שחרור מעצור - איך?

[ארז לפעמים]

שחרור מעצור - איך?

שלום לכם. יש לי חברה יקרה מזה שלושה חודשים.האהבה פורחת והיא נפלאה, כיף לי איתה, ואני רואה אותה נלחמת בקשר הזה מול אבא שלה שמתנגד אליו (רק בגלל שאני דתי והיא חילונייה), ויודע שהיא לא תעזוב אותי. סומך עליה במאת האחוזים, אוהב אותה בכל מה שיש לי וגם מה שאין לי. אבל מה? יש משהו שלא עושה לי טוב. עם בנות קודמות בעברי, הייתי רומנטי, כתבתי להן שירים, עשיתי דברים נפלאים, והכל בא כל כך טבעי. ופה, פתאום, אני צריך להתאמץ לחשוב על דברים רומנטיים. שיר שהתחלתי לכתוב לה בתחילת הקשר לא המשיך הלאה ונתקע. ואני לא מצליח לסיים אותו. ניסיתי להפחית ממידת הלחץ שלי לגבי השיר, ואני כבר לא לחוץ עליו, ואין לי פשוט השראה. כשאני מתוסכל או עצוב עקב אהבה או התאהבות נכזבת, השירים יוצאים בקלות - ופה כלום. גם הרעיונות היצירתיים אבדו. מדוע זה ככה? האם אני מפחד להיפגע שוב? האם אני למוד נסיונות עבר ומשם מגיע המעצור שלי לגבי הרומנטיקה והשירים? כתבתי לה מכתבים בשלושת החודשים האחרונים, אבל תמיד הייתי צריך להתאמץ. כאילו הלב לא משוחרר מספיק בשביל לעשות את זה. האם נתקלתם בתופעה הזו? מה עושים? איך משתחררים? האם אני מפחד משהו?

 

[אפרת18פת]

היי ארז ../images/Emo13.gif

אתה נשמע בנאדם מאוד רומנטי ומשקיען, יכול להיות שבעבר היית רגיל להביע את האהבה שלך בשירים ומכתבים וכדו' אבל אולי זה איזשהו שלב שעברת, אולי אתה רואה את הקשר הזה כיותר רציני ואתה צריך להשקיע בכיוונים אחרים בקשר כמו ליזום לצאת למקומות רומנטים שהיא עוד לא הייתה בהם או להקדיש לה שיר ברדיו. הרומנטיקה לא חייבת להיעלם רק אתה צריך להתחבר למה שאתה עושה ותאמין לי שיהיו רגעים שיבוא לך פתאום לכתוב לה משהו וזה יזרום (בד"כ זה קל בחצי שנה שלכם או בשנה או בימי הולדת כי אז אתה יכול חופשי להביע רגשות על ניר...) בהצלחה

אפי

 

[גרא.]

ארז לפעמים,המדד שקבעת לעצמך לאהבה

לחברתך, היכולת לכתוב לה שירים,אינו מהווה נכון,מטעה אותך, וגורם לך כנראה מפח נפש. אפשר להניח שפה ושם שמעת על מה שמכונה מוזה.אם תבדוק את מעשיהם של משוררים,וסופרים רבים, תיווכח עד מהרה,שהיכולת לכתוב, התשוקה לכתוב וליצור, אינה משתנה קבוע.אלא מתנדנד בהתאם לכל מיני נסיבות.אין זה אומר שהם כבר לא יוצרים יותר, אלא שלפי שעה,מעיין היצירתיות,יבש.במילים אחרות,אם המדד שלך לאהבת חברתך הוא היכולת לכתוב לה שירים,אולי אינך אוהב אותה באמת, אלא מנסה להרשים אותה בצורה כזו.. והשאלה שעליך לשאול את עצמך, מדוע אתה נאחז בסממנים הללו.כאשר יש עוד כמה וכמה דרכים לבטא רגשות אהבה,לאו דווקא דרך שירים.האם ישנה דרך כלשהיא להשתחרר, כפי שאתה מרגיש צורך בכך? לאו דווקא. נסה להתמקד בניואנסים אחרים של היחסים ביניכם.כאשר ברקע תתחיל להבין שהשירים הללו הם רק אמצעי, ולא מטרה, כפי שאתה מרגיש.

 

[ארז לפעמים]

זה לא המדד שלי לאהבה כלפיה

אני אוהב אותה עם שירים או בלעדיהם, אבל אני כן רוצה שזה יצא. אין לי צורך להרשים אותה, יש לי צורך תמידי להוכיח את עצמי בלי קשר. אני יודע שהשירים האלה הם אמצעיים והם לא המטרה. המטרה היא שהיא תהיה מאושרת וגם אני, על הדרך. מה זה אומר להתמקד בניואנסים אחרים?

 

[גרא.]

ארז לפעמים,כפי שציינתי,התייבשות

מעיין היצירתיות הלירי שלך,אינה מעידה על שחיקה כלשהיא באהבתכם,מאחר וכתיבת שירים, אינה נעשית לפי הזמנה, אלא כשנחה הרוח, כלומר יש מוזה מתאימה. ולעיתם היא רדומה, או מאחרת לבוא.לגבי הניואנסים האחרים,הכוונה למערכת היחסים עצמה,ומה שקורה בה. למשל, בילוי יחד,פגישות עם דיון אינטלקטואלי, לא רק רומנטי וכדומה.

 

[יעל ניסן]

ככה:

כתוב לעצמך, בלי שהמטרה תהיה "שיר אהבה" אלא "כתיבה משחררת". כתוב על זה שאתה תקוע, ואיך פעם זרמו המילים ועכשיו לא. כתוב על המילים שנתקעו לך בראש כתוב על ההווה, על מה שעכשיו, לעצמך, וככה תשתחרר הכתיבה.