שוב שאלות קשות

תאנה

New member
שוב שאלות קשות


אני מתנצלת מראש שאני מציצה כאן עם המצב הקשה שלנו והמדכא. למעשה אני כל הזמן קוראת כאן ולומדת מהעצות שלכם לא מעט.

למי שלא זוכר אותנו, יש לנו את מיקה בת 6 כלבה קטנה (3 ק"ג) שמאובחנת בדלקת פרקים אירוזיבית קשה.
זו מחלה אוטואימונית ונכון להיום העצמות שלה מחוררות (כמו ספוג) הסחוס לא קיים. והיא מטופלת בסטרואידים משני סוגים קשים ובמינון גבוה.

היא לא יכולה ללכת ולעמוד, כמובן שנשללה ממנה הזכות לטיולים להסתובב בבית ואפילו לגשת אלינו לשולחן האוכל לשדוד אותנו.

אנחנו נושאים אותה על הידיים למטה לעשות צרכים - בשכיבה בדרך כלל .ועולים איתה חזרה הביתה.

בגלל הסטרואידים התנפחה לה הבטן - דבר שהוסיף לה קילו למשקל הכללי שלה (30%).היא מתנשפת בבית וכל הזמן שוכבת באותו מקום נתונה לחסדים שלנו.

לפי התחזית של הרופאים היא הייתה אמורה לפחות להעמד על הרגליים וזה לא קרה.
היא לא במצב של פזיוטרפיה, כיוון שאין לה את הסחוס הדרוש לתנועה ללא כאב.

כשאנחנו נושאים אותה על הידיים היא בוכה בשקט כנראה שכואב לה.

דיברו איתנו על המתת חסד. לקחנו את הזמן לחשוב על זה. ואפילו החלטתי על מועד לשם ביצוע הפעולה, אבל קיבלתי פיק ברכיים וכאילו סימן משמיים באותו יום היא נעמדה כשעשתה את הצרכים (רק לכמה שניות). מאז היא נעמדת לסירוגין בזמן הצרכים ומייד קורסת ונופלת.
לדעתי הסיכוי שהיא תקום וממש תלך קלוש או רחוק מאוד מאוד.

ואני לא מסוגלת להחליט. וכל המשפחה לא עוזרת לי להחליט. זה קורע לנו את הלב. וחשבתי שאם אני אשמע מכם שאתם לא כ"כ מעורבים איתנו רגשית , עוד נקודות למחשבה יהיה לי יותר קל.

אחת הבעיות העקריות היא, שמיקה מקרינה חיים , לא דכאון. היא שמחה לקראתנו, אוכלת בתאבון, נובחת כשזר מגיע לבית. כאילו הכל כרגיל.

אז מה עושים?


תודה מראש לכל העונים.
 

toomuchdogs

New member
עם כל הצער, אני לא הייתי מאפשרת לה לסבול יותר

לא מגיע לה לסבול
גם הכלבה שלי הקרינה חיים, בואי נאמר שיחד עם הגיל שלה אני חושבת שהיה טוב יותר לו הקדמתי את ההמתה בשנה.

לא מגיע לה
וכן, בוודאי שחייב להיות מעורב רגש
על זה היא בונה, אותו הרגש שיידע גם לעצור את הבכי והסבל.
 

elin86

New member
כמה זמן זה נמשך?

האם מיציתם את כל העצות הרפואיות? יש עוד משהו שניתן לעשות עבורה? ללכת לעוד מומחה? משהו?
 

תאנה

New member
כחדשיים

היא במצב הזה.

היא מטופלת בבית דגן שם יש צוות רפואי שלם שמכיר אותה והם כולם באים לראות אותה כשאנו מגיעים לביקורת.

ויש גם את הוטרינר שלנו. אני ושבת שזה מספיק.
 

sivi1964

New member


הלוואי והייתה לי עצה טובה עבורך.
אני כל כך מבינה אותך.

לא יודעת מה לאמר לך,פשוט כאב לב.

איכות החיים שלה כבר מאד פגומה.
אבל...יש עדין דברים שהיא "נהנית" מהם,כפי שציינת.
אני חושבת שבשלב הזה זה פשוט תלוי בכוח הסיבולת שלכם.
אם את מוצאת שאינך יכולה לשחרר עדיין,ויש גם {אפילו עם מעט} רגעי חסד איתה, המשיכי הלאה עוד זמן.
אם את מוצפת ואינך יכולה יותר-שחררי....
 

yaelofer

New member
האם ניסיתם רפואה משלימה?

יש בני אדם שמאד עוזר להם כל מיני דברים משלימים כגון הומופאתיה, דיקור, וכו'. יש גם אנשי מקצוע שמטפלים בדברים האלה בבעלי חיים. יש מישהי (נדמה לי ששמה נעמי) שעוסקת בדיקור לכלבים ושמעתי (פה בפורום, לדעתי) שאפילו היו כלבים משותקים שהיום הולכים כאילו כלום לא היה להם.
יש וטרינרים שאולי לא מאמינים בדברים האלה ואולי בגלל זה גם לא ממליצים. לדעתי, כדאי לברר גם בכיוון הזה, ולנסות. ברור שזה עדיף על פני המתת חסד או על פני סבל של הכלבה.
 
שתי שאלות

האם יש סיכוי שמצבה ישתפר? אמרת שזה היה צפוי, מה קרה?
האם ניתן לשכך את כאביה?

אם זה לא עומד להשתפר אלא רק להחמיר.. הייתי עוזרת לה ללכת. לא מגיע לכלב לחיות כך, ואם עצמותיה מפוררות, זה רק עניין של זמן עד שתשבור משהו
 

h a j b i

New member
זו החלטה קשה שלא בטוח שיש בה נכון ולא נכון

בדיוק ניהלתי שיחה כזו עם ידידה שהתלבטה האם להרדים את הכלב המבוגר והחולה שלה (בן 15) או לא (החליטה בסופו של דבר להרדים).
אחד השיקולים היה בסופו של דבר האם המצב משתפר או מחמיר.
אם נראה לך שהמצב שלה משתפר, גם אם מעט ובקצב איטי ולכם יש את היכולת (מבחינה כספית, נפשית וזמן פנוי) להמשיך לטפל בה הייתי אומר להמתין עם ההרדמה בינתיים, נשמע ממך שהרופאים דווקא אופטימיים ואולי יש תקווה לשיפור ובכל מקרה, תמיד האופציה קיימת, גם עוד שבוע, גם עוד שבועיים, גם עוד חודש.

לעומת זאת, אם המצב בעיקר מחמיר (או יציב אבל בלתי נסבל) ואם אתם יודעים שלא תוכלו להמשיך להעניק את הטיפולים הללו לאורך זמן (וזו בכלל לא בושה להגיד "אין לי כסף זה" כי תאמינו לי שללא סיבסוד רפואי מהמדינה, גם בני אדם היו נשארים ללא טיפולים מצילי חיים), אם נראה לכם שהכלבה באמת סובלת (לא סתם כאב אלא ממש סבל), הייתי הולך על הרדמה. כמה שקשה לחשוב על זה ככה, תחשבי שאת הזמן, הכסף והאנרגיות האלה תוכלי אולי להשקיע בעתיד בכלב אחר שעכשיו מחכה באחד המחסות.

ושוב, לא חושב שיש נכון או לא נכון אבל בתכל'ס, את מכירה את המצב הכי טוב ואף אחד פה לא יוכל לתת תשובה יותר טובה מזו שתתני לעצמך.
 

תאנה

New member
בהמשך.

מיקה כמו הרבה כלבים לא מראה את הכאב שלה, למעשה היא הייתה יותר מידי גיבורה, כ"כ גיבורה שגם הווטרינרים פיספסו את האבחנה, ועד שכבר עלינו על הבעיה זה אולי מאוחר מידי, כך שהיום קשה לי לומר בהחלטיות אם היא סובלת או לא.

אני עייפה מהטיפול בה. למרות שהילדים עוזרים במה שהם יכולים ומורידים אותה, רוב הטיפול עלי. אני כל הזמן נזכרת בימים הבריאים שלה, איך היא הייתה רצה אחרי הכדור בבית, קופצת על הספות משחקת ומרעישה בדיוק כששכבנו לישון.. וזה לא יחזור. ונכון שזה מעציב אותי, וזו נקודת הראות שלי ואולי היא בכלל לא מתייחסת לזה, אבל קשה לי להתעלם מזה.

ואני חושבת על התרופות, על תופעות הלואי של הסטרואידים. היא נפוחה. ומה יהיה עוד חודש? וכל "התקדמות" היא התקדמות במרחאות, מרוב שרוצים שיקרה משהו כל פעם שהיא אולי נעמדת לחצי שניה, הילדים באים ומספרים לי , אבל אני לא רואה את זה, אני רואה כלבה שמנסה להעמד אבל קורסת, ולפעמים היא קורסת על הפנים ובא לי לבכות.

ואם אני אקח על עצמי את ההחלטה יוצא שאני גזרתי את דינה והמצפון יהרוג אותי.
אני ממתינה בסבלנות לביקורת ביום ראשון. איפשהו בפנים הייתי רוצה שזה יגמר. ודופק לי הלב.
 
את מתארת מצב קשה ביותר חסר תקווה

מקריאת הודעתך
נראה לי שאת מבינה היטב מה עלייך לעשות
רק מבקשת לדחות את הקץ


אני הייתי מנסה דיקור
2-3 פגישות בתוך שבוע
ואם זה לא היה עוזר
הייתי מרדימה.
לתפישתי, לאף בעל חיים לא מגיע לסבול כי לי קשה להיפרד ממנו בפיזי. כאב הלב שלי, לתפישתי, בטל בשישים לעומת המכאובים שלה.

תנהגי כלפיה במאור פנים מלא, בדיוק כפי שהיית רוצה שינהגו בך
 
למעלה