אולי אני מתערבת יותר מדי
אבל לא הגיע הזמן לקבל החלטה סופית? בתור מישהי שאישית לומדת בכיתה י"ב בתיכון ברעות,ויש לה עוד שני אחים שלומדים ברעות,אני חושבת שיש כאן פשוט בלאגן גדול מדי. נכון להיום,הפיצול בין בתי הספר השונים (שבחלקו נעשה ללא כוונה כלל כי אנשים פשוט עברו ליישוב והמשיכו בלימודיהם בבי"ס מסויים,כמוני) לא ממש עוזרים ליצירת מרקם חברתי כלשהו ביישוב. אז כן,יש תנועה,ויש מועדונוער-אבל בלי להעליב אף אחד מהעוסקים במלאכה והמשתתפים בה,שהם בסדר גמור- כל פרויקט הנוער,לא ממש משרת את ה"נוער". כאמור,כיום ביישוב יש משהו בסביבות שבעה או שמונה שמיניסטים,מספר דומה של אנשים בכיתה י"א, ועוד משהו בסביבות 30-40 ילדים (בהערכה גסה) שטטוח הגילאים שלהם נע בין ז' לי'.במועדונוער ובתנועה,שאמורה להיות של הנוער,שהמושג הצרוף ביותר שלו הוא טווח הגילאים שבין ז'-י"ב,לא ממש מלא בבני נוער לגמרי.ואחת הסיבות לכך היא הפיצול בין בתי הספר,לא פחות. אני אמנם חדשה ביישוב,אבל רק מה"מעט" זמן שאני מהווה חלק איטגרלי מהיישוב אני יכולה להגיד שנכון להיום,ובמעט הנוער שגם ככה יש ביישוב,הגיע הזמן לקבל החלטה אחת,ולשים לדוגמא כרגע את העולים לז' בבי"ס מסויים,אבל עוד כמה שנים לא להעביר אותם לבי"ס אחר. כי אם המתכונת הזו של הפיצול תמשיך,החלום על נוער חזק,פועל ואחיד ביישוב,שמרים מסגרות,מעורב ותורם (ובמקרה הזה אני אשווה לנוער שברעות-מכבים) לא ממש יתקיים. אני מסיימת עוד כמה חודשים את התיכון. בביה"ס שבו למדתי יזכרו אותי בתור בוגרת.בתנועה שבה הדרכתי יזכרו את מי שהייתי.ומי יזכור את השמיניסטים כאן,בכפר האורנים,אלה שלאו דווקא היו אותה יחידת סגולה שפועלת במסגרת הנוער? במקרה הזה,ליאת המזכירה החברתית,הייתי רוצה שתיתני את דעתך. לימור שמאוד מתעניינת במה שיקרה כאן עם הנוער.
