שבת שלום
קודם כל...בקשר לתאונה - קראתי עכשיו - ואני מה זה שמחה שלא קרה דבר !!!! מבינה את הדאגה... אני דואגת תמיד לאהובי - ומפחיד אותי לעיתים...אבל טוב שלא קרה דבר. שישי בערב - צלצלתי לחברה והזמנתיה לכוס תה (אני לא שותה קפה)... והיא תבוא... אתמול בבוקר נתקלתי ב'הוא' וזה עשה לי לא טוב - בכיתי בפניו...כעסתי על שעשה ביום ג (כשלקחתי הדואר) הוא היה ךא נחמד בעליל - כולל שטרח לפרט לי בליינד דייט שהיה בו... (התחושה היתה ששיקר - אבל מה זה משנה) זה עשה לי לא טוב...הוא קם והלך... אני חזרתי הביתה חלשה והתקשרתי לחברה (זו שתבוא עוד מעט) וביקשתי שתהיה נוקשה איתי... והיא אמרה מה שהיה כל כך נכון "את מסרבת להיפרד" וידעתי שזה נכון... הפחד הזה של להיות לבד... אז החלטתי שלמרות שיש עוד כמה דברים קטנים לא גמורים - (ארון שלי שאצלו וכמה חשבונות) אני מכבה את העסק מבפנים... יכאב ויהיה לבד - אבל אין ברירה - כי אם אני רוצה להמשיך הלאה - חייבים לעבור דרך הלבד הלא נעים הזה... הוא החל שולח לי SMS כל שעה אתמול. הנוסח: "מקוה שאת בסדר, סליחה אם פגעתי." הוא לח את אותה ההודעה כל הזמן...והחלטתי לא לענות... א. הרי מי שבאמת מתנצל - יכול לעשות זאת לא בפחדנות. ב. מה בדיוק יש לי לענות על זה? ג. די כבר עם התקשורת הזו - זה לא מביא לשומקום. התלבטתי אם לומר בריש גלי "די, לא רוצה לשמוע ממך" אבל החלטתי שעדיף פשוט לא לענות - . זהו.. אז אני באמת נפרדת - וצריכה לחזק את האמונה שמה שיצטרך יקרה. פונים אלי גברברים באתרי הכרויות... אולי אפשר להתחיל להתראות איתם. מה איתכם? והאם אני עושה את הדבר הנכון לדעתכם? (בלא להגיב - הכוונה ) ולמה לעזאזל הוא שלח לי את ההודעה הזו 7 פעמים אתמול ? ולמה היום לא? ולמה אני מתעסקת בזה ? ואיך, למען השם, אפשר להפסיק לחשוב עליו? דרו
קודם כל...בקשר לתאונה - קראתי עכשיו - ואני מה זה שמחה שלא קרה דבר !!!! מבינה את הדאגה... אני דואגת תמיד לאהובי - ומפחיד אותי לעיתים...אבל טוב שלא קרה דבר. שישי בערב - צלצלתי לחברה והזמנתיה לכוס תה (אני לא שותה קפה)... והיא תבוא... אתמול בבוקר נתקלתי ב'הוא' וזה עשה לי לא טוב - בכיתי בפניו...כעסתי על שעשה ביום ג (כשלקחתי הדואר) הוא היה ךא נחמד בעליל - כולל שטרח לפרט לי בליינד דייט שהיה בו... (התחושה היתה ששיקר - אבל מה זה משנה) זה עשה לי לא טוב...הוא קם והלך... אני חזרתי הביתה חלשה והתקשרתי לחברה (זו שתבוא עוד מעט) וביקשתי שתהיה נוקשה איתי... והיא אמרה מה שהיה כל כך נכון "את מסרבת להיפרד" וידעתי שזה נכון... הפחד הזה של להיות לבד... אז החלטתי שלמרות שיש עוד כמה דברים קטנים לא גמורים - (ארון שלי שאצלו וכמה חשבונות) אני מכבה את העסק מבפנים... יכאב ויהיה לבד - אבל אין ברירה - כי אם אני רוצה להמשיך הלאה - חייבים לעבור דרך הלבד הלא נעים הזה... הוא החל שולח לי SMS כל שעה אתמול. הנוסח: "מקוה שאת בסדר, סליחה אם פגעתי." הוא לח את אותה ההודעה כל הזמן...והחלטתי לא לענות... א. הרי מי שבאמת מתנצל - יכול לעשות זאת לא בפחדנות. ב. מה בדיוק יש לי לענות על זה? ג. די כבר עם התקשורת הזו - זה לא מביא לשומקום. התלבטתי אם לומר בריש גלי "די, לא רוצה לשמוע ממך" אבל החלטתי שעדיף פשוט לא לענות - . זהו.. אז אני באמת נפרדת - וצריכה לחזק את האמונה שמה שיצטרך יקרה. פונים אלי גברברים באתרי הכרויות... אולי אפשר להתחיל להתראות איתם. מה איתכם? והאם אני עושה את הדבר הנכון לדעתכם? (בלא להגיב - הכוונה ) ולמה לעזאזל הוא שלח לי את ההודעה הזו 7 פעמים אתמול ? ולמה היום לא? ולמה אני מתעסקת בזה ? ואיך, למען השם, אפשר להפסיק לחשוב עליו? דרו
