שוב בבית (טריגר)

Danab220

New member
שוב בבית (טריגר)

שוב הוא בבית הרבה...
חוזר מהצבא, וכולם מברכים אותו ושמחים שהוא בבית. אני רק מנסה למצוא דרך להתחמק ממנו כמה שיותר.
היינו קטנים, אני 14 , הוא 16, והוא רק נגע בי.... במשך שנה וחצי פחדתי כשהוא נכנס לי לחדר כי ידעתי שהוא יתחיל. אבל הוא רק נגע. גם אם בקשתי שיפסיק.
לפעמים אני חושבת שאני מגזימה, שהיינו קטנים, שזה אשמתי כי לא צעקתי או התעצבנתי.
לפעמים אני פשוט מכריחה את עצמי לא לחשוב...
אחרי הכל,
הכל שונה עכשיו.
רק אני תקועה שם, בזכרונות האלה שעושים לי בחילות.
רק החלומות שלי מסרבים לעזוב אותי, וכל בוקר מחדש אני קמה עם פרצוף נגעל וחוזרת לישון.
אולי אני סתם מגזימה,
אולי זה לא באמת היה כזה נורא.
כי לא נאנסתי,
זה מה שכל מי שסיפרתי לו אמר,
לפחות הוא לא אנס אותך...
אז מה זה משנה כבר להתמרמר על מה שהיה,
הוא גם ככה בטח לא זוכר את זה,
ככה הוא מתנהג לפחות ...
 
אין דבר כזה

אין דבר כזה רק (!!) נגע בי
זאת לא אשמתך ואת לא מגזימה
לאף אחד אין זכות לגעת בך ללא רשותך.. והוא פלש לאיזור שלך
ואין דבר כזה מזל שלא אנס אותך..
אין להקטין ראש בזה
כל דבר מהסוג הזה הוא קשה מנשוא
ואני מבינה את ההרגשת גועל שלך.. מי כמוני יודעת

כל לילה לקום מבכי וגועל עצמי
בעצם לא לקום.. כי לא נרדמת
2 מילים שתמיד עוזרות והם נכונות הם: " יהיה בסדר "
את לא יודעת מתי.. אבל את יודעת שזה יקרה
רק תאמיני הקב"ה תמיד פה לצידך ועוזר
וכמובן כל דבר שאת צריכה אנחנו פה..ואני בפרט
זה טוב לבכות..וזה בריא לבכות
ומי שאומר לך להפסיק לבכות טועה.. כי מי שלא יודע לבכות...לא יודע לשחרר
אז תבכי.. ותשחררי
תשמחי וחייכי
מאחלת לך שנה טובה ומתוקה
מאחלת לך שכל מה שקרה וכל מה שלא.. רק יקדמו אותך
וזכרי..את לא עשית טעות!! הוא טעה ובגדול!!
אוהבת ותמיד כאן :)
 

rotemia31

New member
כלכך מזדהה..

כאילו המילים שלי נכתבו פה.
אני יודעת איך את מרגישה.
זה לא מעודד באמת. זה נורא.
כי מעבר לזה שכואב על מה שקרה
זאת הרגשה של זיוף ושקר. כאילו את מגזימה, דרמתית, לא נכון, לא אמיתי. רגשות אשם על התגובה שלך.
אני מכירה את זה.
אנחנו טועות.. זה לא משנה מה יגידו. עם הרגשה אי אפשר להתווכח..
 
למעלה