שוב באתי הנה בוכיה

[I Was Hoping]

שוב באתי הנה בוכיה

שלום פורום, סליחה שאני כותבת כאן רק בעת צרה, פשוט לי אין מה לחדש לכם, לכם תמיד יש מה לחדש לי... אחרי חודשיים של כאבי רגליים משתקים, לא אחרי מאמץ אלא ההיפך - בעיקר כשאני נחה ובמיוחד אחרי שינה, הלכתי לאורתופד. בדיק רנטגן ו-MRI מראות על פריצת דיסק [מספר 2 שלי, הראשונה בצוואר] בגב התחתון, נושקת לעצבים, מה שמצריך את הזוועה הכי גדולה בעולם - בדיקת EMG, שגם אותה עברתי בעבר, ולא מאחלת לשונאיי לעבור אותה. אז זהו? כל חיי אסבול מכאבים? לא מספיק פריצת דיסק בצוואר שפגעה בשורש כתף ויד שמאל, אז גם בתחתון? לא עזרו מעולם, פיזיותרפיה, הידרותרפיה וכירופרקטיקה. את כולם ניסיתי לתקופות ממושכות, וכלום. הייאוש מהגוף הזה הוא ענקי, כך גם האכזבה. למה אני?

 

[דני ביהרי]

אל תתיאשי, יש דברים אחרים שכדאי

לנסות- שיטות המסתכלות על כל האדם ולא רק על הגב שלך. שיאצו, דיקור, צמחי מרפא, טווינה, רפלקסולוגיה ( ועוד ),לשלב הראשון, ולאחר היציאה מהשלב האקוטי, טיפול דרך תנועה כדי ללמדך לשנות הרגלי יציבה ולחזק את הגוף.

 

[SideKick]

לקיחת אחריות על הגוף שלי...

ייאוש, אכזבה, שאלות כמו - למה דווקא אני? הם סימנים של אי לקיחת אחריות אישית על המצב. בדרך כלל גם מופיע שם הרצון הסמוי שמישהו ייקח אותי, ישכיב אותי על מיטת טיפולים, יעשה כבר את ההוקוס פוקוס או מה שזה לא יהיה, ואני אקום בריא/ה. השלב הזה הוא שלב טבעי, אבל שאינו מקדם את האדם לקראת ריפוי. פריצת דיסק היא תופעה שכיחה, ואפשר ללמוד לעבוד באופן פיסי ואישי, כך שהפריצה תהיה חלק אינטרגרלי ולא משבש של החיים. השאלה היא אם את עדיין רוצה שמישהו יטפל בך, או שאת בשלה לעבור לשלב הבא, והוא לקיחת האחריות. כדי שניתן יהיה לדעת מה לעשות הלאה עלייך להיפגש עם אדם שיידע לאפשר לך לקחת את האחריות הזאת. שיבדוק איתך גם את ההסטוריה האישית ובה פריצת הדיסק הראשונה שעדיין מטרידה אותך, גם את המערכה הנוכחית שעימה את מתמודדת כרגע, וגם את המקום שאליו את רוצה ושואפת להגיע.

בהצלחה

 

[שרון שיאצו]

אני הייתי פונה בשלב ראשון לדיקור

סיני, ובן זמנית מחפשת חוג תנועה מעולה בסביבה (יוגה, פלדנקרייז וכו'). בכל מקרה אין מה להתייאש, יש המן מה לעשות. בשלב שני הייתי משלבת עם טיפולי שיאצו. בהצלחה.

 

[I Was Hoping]

כולכם צודקים

המצב מאוס עלי, וכן הייתי רוצה להבין למה הגוף שלי חלש כל כך [יש לו היסטוריה ארוכה של גרימת סבל עבורי] וכן הייתי חולמת על הוקוס פוקוס שישנה את המצב. חבל באמת שאין טיפול הוקוס פוקוסי שישנה את זה לתמיד. פשוט דיי מדכא אותי, לחשוב שאהיה תלויה שוב בטיפולים וחוגי תנועה. הכל תלוי בתהליכים איטיים שלא נותנים מענה חד. אתמול סיפרו לי שיש קבוצות של פילטיס שנועדו לאנשים עם בעיות גב. זה נשמע נחמד, אבל גם זה תהליך. מעבר לכול, אני יודעת שבסופו של דבר איאלץ להתרגל לחיות עם כאב דומיננטי נוסף בחיי היום-יום שלי, והמחשבה מדכאת אותי מאוד. הלוואי והדברים לא היו כך בהכרח.

 

[SideKick]

הם לא בהכרח כך!

תהליך, כל תהליך שהוא, הוא מבורך. הכאב בהחלט לא חייב להיות חלק ממך, וגם לא את חלק מן הכאב. אבל את כן חייבת לקחת את המושכות לידייך, אחרת הגב שלך ימשיך לנהל אותך. קבוצות פילאטיס זה לא רע, אבל אני לא משוכנעת שזה המקום לעבור תהליך. זה כן מקום טוב ללמוד כמה תרגילים כדי לקחת לחיים וליציבה, אבל לא ממש מעבר לזה. אם תורידי את המילה "תלויה", אז מה רע להיות באופן קבוע עם טיפולים ותנועה בחיים שלך? רוב האנשים היו רוצים את זה ממילא, ויש כאלה שהגב שלהם (או הברך, או הכתף, או הראש) נותנים להם דחיפה קלה כדי לא לשכוח שצריך את זה. הייתי ממליצה לך להיכנס לדרך משמעותית עבורך ולא להסתפק בטיפול שבו את תישארי פסיבית.

 

[0 אור 0]

תנועה כדרך חיים

קשה לי מאד להתחבר אליך. אני עם גב דפוק שבעזרת התנועה הצלחתי להמנע מאירועים אקוטיים, בן זוגי לאחר פריצת דיסק שבעזרת התנועה הצליח להמשיך כבר למעלה מ 20 שנה אחרי הארוע בלי ניתוח - ועם ארועי כאב רק פעם בכמה שנים (לעומת קודם - שזה היה כמעט יומיומי). התהליך הוא אמנם לא תהליך קצר, אבל הוא תהליך שיוצר לך דרך חיים שיהא טובה ומהנה בפני עצמה. לא מדובר בחוג - מדובר בללמוד איך להתנועע נכון, איזה תנועות טובות לך ואיזה מזיקות. התקופה האחרונה קשה לי מאד, וקשה לי לקום בבוקר לפעילות הגופנית שלי - כך שהיא הופחתה למינימום, ואני מרגישה בחוסר הגדול - החלק הכי טוב של היום, שמעמיד אותי על הרגליים ... כדי שזה יהיה כך גם אצלך את צריכה למצוא שיטה ומורה שאת מתחברת אליהם. הכי חשוב זה לדעת שממש לא צריך להתרגל לחיות עם כאב דומיננטי בחיי היום יום - כשאת לומדת את התנועה שמתאימה לך, כשהשירירם שלך מתחזקים ומחזיקים את הגוף (במקום השלד) - אז אין כאביםמ (או לפחות לא דומיננטיים).

 

[I Was Hoping]

אז

מהן בעצם האופציות העומדות בפניי? התהליך יתחיל רק בקיץ בכל מקרה, כשאחזור [בשעה טובה] לגור בארץ, והאזור הוא חיפה בלבד [אני לא ניידת לצערי]. לשם הכנות אומר, שגם שאלה זו נשאלת בכניעה ומתוך ידיעה מאכזבת, ששוב אני צריכה להיכנע לגוף שלי ולא הוא זה שבא לתמוך בי ולעזור לי. אבל זה כבר ענייני מחשבות ורגש, לא פיזי...

 

[SideKick]

פיסי ולא רגשי...

חלק מן הקסם שבתהליך הוא, שאין הבדל בין הפיסי לרגשי. המחשבות והרגשות שלנו מתבטאים בגוף, ולהיפך. קחי לך את המעבר בקלות, ואפשרי לעצמך גם עוד קצת זמן נחיתה, ואז תוכלי בהחלט להתחיל בתהליך. מסע ארוך לפנייך, אבל מרתק, מהנה, מאתגר, עם נופים עוצרי נשימה.

בהצלחה

 

[I Was Hoping]

בפעם האחרונה

שניסיתי לחבר גף ונפש בתהליך של הילינג, גיליתי דברים לא נעימים בכלל, אמנם כאבי הגוף רגעו אבל הנפש התעוררה... לפעמים אני לא בטוחה שזה עדיף או קל יותר. לא פעם אמרתי לעצמי ואף בקול רם שאני מעדיפה להיות חולה מאשר להתמודד עם דברים של הנפש, ולא פעם זה גם התממש, ואני באמת לא יודעת מה עדיף

 

[פרם שי]

../images/Emo45.gif

הטיפולים מהומליצים ביותר כעת לדעתי הם אלו המשלבים עבודת גוף בעבודה רגשית. אלו המשלבים גם חינוך למודעות וליציבה נכונה. ניתן לעזור במצב שאת מתארת. עד כמה, זה ענין אישי שלא ניתן לאמדו באינטרנט. יחד עם זאת, הילינג זה משהו אחר. בעבודת גופנפש לא עולים דברים שהאדם אינו מוכן להתמודד עמם. בעבודת גוף יכולים להתעורר רגשות או חויות, שיש לדעת להכיל אותם - הכוונה למעסה ולא רק למעוסה. הכוונה נכונה ופורקן הם חלק חשוב מהצמיחה. כנראה שאלו לא היו לך אם זה סתם אותך שוב. אך אל תתיאשי - יש מזור, אבל צריך להסתכל על הטווח הארוך ולא רק על הסיפוק המיידי.

 

[דני ביהרי]

הלואי והיה טיפול הוקוס פוקוס

אבל אין לצערנו. תשימי לב איך את מפרידה את עצמך מגופך " יש לו היסטוריה ארוכה של גרימת סבל עבורי ". אולי הקסם שאת צריכה זה להתחבר לגוף ולפעול יחד איתו, ולא לכעוס עליו על שהוא בוגד בך. סה''כ הוא חלק ממך, לא אויב. זה בדיוק מה שתהליך טיפולי ושיקום דרך תנועה ייתן לך, חיבור לגוף והשלמה איתו. בהצלחה, ותמיד נשמח לעודד ולעזור במידת האפשר.

 

[SideKick]

לצערנו?

דווקא לשמחתנו. אם היו טיפולי הוקוס פוקוס לא היינו לומדים כלום! *-8

 

[דני ביהרי]

עדיין זה שאני ואת אוהבים ללמוד

לא אומר שכולם צריכים לאהוב את זה חלק מהאנשים רוצים לעבור את חייהם בשקט בלי ללמוד יותר מדי, וזה גם בסדר גמור בדיוק כמו הכיוון ההפוך

 

[kashke]

שלום לך, כאחת שמצאה את עצמה

עם כאבים "כרוניים" בגיל צעיר יחסית, עברה את כל הבדיקות שציינת ועוד, וניסתה את כל השיטות, אצל טובי המטפלים

אני יכולה

להמליץ על מה שעבד בשבילי. שיעורי פלדנקרייז - קבוצתיים ואישיים. המון שיעורים אישיים. לימדתי את עצמי בעזרת המורה יציבה נכונה, שרלוונטית לחיים הנוכחיים שלי, והיום כמעט שאין אני נזקקת למשככי כאבים ובהחלט נמצא במקום "אחר" בחיי. בשבילי זה עבד! אולי זה גם יכול לעבוד בשבילך?

 

[I Was Hoping]

עשיתי פלדנקרייז... שנה שלמה...

אבל תודה, בכל זאת

 

[kashke]

אחרי שנתיים וחצי - התחלתי להבין

על מה מדברים איתי... בבקשה.