שובבות של ילדים - איך אתם מגיבים?!

[דש1דש]

שובבות של ילדים - איך אתם מגיבים?!

יש דברים שהם ממש לא - חשמל למשל - אבל שובבויות שאינן סכנת נפשות - איך אתם מגיבים? האם "לא" על כל דבר שמסוכן - גם סכנה של מכה? אני נורא לא רוצה לגדל את יערה חרדתית (בולעת המון רוק

) רוצה שתרוץ (לא לכביש!) רוצה שתטפס, שתבדוק את הגבולות שלה - מסה רק להזהיר שהיא יכולה ליפול ולקבל פצע (כל כואב אצלה זה "פצע") אבל לא למנוע.... לפעמים אני לא בטוחה שאני לא מתירנית מידי... למה אני שואלת? הרגע היא טיפסה על האופניים שלה - ונעמדה על הכסא

רציתי לזנק ולהפסיק את זה - ועצרתי בעצמי - רק החזקתי שלא יסע תוך כדי.... בסוף היא נפלה - אבל בלמה עצמה טוב והתישבה על הכסא - ואפילו לא בכתה - אבל יכולתי למנוע את זה.... ואז היא חזרה לעשות את זה - יותר רחוק ממני - והמכה היתה חזקה יותר

איך אתם?

 

[אפרת12]

לפי דעתי זה שסיון התחיל ללכת מאוחר

יחסית זה בגלל שאמא שלו כל הזמן אומרת לו - בזהירות, תהיה זהיר... אני לא אוסרת שובבויות כמעט לחלוטין (אלא אם כן הוא מתכנן קפיצת ראש מכורסת ה

. אני לא אוכל לעמוד בזה). לגבי כל השאר - אני רק מבקשת שישמור על עצמו, ומשתדלת להיות בסביבה ולתמוך (פיזית)

 

[אפרת12]

החייל האמיץ שווייק

נו, חייבת להגניב תמונה...

 

[מרב.]

איזה ילד מצחיקול ../images/Emo6.gif

 

[אינה של יערה ואלה]

דשית, מנסיוני בגידול יערות

מגיע הגיל שבו הם לומדים להזהר לבד. בחיי. בהחלט, נפילות הן חלק מהלימוד. חשוב ליפול, חשוב לדעת איך ליפול וחשוב לדעת איך לקום מהנפילה ולהמשיך לשחק. עשית בדיוק את הדבר הנכון - השגחת, מנעת נפילה גדולה, ונתת ליערה ללמוד איך לבלום את עצמה. לא חושבת שבגילה של יערונת שלך, מקסימה ופיקחית ומילולית ככל שתהיה, אפשר להזהיר בלבד בלי פעולה. גיליתי בדרך הקשה שצריך להיות חד משמעיים: מה שמותר - מותר בלי סייגים, מה שיש לגביו סייגים - אסור. אם צריך להזהיר, למשל כשדורכים על רצפה רטובה או כשאוכלים מרק חם, אני מזהירה ב"הוראה": תלכי לאט, חלק כאן. תאכלי לאט ותעשי "פו" על כל כף, המרק חם. שמתי לב שאם אני מחליפה את ה"זהירות" הערטילאי ב"לאט" החד משמעי, היא באמת מאיטה ונזהרת יותר.

 

[אפרת12]

../images/Emo45.gif

 

[מיכל של הדר]

מסכימה מאד!

 

[עמית@]

עניין של קונטקסט...

לטפס על הכיסא, למה לא? (כן, היא נפלה) לבדוק אם אפשר להרים את עצמך מהרגליים כשאת על הספה והרגלים על השולחן? (הערה "תיזהרי" ואחר כך התבוננות, ו.. כן, היא נפלה) לטפס על כסא האוכל מאחורה, איפה שיש שלבים? (כן, היא נפלה..) לנסות לעמוד על הבימבה תוך כדי לקיחת 14 דברים בידיים? (לא, זה מוגזם והיא יכולה להחליק) בקיצור, לקיחת סיכונים כן, אבל סיכונים חמורים ממש, לא. בקיצור, בערך כמוך

 

[עמית@]

ותמר היא בהחלט שובבה לא קטנה...

 

[אינה של יערה ואלה]

פתאום נזכרתי במשהו

יש מצבים שבהם היא לא ממש מסכנת את עצמה אלא ילד אחר (שיכול להיות במקרה גם אחותה). במצבים כאלה כל הגישות החינוכיות עפות מהחלון, ואני לא נותנת לה להתנסות ולא נעליים - לא מנסים לשבת על הספה ולדחוף את השולחן בסלון עד שיתהפך, כי אחותה יכולה להפגע. כנ"ל קפיצות טרמפולינה על המיטה שלי כשאלה שם ויכולה להרמס. וכאן נשאלת כמובן השאלה עד מתי לגונן על אלה מההשתוללויות של אחותה, בוודאי עכשיו כשהיא רחוקה מלהיות גוזל חסר ישע.

 

[עמית@]

מסכימה מאוד, בגלל זה אני די חוששת

מלהביא הביתה משהו שביר כמו תינוק, ברור לי שעם כל הכבוד לתמר, לבד היא לא נשארת לשניה עם הקטנה, כי כסא שנופל על תינוקת בת יומה.. לא.

 

[אינה של יערה ואלה]

אפשר לומר את המילה הזו בקול רם?

לול. לא נעים, לא פוליטיקלי קורקט, אבל עוזר מאוד למניעת אינסידנטים של כסאות מתנגשים בתינוקות בני יומם. מה עוד עוזר: המבט הזה שלך, כשהיא תרצה לבדוק האם האצבעות של תהינוקת מתכופפות גם לצד השני - איכשהו הם מבינים שיש קווים שאותם לא חוצים. אחרי פעם אחת שבה יערה ניסתה לשחק במוניטור של אלה בימי המוניטור העליזים, התגובה שלי היתה נחרצת במידה כזו שהיא לא נגעה בו יותר. לא עניין פשוט לילדה סקרנית בת שנתיים ומשהו, לא לגעת במכשיר הזה עם הכפתורים והספרות הבוהקות שמרצדות כל הזמן. אבל היא הבינה. ועוד: אפשר לשוחח שיחות תדרוך יזומות בנושאים כמו: למה לא לתת לתינוקת ענבים או תותים או צ'יריוס או רחמנא ליצלן במבה, למה לא לסייע ברחצה שלה על ידי התזת כוס שלמה של מים ישר בפניה, ועוד תסריטים אפשריים. (אני לא ממציאה כאן כלום). חוץ מזה, אם אלה הצליחה לשרוד עד היום - גם הגורה תצליח

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

לא שאני... אבל מה לא PC בזה?

מגן על הזאטוט מהסביבה, בהמשך גם מגן על הסביבה מהזאטוט, יופי של מוטות כדי להתאמן בעמידה ובהליכה...

 

[עמית@]

מה זה לא ממציאה? רק מלהסתכל

על תמר בחיי היום יום שלה יש לי תסריטים מפחידים פי אלף

בקיצור, יש בזה משהו (אם הקטנה קטנה תסכים, כי תמר בשום פנים ואופן לא הסכימה בהתחלה לרדת ממני..)

 

[yaelhul]

אוי כמה שאני הייתי נגד לול כשנולדו

יובלי ועומר, אבל זו לא היתה חכמה כי הבית היה כולו שלהם והכלב נמלט רחוק ככל שעלה בידו. עכשיו, כשיש עוד גור בפתח, לול נראה לי פשוט הכרחי: כדי שהבריונים הקטנים לא ירמסו אותו מאהבה/קנאה, כדי שלא יתנו לו צעצועים שהוא לא אמור להתקרב אליהם, שלא יחטפו לו את הצעצועים שלו ועוד ועוד... ממש מרגישה שהוא צריך מרחב מוגן. אז הפעם יהיה לול. יעל

 

[ligo]

כן, גם אני מרגישה שברי צריך

"מרחב מוגן" כי לא תמיד אפשר לשים עין על שניהם, הבעיה היא שאין איפה למקם לול...כל הבית כבר נראה כמו חדר משחקים

 

[מחפשת מידע בנושא]

../images/Emo41.gifגיל 8 - אני מתה מפחד. הצילו!

הבת שלי בת ה-8 שאני כל כך סומכת על חוכמתה ובגרותה עשתה לי כבר פעמיים תרגיל בהתקף לב. אנחנו נוסעים במכונית, בעלי נוהג. אני איתה במושב האחורי. היא קשורה, ונעלה בתחילת הנסיעה את כפתור הדלת. באמצע הנסיעה היא רוצה להראות לי שהדלת נעולה, והיא מנסה לפתוח אותה. חשבתי שאני מתה במקום. צעקתי עליה והכתי אותה, והטפתי והסברתי למשך כל 20 הדקות הנותרות של הנסיעה. בדלת לא נוגעים תוך כדי נסיעה, אפילו אם בטוחים שהיא נעולה. סיכמנו שמותר לה לבדוק אם הדלת נעולה רק במצב שהאוטו עומד במקום, ורק לפני התחלת הנסיעה. מאז אנחנו נועלים את הנעילה האוטומטית של כל הדלתות. ו...היום היא עשתה זאת שוב. פתאום, [הפעם ברמזור אדום] ניסתה לפתוח את הדלת. הגבתי בצעקות ובשאלה מתחננת - למה עשית זאת? לא היתה לה תשובה בשבילי, השאלה שלי כאילו עברה מעליה. כשירדנו מהאוטו שאלתי אותה אם היא יודעת מה קורה אם וכאשר הדלת נפתחת תוך כדי נסיעה, היא ענתה ב-כן. עפים החוצה מהאוטו. הסברתי לה שוב, והגעתי גם לצעקות. והוספתי הסבר שבעקבות מעשה כזה לא רק נזרקים מהאוטו, אלא שגם מתים, על המקום. נראה היה שהיא נבהלת. אני מתה מפחד. לא מבינה מאיפה היא הביאה את ההתנהגות הזאת, ואני חסרת אונים, ולא יודעת איך להגיע ולהשפיע עליה. למישהו יש רעיון או נסיון עם הגיל הזה? הצילו. הצילו אותי.

 

[עמית@]

../images/Emo5.gif

פרקטית: יש מנגנון בדלת שנועל רק אותה. מעבר לכך, אני חושבת שזה באמת המקום שבו תקיפות היא הכרחית, זה אכן "מפה" לשחק עם הדלת אבל ברור שפה עובר קו חד מאוד שאותו אין לחצות, ולו במחיר כעס וצעקות

כמובן שאין לי ניסיון עם הגיל הזה, רק ניסיון לעזור..

 

[מחפשת מידע בנושא]

אני לא נבהלת מכעס ומצעקות

וגם מהכאה בתגובה למעשה כל כך קיצוני שלה. אני פשוט חושבת שהתגובות האלו שלי לא יועילו, ועובדה שזה קרה בשנית. לכן אני שואלת את עצמי מאיפה זה מגיע. היא ילדה נינוחה, עם הגיון בריא, שיודעת להקשיב ולהפנים מסרים. מאיפה היא הביאה את ההתנהגות הזאת?

 

[נועה 36]

מסכימה עם אינה ועמית

מאד חשוב שילדים גם יפלו. כך הם לומדים איך מתנהג הגוף שלהם ביחס לעולם. ילדים שגוננו עליהם יותר מדי כשהיו צעירים נוטים להיפצע יותר בגילאים המבוגרים יותר, כשהם כבר לא בחסות התמידית של ההורים. הפיזיוטרפיסטית של איתי הנחתה אותנו, בזמנו, לתת לו להתנסות, גם בדברים שמהם הוא עלול להיפגע, אבל תוך בקרה שלנו. למה אני מתכוונת? אם יערה מנסה לעשות משהו שאת יודעת שייגמר רע, תעמדי לידה, תתפסי אותה, תרככי את המכה וכדומה. כך היא תיפול ותדע שמצב כזה או אחר הוא בעייתי, אבל לא תיפגע מהמעשה.