שבת בבוקר ,
בוקר טוב !!!

שבת בבוקר , ../images/Emo124.gif בוקר טוב !!!

"שבת בבוקר! יום יפה, אמא שותה המון קפה, אבא קורא המון עתון ולי יקנו המון בלון. אפשר ללכת לירקון, לשוט שם בסירה, או לטייל עד סוף הרחוב ולשוב בחזרה, אפשר לקטוף פרחים, כאלה שלא אסור, ואפשר ללכת עד הגן ולראות שהוא סגור. " וכדאי שיהיה גם מה לכרסם ליד הקפה , נכון ?
 

אילת39

New member
בוקר טוב ../images/Emo42.gif

באתי רק לאחל בוקר טוב....הסירים על האש...יש ביקורים! עוד מעט נצא לנו לדרך
מקווה לשמוע כשנחזור שכל החולים מרגישים הרבה יותר טוב (בינתיים החייל הפרטי שלי בקושי מזיז את הברך אחרי ניווט לילי של 12 שעות. מביאה איתי ציוד לטפל בו). מאחלת לכולם שבת נפלאה, רגועה ושמשית...ואבוא להתעדכן בערב
 

אילת39

New member
לאט לאט משתפר, תודה ../images/Emo140.gif

עדיין חבוש ועדיין צולע...אבל ללא משככי כאבים, שזה כבר סימן טוב
מה שלום החבר'ה שלך? הכל ארוז ומוכן...מבושל טרי מהבוקר. אפילו עוגת שוקולד הספקתי לאפות...מקלחת חפוזה ויוצאים לדרך :) שבת שלום יקירה
 

katam

New member
מה זה התמונה הקשה הזאת על הבוקר

במיוחד לאור העובדה שמתחשק לי משהוא מתוק ואין כלום יום נפלא לכולם
 
שבת יפה ורוחנית אצלנו

מה שדירבן אותי לכבס ולהוציא לייבש לפני עשן המדורות. אדמונית, אכן תמונות קשות אבל, גם התנור שלי בהיכון לעוגת שוקולד עם בננות ואגוזים...יאמייייי שלחתי את האיש ואת הג'וניור לטייל קצת ולתת לי שקט, אז אני מנצלת כל רגע.
 

ע ו מ ר 4

New member
צהריי השבת.

שבת רוחנית זה טוב. גם ריחנית..זה משובחחח. אדמונית...עשית לי חשק..אולי לכבוד אחה"צ... ויש משלוחים? ירוק בקבוק...בשטח...האחים ממש לא....אבא שלהם מכין את האדמה לגינת ירק ...חתולי ישן...כעת....לאחר אימוני קפיצה ועלייה אל אדן החלון וממנו.
 

מאקי

New member
חזרנו הביתה.... בחיי הכל מסודר

בטח שרואים שהיו פה.. אבל הכל במקום חזר לאיפה שצריך... ערימת הילדים כבר לא פה... ואחר הצהרים - הלך מיצי אצל שכננו.. בית בית.. והתנצל מראש.. על ההמולה שעלולה להיות.. בשל המסיבה שהוא עורך.. אז גם לא הזמינו לא משטרה.. יוד היה.. עדיין לא שמעתי ממנו דווח.. אבל אין ממש מה.. ואנחנו? התפנקנו שחבלז. ב6 בערב החלטנו שיאללה ...על החיים ועל.... הזמנו מקום מדליק והיה מעולה... לג בעומר היום... אז תשמרו על הקטנים..ותורדו כביסה בזמן... בשניה שהחשכה תרד.. יתחיל העשן...
 
מפגש גולני

יש כמה דברים שרציתי לשתף אתכם ("ן" - החלטתי אולי בכל זאת יבוא איזה גבר לרפואה..) לא מספיקה לכתוב. בעלי כבר הודיע שיש עננים במזרח והכביסה, שאתמול נתלתה בחוץ, הוכנסה ושוב נתלתה בחוץ (אותה מכונה כמובן), ואני אוהבת לקפל ישר מהחבל.... לעניננו: תזכורת מהפרקים הקודמים: לפני כשנתיים יצאתי למסע לברור נסיבות נפילתו של אחי שהיה חייל בגולני, בגדוד 13, פלוגה מסייעת. הם נלחמו בלבנון ב-82. הגעתי למפקד שלו שאת דבריו הבאתי כאן לפני יום הזכרון. באותו גדוד 13 בגולני של אז, הייתה גם פלוגה ב' שאין לה קשר לאחי. יש שם בחור בשם חזי שמארגן מדי שנה מפגש של החברה מאז. בעיקר מפלוגה ב', אבל הוא מנסה להרחיב כל הזמן את המעגל. הוא הגיע אלי בשנה שעברה, כששמע שאני מחפשת מידע. אמר תבואי, אולי מישהוא יכיר או ידע. הלכתי כי היה לי לא נעים, אבל את פריצת הדרך האמיתית עשיתי אז, במפגש בשנה שעברה, כשפגשתי 2 אנשים שסיפרו שהם אלה שחילצו את אחי. לאחר המפגש איתרתי את כל אלה שהיו בחילוץ, והפגשתי אותם. כאן אני רוצה בעצם לספר על חזי ועל הפלוגה שלו - פלוגה ב'. גולנצ'יקים של אז היו חברה שובבים בלשון המעטה. ומלחמה זה בכלל דבר ביזארי לחלוטין. כיוון שנכנסתי לפרטי פרטים של הקרבות וימי הלחימה, ראיתי בוץ, אבק, שחיקה, עייפות, הלם, אי יכולת לתפקד, פקודות שניתנות ללא הגיון וחיסול חשבונות בין מפקדים בשעת קרב ועוד. מלחמה זה דבר מלוכלך, גם פיזית וגם בכל צורה שרק תרצו. אבל הקולגייאליות ואחוות הלוחמים המשתקפת מאותה פלגה, לא רואים כל יום. הארוע השנתי שלהם כולל על האש. מדובר על מפגש של כ-70-100 לוחמים לשעבר. לא קל לארגן מפגש כזה. הם לא יודעים מה התשלום. אותו בחור חזי - שהפך את זה לביבי שלו - לאתר את האנשים ולהזמין אותם - אין לו שום ערבות שאכן יפוצה כספית לפחות על ההשקעה. השנה הוא ערך את המפגש בחצר ביתו, הרבה שולחנות ערוכים בכל טוב, השכיר כיסאות ושולחנות ומערכת הגברה. בתחילה היו מעט במפגשים. במשך השנה הוא עושה עוד ועוד מאמצים לאתר עוד חברה ולהזמין אותם. לגבי התשלום - כל אחד בא ונותן. לא מכריזים על מחיר. שאלתי את חזי - למה לא קבעתם תעריף - הוא אומר - כל אחד משלם כמה שהוא יכול. אני מכיר כל אחד מהנוכחים כאן, הייתי בבית שלו, אני יודע בדיוק מה יש לו ומה אין לו. בערב המפגש הם מזמינים את המפקדים: אלון בן נון, היום מנהל מחלקת חזה בתל השומר, שהיה המ"פ. בחור צנוע שהם מעריצים. אמר אחד החברה: "אני הייתי המופרע של הגדוד. לא היו לי מתחרים. אף אחד לא הצליח להשתלט עלי, אבל כשאלון הגיע, הוא היה כזה צנוע, חכם, דוגמה אישית, שפשוט לא היה לי נעים לעשות לו צרות". מפקד נוסף היה אילן הררי, שכיום הוא ראש עירית לוד. הוא דיבר על לקחת את כל החברה לפולין... אם אחד החברה נמצא בצרה, עדיין אפשר להתקשר לאלון או לאילן והם יעשו הכל כדי לעזור. בעבודתו של אלון בן בון בתל השומר אין לא יום ולא לילה. חזי מגיע לבית החולים עם אוכל שבישלה אישתו, מגיע לחדר של אלון בן נון, נועל את הדלת מפנים, ומדיע לאלון שאין ניתוחים עד שהוא לא יושב וגומר לאכול בנחת. עד היום הם נהנים לשבת ולהעלות זכרונות מהימים ההם. והיתה איזו אווירה חברית וקולגיאלית אצל החברה האלה שלא רואים במקומות אחרים. וכל השמות שהזכרתי כאן אמיתיים.
 

סמדר בנ

New member
מרגש הסיפור הזה

יש אחווה מיוחדת בין חיילי פלוגה ששירתו ביחד. בד"כ אלו חברים כל החיים. גם המפקד כנראה תמיד יישאר מפקד...
 

ruthi26

New member
אמא מתגייסת

קודם כל לפני הכל מה שלום הבן? הכי חשוב.. והיום הגימלים שונים לגמרי מזמננו.. הכל אחרת.. אפשר להיכנס לגוגל, ולראות שם. אם הייתם לוקחים אותו אתמול, הוא היה חוזר רק ביום שני, עם 2 גימלים מן הסתם.. הסיפור גורם להרבה דברים, ובמיוחד מיד חושבים על "אחוות לוחמים".. כל כך יפה שהאיש בשם "חזי" מארגן הכל, לא קל בלשון המעטה. אבל כשכולם ביחד, הוא בטח מרגיש גאווה על כך שהוא חלק מהדבר המיוחד והמקסים שהוא התחיל ומצליח לאחד כל פעם מחדש. פשוט מקסים הדבר הזה.. כל הכבוד.
 

noati

New member
מקסים פשוט מקסים...

קורים המון דברים בצה"לינו :) ובטח שבטח במלחמה לטוב ולרע. כמה שנחנך והצבא יחנך לטוהר הנשק וטוהר המידות במלחמה, עדיין נוצרות סיטואציות מאוד קשות שההחלטות בהן צריכות להיות מהירות ולעתים קשות. ובתוך כל זה לא פלא שנוצרים קשרים משהימים בין אדם לרעהו. וזה יפיפה שהאדם החליט שהוא שומר ומשמר את הקשר המדהים הזה וטורח ועושה וגם מצליח. מקסים :). רציתי לספר על מפגש שהיה לי עם חברות מהצבא,ביום רביעי, חלקן לא ראיתי המוןן שנים, אבל כיוון שאין לי כוחות לכתוב כלכך הרבה ויתרתי
אבל הסיפור הזה שלך גרם לי בכל זאת לרצות לכתוב על כך כמה מילים. היינו חבורת בנות שעשתה ביחד קורס מורות חיילות נערי רפול מוזר איך התקבצה לה קבוצה, כבר בקורס עצמו, של 8 בנות. 6 מאתנו עשו טירונות ביחד ואח"כ הגענו לאותו בסיס. אני עזבתי אותן לאחר שנה כיוון שהתחלתי לעשות יומיות,עקב מותו של אחי. אבל עם שתיים מהן נשאר לי קשר חברי עמוק למשך עוד כמה שנים ארוכות ועם אחת מהן,שהיא דתיה כמו שהייתי פעם
עד היום הזה. הבת של אותה חברה טובה עשתה קורס קצינות השנה, בחינוך, איך לא :) תוך כדי הקורס הן היו באבטחת ישובים. בשבת היא הייתה אצל משפחה שיש להם 7 בנים ובת אחת והורים דתיים מאוד ומדליקים בישוב עלי,אם אינני טועה. השיחה קלחה ותוך כדי מספרת הקצינה להיות שאביה הוא מקיבוץ דתי בעמק בית שאן והאם אומרת:" גם אני" ומכאן הדרך קצרה...מחליפות שמות ומסתבר שהקצינה להיות מתארחת אצל אחת מהחבורה שלנו בצבא, אותה אחת הייתה חברה טובה שלי עד שחזרתי מדרום אפריקה והיא עברה למעבר לקו הירוק, דרכינו פשוט נפרדו. חברתי, אם הקצינה להיות (עכשיו כבר קצינה) התרגשה מאוד ופשוט החלה לארגן פגישה מחודשת של כולנו. זו התרחשה ביום רביעי שעבר, זה היה מרגש ומדהים. רק קוריוז אחד, אנחנו שבע בנות/נשים (אחת לא הצלחנו לאתר) לאחת יש 8 (7 בנים ו1 בת) ילדים לאחרת 4 (1 בת 3 בנים), לשתיים 3 ילדים (1 בת ושני בנים לכל אחת) ולשתיים 2 בנים ולאחת 1 ילד. ז"א 4 בנות בלבד
מתוך כל כמות הילדים הזו יש לנו רק 4 בנות כל השאר בנים
 
סיפור מדהים

אנחנו כנראה בשלב בחיים שבו נסגרים מעגלים, ואם הם לא נסגרים - עוזרים להם קצת.
 
מחשבות כואבות

סיפרתי על החובל שבחר להיות עם דתיים. אין לי שום דבר נגד דתיים, אבל ההשלכות של הבחירה ממש קשות, וזה כמה ימים שאני פשוט מנסה לעכל את מה שבעצם קרה, ומועקה קשה משתטת עלי. הנטיות לדת היו שם לפני הגיוס. לא ראיתי בזה רע, פחדתי שמסיונרים יכשפו אותו אבל זה לא קרה. היה נראה שהוא ביקורתי. לא התכחש אלינו, וגם לא הרגשתי שהוא בז למקום ממנו הוא בא. גרר את בעלי לבית הכנסת, בעלי הלך כשהתחשק לו ובילו נחמד. לא פעם קרה שהלך לישון וביקש בבוקר ללכת לבית כנסת והתעצל לקום. מדי שישי אנו עורכים בבית קידוש בדרך קבע וגם שרים שירי שבת. הוא הוסיף מעט שירים שלמד בבתי הדתיים שהתסובב, וזה תרם והעשיר את ארוחות השבת. לא פעם דיברנו מה קרה אם... והרגשנו שלא יפנה לנו עורף. בעלי קצת התקומם כשחש שיש קצת כפייתיות בדרישות. הוא לא הלך עם כיפה. לא שמר שבת. בקורס הצטרף לדתיים. אפשר להבין, לא? הסביר שרצה את המנוחה בתפילות, ושהוא אוהב את החברה של המכינות הדתיות. חברה גזעיים שרבים מהם הולכים לתפקידי פיקוד בצה"ל. הידיעה הראשונה שהיכתה בי היתה העובדה שאת הדתיים מבקרים ביום שישי. אבל פתאום התמונה מתחילה להתבהר: ביקש שלא נתקשר בשבת. הגיוני, לא? חברה שגם הבן שלה בקורס נסעה לבקר השבת את בנה והזמינה את בני לשבת איתם. האם ילך? אם שמור שבת, בודאי ירצה לאכול כשר. איך יאכל כשר בביתי? אם אאפה לו עוגיות - איך יוכל לכבד את חבריו? איך יוכל להזמין חברים אלי? האם אכשיר את הבית כדי לא לאבד אותו? לכל כיוון שלא אסתכל - זה נראה לי קשה, וכמעט בלתי אפשרי. אני לא בטוחה שהבין את ההשלכות האלה כשבחר להיות עם הדתיים - גם אנחנו לא ממש הבנו. הוא זורם עם העניין. לאן נגיע? איפה זה יגמר?
 
למעלה