אני לא חושבת שדיברו על הבור אליו
השליכו את היהודים וירו, או בואי נאמר שגם אני מאד מקווה שלא כך סופר להם. אבל קשה לי להיות בטוחה, עם הגננת הערכית והציונית שיש לנסיכה, שעל ערכי ארץ ישראל מגדלת את הילדים (היא אמרה לי שילד "שלה", שגדל בגנה, אם עוזב את הארץ היא רואה בזה כשלון אישי). אני חושת שהם שמעו על השואה בלי הזוועות, ולנסיכה יש מנגנון מופלא שהיא לא זוכרת זוועות מסויימים למרות זכרונה המופלא. הדחקה קוראים לזה אצלינו, או הכחשה. בכל אופן לא זוכרת. אני גם חושבת שהשוואה לפרעה היא טובה, כי זה צורר ידוע ומוכר, וגם קרוב בזמן לחג הקודם. אף פעם לא חשבתי על החגים כאוסף צוררים שרוצים להפילנו לים, והיום עם הילדים אני מזדעזעת מחדש בכל חג על המסר שעובר אליהם, שכל הזמן רוצים להשמידנו, וכל הזמן אנחנו ניצלים מהשמדה. מ-ז-ע-ז-ע.