שובבות של ילדים - איך אתם מגיבים?!

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

הכפתור שובבה רצינית...

אני לא אומרת לה *לא* על שובבויות שסיכון למכה בצידן, אלא שומרת עליה (כמיטב יכולתי) תוך כדי ההשתובבות כדי שהיא לא תקבל מכה. אני אומרת *לא* רק על מה שמסוכן או לחילופין גורם נזק (למשל לטפס על המדפסת, לדפוק עם צעצוע קשיח על הטלוויזיה או הוויטרינות מהזכוכית). בעצם אני גם אומרת לא לנגוע בשקית אשפה ולא ללקק את סוליות הנעליים שלי, אבל אני חושבת שאני אפסיק עם זה. ליכלוך זה לא מזיק...

 

[עמית@]

גם האוכל של הכלב לא מזיק ../images/Emo8.gif

איזו כפתורית מדהימה..

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

אצלנו זה האוכל של הארנבים...

 

[מיכל של הדר]

אני כמעט ולא עוצרת שובבויות שלו רק

כאלו שהם בסכנת חיים - כביש, חשמל, מים, אש. האמת שהדר כמעט ולא מתעסק עם שובבויות "גדולות", אבל הוא אשף בקונצים קטנים שמרעידים לי את הלב אבל אני יודעת שעבור הביטחון העצמי שלו אני צריכה לאפשר לו.

 

[עמית@]

ובאותו הקשר, היום ישבנו עם

תמר, ונוכחתי לדעת כמה יוסי שונה ממני בעניין הזה( שוב) בעוד אני מוכנה לחלק מהדברים ולאחרים ממש לא (בלי יותר מדי דיבורים והפחדות) יוסי מוכן כמעט לכל, אבל מה, החינוך הפולני שלו מתגלה בזרם בלתי פסוק של הערות "יכנס לך קוץ, אם תפלי את יכולה לפתוח את הראש, זה חלוד, יכולה להיות לך אינפקציה" חלק בצחוק מודע, וחלק אוטומטי בלבד (הרג אותי עם האינפקציה..) מה שכן, החינוך הוא ורבלי בלבד, ההתנהגות שלו טולרנטית סטייל עדות ספרד

(חצי פולני חצי ספרדי/יווני..)

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

כמה שנים לא שמעתי את המילה אינפקציה

מאז שהפסיקו להעיר לי הערות מהסוג הזה...

 

[חמניה1]

דרושה תרופה נגד התקף לב

אני מוצאת את עצמי אומרת המון: תזהרי תזהרי. בר מאוד מאוד שובבה. היא מטפסת על כל מה שאפשר. בו זמנית אני חושבת שהיא זהירה ועד כמה שאני זוכרת היא עוד לא עשתה קפיצת ראש. כמו הכל, לדבר לדבר לדבר. זה המעט שאפשר.

 

[רחל של ענבל והתאומים]

אני מחשיבה את עצמי כמתירנית למדי

אולי זה קל לי כי ענבל תמיד היתה זהירה באופן טבעי. עכשיו שהיא בגיל של שיקול דעת, מספיק להגיד לה שזה מסוכן והיא לבד עושה את השיקולים שלה. אני מסבירה לה שזה מסוכן בטון רגוע ומבהירה לה שזו החלטה שלה האם לעשות או לא לעשות. זה עובד מצויין. לגבי רועי וכפיר (בעיקר רועי) הרבה פעמים אני צריכה לחסום פיזית ולהציל אבל הרבה פעמים אני מתבוננת מהצד ולא נוקטת בשום אמצעי הצלה עד שלא ממש חייבים. לדוגמא, היום היינו ביום הולדת והיו כוסות חרס על השולחן הנמוך של הסלון. הוא לקח כפית והתחיל לשחק שהוא "מערבב" עם הכפית בתוך הכוסות. ידעתי שכל רגע יכולה לעוף כוס, אבל לא הפסקתי אותו. רק הייתי מאד דרוכה לתגובה. לא קרה כלום, והוא למד להיות קצת יותר זהיר. באותה המידה, כשהוא מאיים לעשות קמיקזה מהספה לרצפה, הוא מורד אחר כבוד למקום בטוח. רחל