שווה קריאה - האמינו לי
מוות שאינו מוות ישראל מצויה בתהליך שבסופו היא תיבלע בפלשתין מאת לואי-רנה ברס ישראל, אם לשפוט על פי צעדי ההתאבדות הבלתי נלאים שלה, נחושה בדעתה למות. למרבה הפלא, הערבים לא יסייעו לה להגיע ליעד הזה בבת אחת. תחת זאת ``יאפשרו`` לה להתפוגג אט אט. קודם כל, על ידי ההתפרקות מנכסיה הטריטוריאליים בחסות הסכמי אוסלו ובמלחמה; ולאחר מכן, ורק לאחר מכן, על ידי הטמעתה לתוך פלשתין. הטמעה זו (אחדים יעדיפו לכנותה ``מיזוג``, שכן למלה צליל משפטי נעים יותר) תיעשה על ידי גלי הגירה יהודית גדולים ממנה וגירוש כמו בימי הביניים. התוצאה הסופית תהיה מותה של ישראל והתפזרות של כמעט כל האוכלוסייה היהודית בארצות הגולה. הייאוש, כך מלמד אותנו קירקגור, ``הוא חולי המוביל למוות``, ונראה כי הגורל הצפוי לישראל בעקבות שבע שנים של ``תהליך שלום`` הוא ייאוש מתמשך, שיארך זמן כה רב, עד שהיא תבחר במוות. אכן, כאלה יהיו ייסורי הייאוש של ישראל: היא לא תוכל למות עד שאויביה יחליטו שהם מוכנים לאפשר למדינה היהודית הגוססת, המושפלת והמנואצת, לנפוח את נשמתה. להיות חולה, חולה אנושה, ולא להיות מסוגלת למות, זו תהיה המכה האכזרית מכולם. המדינה הנואשת, ממש כמו אדם נואש, אינה יכולה למות. גורל זה קשה עשרת מונים ממוות מהיר, סופי ובלתי מדמם. מוות שאינו מוות יהיה בשביל ישראל גורל גרוע ממוות. ישראל לא תימחה מעל פני האדמה במלחמה בלתי קונוונציונלית פתאומית. דברים אלה יכולים להתקבל באנחת רווחה, בצהלה אפילו, אך ההיפך הוא הנכון. ישראל לא תחמוק מהמוות ותוכרע בסופו של דבר בידי אויביה המתעצמים והולכים. היא לא תחמוק ממוות, אך הוא יבוא עליה רק לאחר ייאוש שיימשך זמן כה רב, שלאחריו המוות יתקבל בברכה. מחלתה של המדינה היהודית הנואשת היא חשוכת מרפא, אלא אם כן תשכיל להבין את מצבה ולטפל בעוד מועד ברוחה החולה אנושות. מחלה זו, ריקבונה העמוק של הנשמה היהודית, מסוכנת הרבה יותר לישראל מצבאות אויב וטילים. ואף כי יש קשר הדוק בין העוצמה הגוברת של צבאות האויב להידלדלותה של הרוח היהודית, זו האחרונה היא הקטלנית מבין השתיים. תחלואי הרוח של ישראל מתבטאים בדרכים שונות. אחת מהן היא השנאה העצמית הקיבוצית, המפנה עורף לכל דבר שהוא יהודי, מתוך חיפוש נואש אחר כל דבר שהוא ``מודרני`` או ``פוסט ציוני``. האחרת היא הדרך שבה נכנעו ארבע ממשלות ישראל האחרונות לתביעות הפלשתינאים, ללא כל הדרה ושכר ישר, רק למען איזו שאיפה כפייתית להיות ``מהוגן``. הביטוי הנוסף לתחלואי ישראל הוא הזלזול בהתרעות הנשמעות מפיהם של מומחים רציניים על מצבה הביטחוני של ישראל. בראש המזלזלים עומדים ``תיאורטיקנים`` שלא קראו ספר רציני מימיהם ולא תרמו כל רעיון מעמיק. הגיע הזמן שישראל תחווה חרדות אלה, כדי להבין שנאמני הר הבית לא יגשימו את חלום בית המקדש השלישי, וכדי לדעת שהיא פועלת נגד עצמה. היא בחרה להיות יותר ``שפויה`` ופחות ``יהודית``. רק שינוי במגמה זו יבלום את ההידרדרות שתמיט עליה כליה. בדרשה שנשא בהר הבית ב-11 באוגוסט איש דת מוסלמי, שמונה על ידי ממשלו של ערפאת, הוא אמר: ``המתים לא יקומו לתחייה עד שהפלשתינאים לא יהרגו את כל היהודים... כל ההסכמים עם ישראל הם זמניים``. הפתרון שמועידים הפלשתינאים ליהודים הוא פתרון סופי. כל עוד ישראל תשתף פעולה עם פתרון כזה - כלומר, תכבד את הסכמי אוסלו - תחלואי הרוח שלה ילכו ויתגברו, עד למוות. הכותב הוא מרצה למשפט בינלאומי באוניברסיטת פרדו בארה``ב © פורסם ב``הארץ`` בתאריך 05/10/2000
מוות שאינו מוות ישראל מצויה בתהליך שבסופו היא תיבלע בפלשתין מאת לואי-רנה ברס ישראל, אם לשפוט על פי צעדי ההתאבדות הבלתי נלאים שלה, נחושה בדעתה למות. למרבה הפלא, הערבים לא יסייעו לה להגיע ליעד הזה בבת אחת. תחת זאת ``יאפשרו`` לה להתפוגג אט אט. קודם כל, על ידי ההתפרקות מנכסיה הטריטוריאליים בחסות הסכמי אוסלו ובמלחמה; ולאחר מכן, ורק לאחר מכן, על ידי הטמעתה לתוך פלשתין. הטמעה זו (אחדים יעדיפו לכנותה ``מיזוג``, שכן למלה צליל משפטי נעים יותר) תיעשה על ידי גלי הגירה יהודית גדולים ממנה וגירוש כמו בימי הביניים. התוצאה הסופית תהיה מותה של ישראל והתפזרות של כמעט כל האוכלוסייה היהודית בארצות הגולה. הייאוש, כך מלמד אותנו קירקגור, ``הוא חולי המוביל למוות``, ונראה כי הגורל הצפוי לישראל בעקבות שבע שנים של ``תהליך שלום`` הוא ייאוש מתמשך, שיארך זמן כה רב, עד שהיא תבחר במוות. אכן, כאלה יהיו ייסורי הייאוש של ישראל: היא לא תוכל למות עד שאויביה יחליטו שהם מוכנים לאפשר למדינה היהודית הגוססת, המושפלת והמנואצת, לנפוח את נשמתה. להיות חולה, חולה אנושה, ולא להיות מסוגלת למות, זו תהיה המכה האכזרית מכולם. המדינה הנואשת, ממש כמו אדם נואש, אינה יכולה למות. גורל זה קשה עשרת מונים ממוות מהיר, סופי ובלתי מדמם. מוות שאינו מוות יהיה בשביל ישראל גורל גרוע ממוות. ישראל לא תימחה מעל פני האדמה במלחמה בלתי קונוונציונלית פתאומית. דברים אלה יכולים להתקבל באנחת רווחה, בצהלה אפילו, אך ההיפך הוא הנכון. ישראל לא תחמוק מהמוות ותוכרע בסופו של דבר בידי אויביה המתעצמים והולכים. היא לא תחמוק ממוות, אך הוא יבוא עליה רק לאחר ייאוש שיימשך זמן כה רב, שלאחריו המוות יתקבל בברכה. מחלתה של המדינה היהודית הנואשת היא חשוכת מרפא, אלא אם כן תשכיל להבין את מצבה ולטפל בעוד מועד ברוחה החולה אנושות. מחלה זו, ריקבונה העמוק של הנשמה היהודית, מסוכנת הרבה יותר לישראל מצבאות אויב וטילים. ואף כי יש קשר הדוק בין העוצמה הגוברת של צבאות האויב להידלדלותה של הרוח היהודית, זו האחרונה היא הקטלנית מבין השתיים. תחלואי הרוח של ישראל מתבטאים בדרכים שונות. אחת מהן היא השנאה העצמית הקיבוצית, המפנה עורף לכל דבר שהוא יהודי, מתוך חיפוש נואש אחר כל דבר שהוא ``מודרני`` או ``פוסט ציוני``. האחרת היא הדרך שבה נכנעו ארבע ממשלות ישראל האחרונות לתביעות הפלשתינאים, ללא כל הדרה ושכר ישר, רק למען איזו שאיפה כפייתית להיות ``מהוגן``. הביטוי הנוסף לתחלואי ישראל הוא הזלזול בהתרעות הנשמעות מפיהם של מומחים רציניים על מצבה הביטחוני של ישראל. בראש המזלזלים עומדים ``תיאורטיקנים`` שלא קראו ספר רציני מימיהם ולא תרמו כל רעיון מעמיק. הגיע הזמן שישראל תחווה חרדות אלה, כדי להבין שנאמני הר הבית לא יגשימו את חלום בית המקדש השלישי, וכדי לדעת שהיא פועלת נגד עצמה. היא בחרה להיות יותר ``שפויה`` ופחות ``יהודית``. רק שינוי במגמה זו יבלום את ההידרדרות שתמיט עליה כליה. בדרשה שנשא בהר הבית ב-11 באוגוסט איש דת מוסלמי, שמונה על ידי ממשלו של ערפאת, הוא אמר: ``המתים לא יקומו לתחייה עד שהפלשתינאים לא יהרגו את כל היהודים... כל ההסכמים עם ישראל הם זמניים``. הפתרון שמועידים הפלשתינאים ליהודים הוא פתרון סופי. כל עוד ישראל תשתף פעולה עם פתרון כזה - כלומר, תכבד את הסכמי אוסלו - תחלואי הרוח שלה ילכו ויתגברו, עד למוות. הכותב הוא מרצה למשפט בינלאומי באוניברסיטת פרדו בארה``ב © פורסם ב``הארץ`` בתאריך 05/10/2000