מפגש גולני
יש כמה דברים שרציתי לשתף אתכם ("ן" - החלטתי אולי בכל זאת יבוא איזה גבר לרפואה..) לא מספיקה לכתוב. בעלי כבר הודיע שיש עננים במזרח והכביסה, שאתמול נתלתה בחוץ, הוכנסה ושוב נתלתה בחוץ (אותה מכונה כמובן), ואני אוהבת לקפל ישר מהחבל.... לעניננו: תזכורת מהפרקים הקודמים: לפני כשנתיים יצאתי למסע לברור נסיבות נפילתו של אחי שהיה חייל בגולני, בגדוד 13, פלוגה מסייעת. הם נלחמו בלבנון ב-82. הגעתי למפקד שלו שאת דבריו הבאתי כאן לפני יום הזכרון. באותו גדוד 13 בגולני של אז, הייתה גם פלוגה ב' שאין לה קשר לאחי. יש שם בחור בשם חזי שמארגן מדי שנה מפגש של החברה מאז. בעיקר מפלוגה ב', אבל הוא מנסה להרחיב כל הזמן את המעגל. הוא הגיע אלי בשנה שעברה, כששמע שאני מחפשת מידע. אמר תבואי, אולי מישהוא יכיר או ידע. הלכתי כי היה לי לא נעים, אבל את פריצת הדרך האמיתית עשיתי אז, במפגש בשנה שעברה, כשפגשתי 2 אנשים שסיפרו שהם אלה שחילצו את אחי. לאחר המפגש איתרתי את כל אלה שהיו בחילוץ, והפגשתי אותם. כאן אני רוצה בעצם לספר על חזי ועל הפלוגה שלו - פלוגה ב'. גולנצ'יקים של אז היו חברה שובבים בלשון המעטה. ומלחמה זה בכלל דבר ביזארי לחלוטין. כיוון שנכנסתי לפרטי פרטים של הקרבות וימי הלחימה, ראיתי בוץ, אבק, שחיקה, עייפות, הלם, אי יכולת לתפקד, פקודות שניתנות ללא הגיון וחיסול חשבונות בין מפקדים בשעת קרב ועוד. מלחמה זה דבר מלוכלך, גם פיזית וגם בכל צורה שרק תרצו. אבל הקולגייאליות ואחוות הלוחמים המשתקפת מאותה פלגה, לא רואים כל יום. הארוע השנתי שלהם כולל על האש. מדובר על מפגש של כ-70-100 לוחמים לשעבר. לא קל לארגן מפגש כזה. הם לא יודעים מה התשלום. אותו בחור חזי - שהפך את זה לביבי שלו - לאתר את האנשים ולהזמין אותם - אין לו שום ערבות שאכן יפוצה כספית לפחות על ההשקעה. השנה הוא ערך את המפגש בחצר ביתו, הרבה שולחנות ערוכים בכל טוב, השכיר כיסאות ושולחנות ומערכת הגברה. בתחילה היו מעט במפגשים. במשך השנה הוא עושה עוד ועוד מאמצים לאתר עוד חברה ולהזמין אותם. לגבי התשלום - כל אחד בא ונותן. לא מכריזים על מחיר. שאלתי את חזי - למה לא קבעתם תעריף - הוא אומר - כל אחד משלם כמה שהוא יכול. אני מכיר כל אחד מהנוכחים כאן, הייתי בבית שלו, אני יודע בדיוק מה יש לו ומה אין לו. בערב המפגש הם מזמינים את המפקדים: אלון בן נון, היום מנהל מחלקת חזה בתל השומר, שהיה המ"פ. בחור צנוע שהם מעריצים. אמר אחד החברה: "אני הייתי המופרע של הגדוד. לא היו לי מתחרים. אף אחד לא הצליח להשתלט עלי, אבל כשאלון הגיע, הוא היה כזה צנוע, חכם, דוגמה אישית, שפשוט לא היה לי נעים לעשות לו צרות". מפקד נוסף היה אילן הררי, שכיום הוא ראש עירית לוד. הוא דיבר על לקחת את כל החברה לפולין... אם אחד החברה נמצא בצרה, עדיין אפשר להתקשר לאלון או לאילן והם יעשו הכל כדי לעזור. בעבודתו של אלון בן בון בתל השומר אין לא יום ולא לילה. חזי מגיע לבית החולים עם אוכל שבישלה אישתו, מגיע לחדר של אלון בן נון, נועל את הדלת מפנים, ומדיע לאלון שאין ניתוחים עד שהוא לא יושב וגומר לאכול בנחת. עד היום הם נהנים לשבת ולהעלות זכרונות מהימים ההם. והיתה איזו אווירה חברית וקולגיאלית אצל החברה האלה שלא רואים במקומות אחרים. וכל השמות שהזכרתי כאן אמיתיים.