שבת ../images/Emo16.gif שלום ../images/Emo48.gif
השבת שבת מיוחדת פרשת ויקהל בה נאמר "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל`` ואני אומר אם הוא היה יודע כמה התקהלנו כאן אנשים מופלאים עם נושא משותף, עם הרבה חום ואהבה העיקר שנהיה מאושרים. וקצת על פרשת ויקהל / פקודי: פרשת ויקהל עוסקת בהודעת המשכן לבני ישראל, אבל אין זה ציווי גרידא אלא יש בו בעצם נתינתו משום תיקון לבנ"י על חטאם בעגל, וזה פשר אמירת הציווי בדרך בה נעשה. חומר בוער באש הוא חומר שהאנרגיה ההאצורה בתוכו באה לידי מימוש. שבת היא ההיפך מהבערת אש, אדם הראשון הדליק את האש הראשונה בצאת השבת, ואנו מברכים על האש מידי צאת השבת. שבת היא יצירה לא התפרקות, וכך אומר הכתוב: "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם = ששת ימים תעשה מלאכה", העשיה של שבת אינה בטלה, היא חלק בלתי נפרד מהעשיה הנעשית לאורך כל ימי המעשה, היא נתינת משמעות רוחנית לעשיה זו, בהיותה מעידה על בריאת העולם ע"י הקב"ה, ולכן היא נקראת "מנוחה" להבדיל מ"בטלה". כשאהרן מתנצל בפני משה על עשית העגל הוא אומר: "ואמר להן למי זהב התפרקו, ויתנו לי, ואשלכהו באש, ויצא העגל הזה" (לעיל לב כד). חשבתי - טוען אהרן, שבתוך בני ישראל מסתובב לו יצר המסית אותם למרוד בה' ואני בקשתי לכלותו באש ובכך להרגיעם (=למי זהב התפרקו"). אבל משה עושה בדיוק את ההיפך "ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש, ויטחן עד אשר דק, ויזר על פני המים וישק את בני ישראל" (שם כ). משה טוען שאת הקב"ה עובדים עם "העגל בבטן" ולא ע"י שריפתו. עבודת ה' נעשית בשני מישורים, בהיות האדם במקומו הוא נדרש לעבוד את הקב"ה בשני יצריו יצר הטוב ויצר הרע, ע"י הטייתם לטובה. אבל בהיות האדם במשכן ה' הוא נדרש להעלות את שני היצרים לקרבן אשה לה'. שבת מול ששת ימי המעשה היא כמו המשכן לעומת מחנה ישראל. אין מדובר בשני ענינים הפכיים ומנותקים זה לזה, אלא בשני חלקים המשלימים זה את זה