיר את השיחות הללו, ובאויר בכל שיחה שכזו עולה ההתלבטות שבעיקבותיה אני מוצאת עצמי בשעה שכזו מול המחשב משתפת אתכם ומצפה להתיחסות שלכם נ ו ק ש ו ת, זו תכונה משותפת לניצולי שואה? או שאירופה באותה תקופה התאפיינה בחינוך נוקשה שהתעצם אצל קורבנות השואה מסיבות מובנות וברורות. לשומת לב!!! השאלה היא פילסופית ולא האשמה כלפי דור הורינו כנוקשים חסרי תקנה.וכמובן שבגדול איש איש לגופו. שבת שלום
 
המורשת הפרוסית

עד מלחמת העולם השניה שלטה בחלק ניכר של אירופה הקיסרות האוסטרו-הונגרית. משום מה הם נהגו להעסיק חיילים בדימוס בחינוכם של ילדים רכים. זה כנראה מקור הרעיונות החינוכיים הפרוסיים הנוקשים. עד כמה שהבנתי, בבסיסם היה שבירת הילד ובנייתו מחדש, בדיזיין הנוקשה הרצוי. כך סבא שלי התחנך, וכך חינך את בנו החורג- אבי, החל מגיל 5. הוא טען, כי הילד רך מדי, וכי רק חזקים שורדים בחיים. חישול בא אחרי שבירה. ואז... בא החינוך האמיתי: הנפשי והפיזי. חינוך נוקשה זה לאבי בהחלט נתן פריו: הוא נלקח על ידי הגרמנים בגיל 17, מוכן... טפו. והם הצליחו שניהם להישרד: זה צעיר מדי, וזה זקן מדי. במחנות עבודת כפיה ברחבי גרמניה ובברגן בלזן. את עקבות הנוקשות הפרוסית אני בהחלט מוצאת היום בתוכי. אז זו תרומתי לשיחת בית הקפה. מרימה את הספל שלי לחיינו, ולחיי ילדינו. מיכל.
 

orlu

New member
כוכבית ,זה כניראה משניקרא ירידה

לצורך עליה. תכל'ס בעיינים של מחנכים דגולים אלו ,הזעטוטים הללו נולדו עם מטען עודף של רוך ותמימות, והיה צורך לרמוס זאת כדי לייצר בני אדם חזקים ואיתנים , מכאן שאם החינוך ה'רציני' החל עם גיל בגרות 3 ומעלה או אולי 5 ומעלה הפיזי והנפשי כפי שבטאת זאת, אזי כיצד ניקרא החינוך התרום פיזי ונפשי? וחןחן על השקת הספל בחברתינו
 

EYהודית

New member
קצת קשה לחזור לשגרה אחרי...

יום אתמול. את יודעת, די הופתעתי לקרוא את ההודעה הזו. בחיי, לי אין חברות שהן דור שני מהילדות. היו המון כאלה בסביבתי, אך אני בדרך פלא, מצאתי עצמי מוקפת בחברות שרובן בנות של בני/ות "יפי הבלורית"... לוחמי הפלמ"ח, בני קיבוצים וכד' דווקא חברה שלי, שיודעת שאני עוסקת בנושא, אמרה לי שהיא כבת בית אצלינו, מעולם לא הרגישה בבית שלי "שואתיות". היא ידעה שהורי ניצולי שואה, ידעה על הסיפור של אימי, אבל זהו. השיחות שלנו נסובות של נושאים אחרים. בכלל, אני דווקא לא מתחברת לענין של ספורי זוועות. אצלי זה היה אחרת. בכל מקרה, החנוך היה חינוך נוקשה. אני גדלתי בבית פתוח מאוד, ליבראלי, אבל מילה היתה מילה, שעה היתה שעה. לעולם לא יצאתי לפני שסיימנו את ארוחת ליל השישי. הדברים היו מאוד ברורים, ואני לא התמרדתי. הנוקשות הזו, היא סוג של חינוך שהם הביאו מהבתים שלהם לדעתי, ולאו דווקא בגלל השואה. היום הכל מאוד פתוח, מאוד גמיש... דור ההורים, אנחנו, מתאימים פעמים רבות עצמינו לילדינו ולא להפך. אני מוכרחה לציין, שמאז שאני לבד, אני חזרתי למקומי "הטבעי"... אני הולכת לקראת ילדי לא על החשבון שלי! אני הולכת לידם ואיתם, כמו שכבר ציינתי בעבר, ולא אחד על חשבון השני! שנדע ימים יותר יפים
 

orlu

New member
יהודית

אין צורך להיות מופתעת אפתור לך את הדילמה. ישבנו לנו בפגישה עסקית עם משפחה חביבה, התפתחה שיחה והיסתבר כי אב המשפחה הינו ניצול שואה אני ספרתי על הפורום ,חברותי על פעילות אחרת שהן לוקחות בה חלק הקשור בנושא השואה.אגב אנחנו לא חברות ילדות ואחת מהן גם ילידת טוניס שעלתה לארץ בגיל מאוחר והוריה מן הסתם אינם ניצולי שואה. לשימחתי גם הורי לא נחשבו בקרב חברי כניצולי שואה שפי שהעדת על עצמך. אם כי היום אצל הורי כפנסיונרים הנושא לוקח חלק בחיי היוםיום שלהם. ובחזרה לפגישת יום שישי אב המישפחה היה כל כך חביב שהתגלגלה שיחה פילוסופית על נושאי חינוך. ערכים מערכת החינוך,ומכאן השאלה שנישאלה האם לדעתכם יש קשר בין חינוך ארץ מוצא ושואה? שאלנו גם את האיש החביב את דעתו בנושא,אבל תשובתו הייתה על מה אתן מדברות הרי היו לכן חיים כל כך קלים,איזו קשיחות איזו נוקשות תיראו מה קורה לדור הצעיר של היום מפונקים וכו..... עד כמה לא מפתיע אוייאוייאוייי שיחות נשים-מכה מה?
 

EYהודית

New member
נכון במידה מסוימת...

היו לנו חיים קלים, יחסית אליהם. דווקא אני אוהבת שיחות נשים... על גברים
אבל לא רק...
 

orlu

New member
נו את רואה היה לנו גבר אחד לרפואה

אב המשפחה. וכמובן בני זוגינו שמהר מאוד פרשו לעיתוני השבת וחרופ השישי אחר הצהרים.
 
אני לא מאמינה, ישבתי וכתבתי תגובה

ממש יפה וארוכה במשך שעה (הגזמות, הגזמות) ובטעות סגרתי את החלון... אני אנסה לשחזר את מה שכתבתי.. טוב אז ככה, חשבתי על מה שכתבת ואני מנסה להסתכל על סבא שלי ואני חושבת שאני יכולה להגיד שכן (לפחות לגבי סבא שלי). סבא שלי האו בנאדםמקסים ונהדר אבל יחד עם זאת הוא נוקשה, וסגור ונורא עקשן לפעמים (משהו שקיבלתי ממנו
) עקשן בצורה שונה, לא ממש יודעת להסביר את זה... לפעמים יכול להיות נורא קשה לדבר איתו, על כל דבר שהוא, גם על שטויות, ונורא קשה לגשת אליו או פשוט להיות איתו או לתת לו חיבוק, למשל היום הייתי בקניון עם אחי ואחיות שלי ועם סבא וסבתא שלי והוא היה נורא... לא יודעת, אין לי את המילה לזה, ואי אפשר היה לדבר איתו או אפילו סתם לשאול אותו מה הוא רוצה לאכול או לשתות ואם הוא רוצה שאני אביא לו משהו. אני יכולהלהגיד בכנות שאני שמחה שקיבלתי את הזכות להיות נכדה שלו ושסבא שלי הוא בנאדם נהדר ומקסים ופתוח וליברלי, לפעמים אפילו יותר מההורים שלי, וכשהוא ב"מצב רוח" אז גםכיף לדבר איתו לפעמים הוא מספרת על הימים ההם, פחות על המחנות ויותר על החברים שלו מאז, בית ספר, חגים, ההורים של ז"ל ואבא החורג שלו ואחות אבל הכי הרבה ובממש הערצה על סבא וסבתא שלו
. בזמן האחרון זה הרבה פחות, נהיה יותר סגור וקשה, לפעמים נראה כאילו הוא עושה את זה בכוונה בכוח למרות שזה מנוגדלמי שהוא כאילו כדי להתגונן... וזהו בנתיים, סתםמחשבות שעלו בעקבות הקריאה שלך וכתיבת התגובה שלי שמחקתי שהיתה יותר יפה וארוכה... ואני רוצה לנצל הזדמנות זאת ולהתנצל על זה שלא כלכך הייתי פה בזמן האחרון ולא ממש הראתי סימן חיים הצבא די לוקח כל טיפת זמן שיש וכל המצב והבלאגן עם המלחמה לא מוסיף הרבה (לא יכולה לפרט יותר מידי) ואני יודעת שזה לא תירוץ וכן מידי פעם אני מציצה ועוברת על ההודעות, פשוט לא מגיבה. אז שיהיה לכולם סופ"ש נהדר ושבת שלום
 

EYהודית

New member
חמודה וחשובה...

את תמיד רצויה פה, ולא צריך להתנצל על כלום. כאלה הם החיים, פעם יותר ופעם פחות. שיהיה לך שרות קל, בלי מלחמות. סבא שלך נראה לי אחלה של סבא, אני מניחה שמסע השנים שעברו נותן בו את אותותיו, לכן הוא יותר מתקשה לדבר. זה הרי מסע של געגועים לשלעולם לא חולף, ואני חושבת שהמרחק רק מעצים אותם. היי סבלנת איתו ותמשיכי לאהוב אותו כמות שהוא.
 
למעלה