שוב שאלות קשות
אני מתנצלת מראש שאני מציצה כאן עם המצב הקשה שלנו והמדכא. למעשה אני כל הזמן קוראת כאן ולומדת מהעצות שלכם לא מעט.
למי שלא זוכר אותנו, יש לנו את מיקה בת 6 כלבה קטנה (3 ק"ג) שמאובחנת בדלקת פרקים אירוזיבית קשה.
זו מחלה אוטואימונית ונכון להיום העצמות שלה מחוררות (כמו ספוג) הסחוס לא קיים. והיא מטופלת בסטרואידים משני סוגים קשים ובמינון גבוה.
היא לא יכולה ללכת ולעמוד, כמובן שנשללה ממנה הזכות לטיולים להסתובב בבית ואפילו לגשת אלינו לשולחן האוכל לשדוד אותנו.
אנחנו נושאים אותה על הידיים למטה לעשות צרכים - בשכיבה בדרך כלל .ועולים איתה חזרה הביתה.
בגלל הסטרואידים התנפחה לה הבטן - דבר שהוסיף לה קילו למשקל הכללי שלה (30%).היא מתנשפת בבית וכל הזמן שוכבת באותו מקום נתונה לחסדים שלנו.
לפי התחזית של הרופאים היא הייתה אמורה לפחות להעמד על הרגליים וזה לא קרה.
היא לא במצב של פזיוטרפיה, כיוון שאין לה את הסחוס הדרוש לתנועה ללא כאב.
כשאנחנו נושאים אותה על הידיים היא בוכה בשקט כנראה שכואב לה.
דיברו איתנו על המתת חסד. לקחנו את הזמן לחשוב על זה. ואפילו החלטתי על מועד לשם ביצוע הפעולה, אבל קיבלתי פיק ברכיים וכאילו סימן משמיים באותו יום היא נעמדה כשעשתה את הצרכים (רק לכמה שניות). מאז היא נעמדת לסירוגין בזמן הצרכים ומייד קורסת ונופלת.
לדעתי הסיכוי שהיא תקום וממש תלך קלוש או רחוק מאוד מאוד.
ואני לא מסוגלת להחליט. וכל המשפחה לא עוזרת לי להחליט. זה קורע לנו את הלב. וחשבתי שאם אני אשמע מכם שאתם לא כ"כ מעורבים איתנו רגשית , עוד נקודות למחשבה יהיה לי יותר קל.
אחת הבעיות העקריות היא, שמיקה מקרינה חיים , לא דכאון. היא שמחה לקראתנו, אוכלת בתאבון, נובחת כשזר מגיע לבית. כאילו הכל כרגיל.
אז מה עושים?
תודה מראש לכל העונים.

אני מתנצלת מראש שאני מציצה כאן עם המצב הקשה שלנו והמדכא. למעשה אני כל הזמן קוראת כאן ולומדת מהעצות שלכם לא מעט.
למי שלא זוכר אותנו, יש לנו את מיקה בת 6 כלבה קטנה (3 ק"ג) שמאובחנת בדלקת פרקים אירוזיבית קשה.
זו מחלה אוטואימונית ונכון להיום העצמות שלה מחוררות (כמו ספוג) הסחוס לא קיים. והיא מטופלת בסטרואידים משני סוגים קשים ובמינון גבוה.
היא לא יכולה ללכת ולעמוד, כמובן שנשללה ממנה הזכות לטיולים להסתובב בבית ואפילו לגשת אלינו לשולחן האוכל לשדוד אותנו.
אנחנו נושאים אותה על הידיים למטה לעשות צרכים - בשכיבה בדרך כלל .ועולים איתה חזרה הביתה.
בגלל הסטרואידים התנפחה לה הבטן - דבר שהוסיף לה קילו למשקל הכללי שלה (30%).היא מתנשפת בבית וכל הזמן שוכבת באותו מקום נתונה לחסדים שלנו.
לפי התחזית של הרופאים היא הייתה אמורה לפחות להעמד על הרגליים וזה לא קרה.
היא לא במצב של פזיוטרפיה, כיוון שאין לה את הסחוס הדרוש לתנועה ללא כאב.
כשאנחנו נושאים אותה על הידיים היא בוכה בשקט כנראה שכואב לה.
דיברו איתנו על המתת חסד. לקחנו את הזמן לחשוב על זה. ואפילו החלטתי על מועד לשם ביצוע הפעולה, אבל קיבלתי פיק ברכיים וכאילו סימן משמיים באותו יום היא נעמדה כשעשתה את הצרכים (רק לכמה שניות). מאז היא נעמדת לסירוגין בזמן הצרכים ומייד קורסת ונופלת.
לדעתי הסיכוי שהיא תקום וממש תלך קלוש או רחוק מאוד מאוד.
ואני לא מסוגלת להחליט. וכל המשפחה לא עוזרת לי להחליט. זה קורע לנו את הלב. וחשבתי שאם אני אשמע מכם שאתם לא כ"כ מעורבים איתנו רגשית , עוד נקודות למחשבה יהיה לי יותר קל.
אחת הבעיות העקריות היא, שמיקה מקרינה חיים , לא דכאון. היא שמחה לקראתנו, אוכלת בתאבון, נובחת כשזר מגיע לבית. כאילו הכל כרגיל.
אז מה עושים?
תודה מראש לכל העונים.