שוב בבית (טריגר)
שוב הוא בבית הרבה...
חוזר מהצבא, וכולם מברכים אותו ושמחים שהוא בבית. אני רק מנסה למצוא דרך להתחמק ממנו כמה שיותר.
היינו קטנים, אני 14 , הוא 16, והוא רק נגע בי.... במשך שנה וחצי פחדתי כשהוא נכנס לי לחדר כי ידעתי שהוא יתחיל. אבל הוא רק נגע. גם אם בקשתי שיפסיק.
לפעמים אני חושבת שאני מגזימה, שהיינו קטנים, שזה אשמתי כי לא צעקתי או התעצבנתי.
לפעמים אני פשוט מכריחה את עצמי לא לחשוב...
אחרי הכל,
הכל שונה עכשיו.
רק אני תקועה שם, בזכרונות האלה שעושים לי בחילות.
רק החלומות שלי מסרבים לעזוב אותי, וכל בוקר מחדש אני קמה עם פרצוף נגעל וחוזרת לישון.
אולי אני סתם מגזימה,
אולי זה לא באמת היה כזה נורא.
כי לא נאנסתי,
זה מה שכל מי שסיפרתי לו אמר,
לפחות הוא לא אנס אותך...
אז מה זה משנה כבר להתמרמר על מה שהיה,
הוא גם ככה בטח לא זוכר את זה,
ככה הוא מתנהג לפחות ...
שוב הוא בבית הרבה...
חוזר מהצבא, וכולם מברכים אותו ושמחים שהוא בבית. אני רק מנסה למצוא דרך להתחמק ממנו כמה שיותר.
היינו קטנים, אני 14 , הוא 16, והוא רק נגע בי.... במשך שנה וחצי פחדתי כשהוא נכנס לי לחדר כי ידעתי שהוא יתחיל. אבל הוא רק נגע. גם אם בקשתי שיפסיק.
לפעמים אני חושבת שאני מגזימה, שהיינו קטנים, שזה אשמתי כי לא צעקתי או התעצבנתי.
לפעמים אני פשוט מכריחה את עצמי לא לחשוב...
אחרי הכל,
הכל שונה עכשיו.
רק אני תקועה שם, בזכרונות האלה שעושים לי בחילות.
רק החלומות שלי מסרבים לעזוב אותי, וכל בוקר מחדש אני קמה עם פרצוף נגעל וחוזרת לישון.
אולי אני סתם מגזימה,
אולי זה לא באמת היה כזה נורא.
כי לא נאנסתי,
זה מה שכל מי שסיפרתי לו אמר,
לפחות הוא לא אנס אותך...
אז מה זה משנה כבר להתמרמר על מה שהיה,
הוא גם ככה בטח לא זוכר את זה,
ככה הוא מתנהג לפחות ...
