שוב אכזבה..
כ"כ קיוויתי שליל הסדר הזה יהיה שונה מפעמים קודמות ושיגיע תורי לקרוא בהגדה אני אאזור אומץ ואעשה את זה..ישבנו בשולחן ארוך עם המשפחה המורחבת ועוד כל מיני אנשים שאני לא מכירה אבל כמו תמיד איכזבתי את עצמי ובייחוד את אמא שלי..כשהתור שלי לקרוא הגיע היא מיד הסתכלה לראות אם אני אשתפן כמו כל שנה ואז באמת כשהגיע תורי ואמרתי עם חיוך נבוך "אני מעדיפה שלא לקרוא" הפנים שלה קצת נפלו..מזל ששני האחים שלי לא סובלים מהחרדה הזאת. אוף כ"כ התבאסתי..מה שמוזר זה שאין לי בעיה לפתח שיחה עם אנשים שאני לא מכירה ואחרי שסיימנו לקרוא ישבתי איתם בסלון וצחקנו(ואלה אנשים שאני בכלל לא מכירה).
אבל למה למה למה כ"כ חשוב לי מה אחרים חושבים עליי?למה אני צריכה לצאת מושלמת בכל דבר?? באיך שאני נראית,באיך שאני מדברת,באיך שאני חושבת..אוףףף בא לי להפסיק להיות מודעת לעצמי כל הזמן..
כ"כ מתסכלים החיים בצל המודעות העצמית הזאת שלא עוזבת וזה נוגע בכל היבט בחיים..כשאני הולכת לסופר,כשאני יוצאת למסיבה,כשאני נמצאת בארוחת ערב אצל חבר שלי ואפילו עם הכלבים בחוץ..תמיד פוחדת שמישהו יזרוק איזו הערה..אוף נמאס לי
כ"כ קיוויתי שליל הסדר הזה יהיה שונה מפעמים קודמות ושיגיע תורי לקרוא בהגדה אני אאזור אומץ ואעשה את זה..ישבנו בשולחן ארוך עם המשפחה המורחבת ועוד כל מיני אנשים שאני לא מכירה אבל כמו תמיד איכזבתי את עצמי ובייחוד את אמא שלי..כשהתור שלי לקרוא הגיע היא מיד הסתכלה לראות אם אני אשתפן כמו כל שנה ואז באמת כשהגיע תורי ואמרתי עם חיוך נבוך "אני מעדיפה שלא לקרוא" הפנים שלה קצת נפלו..מזל ששני האחים שלי לא סובלים מהחרדה הזאת. אוף כ"כ התבאסתי..מה שמוזר זה שאין לי בעיה לפתח שיחה עם אנשים שאני לא מכירה ואחרי שסיימנו לקרוא ישבתי איתם בסלון וצחקנו(ואלה אנשים שאני בכלל לא מכירה).
אבל למה למה למה כ"כ חשוב לי מה אחרים חושבים עליי?למה אני צריכה לצאת מושלמת בכל דבר?? באיך שאני נראית,באיך שאני מדברת,באיך שאני חושבת..אוףףף בא לי להפסיק להיות מודעת לעצמי כל הזמן..
כ"כ מתסכלים החיים בצל המודעות העצמית הזאת שלא עוזבת וזה נוגע בכל היבט בחיים..כשאני הולכת לסופר,כשאני יוצאת למסיבה,כשאני נמצאת בארוחת ערב אצל חבר שלי ואפילו עם הכלבים בחוץ..תמיד פוחדת שמישהו יזרוק איזו הערה..אוף נמאס לי