שבר גדול עם כשלון המאבק.
בית המשפט החליט להשיב את המורים לאחר חופשת החנוכה. זהו. לא כדאי לצאת למאבק עובדים ולא למאבק חברתי, ממילא האוצר יכול לשקר, למרוח ולחכות - ואז ללכת למהלך של צווי מניעה. לראשונה מאז בחרתי לעבור מההיי טק לחינוך, מתוך חזון ואמונה שכך אוכל להשיג שינוי חברתי אמיתי, אני בדילמה לגבי ההמשך, דילמה אמיתית. אני לא אתחזה לחולה מול צו, לא מוכן לשקר ולנהוג באופן ילדותי במאבק שאני רואה כערכי. אני לא מתכוון להפר חוק. אם אתפטר, זה יהיה ברצינות, ומתוך כוונה לעזוב ולא לשוב, וזה קשה וכואב בייחוד לאחר שזכיתי להישגים מקצועיים גדולים, להערכה גדולה ולהצלחה רבת שנים בכל פרמטר שהוא. זהו יום של שבר ערכי גדול עבורי, של אבדן אמונה בבית המשפט, תחושה של נצחון הציניות הכוחנית, המאפיה האלימה והמדיניות של אי צדק ואי שוויון חברתי. יום של הפסד התרבות וצעד נוסף בהידרדרות השפה. אני מרגיש כאילו ממשיכים לדהור אל האבדון, והמדינה הזאת שאני נלחם בשבילה בחזית שדה החינוך כמורה מוערך, בחזית מלחמות ישראל כלוחם מעוטר ובחזית החברתית כמנכ"ל בהתנדבות בעמותת סיוע לבני נוער במצוקה כלכלית... המדינה הזאת הולכת פייפן. בסוף ישארו פה רק זיקוקי דינור של רייטינג וממון. אני ניצב אחוז יגון של ממש מול הציניות, האיוולת וכשלון המאבק שחשבתי שישנה את סדרי העדיפויות שלנו לאחר מעל 20 שנים של נסיגת מדינת הרווחה ועליית הקפיטלזים הצרוף והשחיתות הפושה. אנא חסכו ממני את הטפות המוסר בשרשור הנוכחי, ממילא לא אגיב אליהן. זהו יום רע מאד עבורי. קשה, כואב. מדכא. יום של שבר אישי גדול ודאגה עמוקה מני ים, של בחינת האמונה הדתית העמוקה ביותר שלי ושל עמידה קשה מול אבדן ערכי הציונות והדמוקרטיה.
בית המשפט החליט להשיב את המורים לאחר חופשת החנוכה. זהו. לא כדאי לצאת למאבק עובדים ולא למאבק חברתי, ממילא האוצר יכול לשקר, למרוח ולחכות - ואז ללכת למהלך של צווי מניעה. לראשונה מאז בחרתי לעבור מההיי טק לחינוך, מתוך חזון ואמונה שכך אוכל להשיג שינוי חברתי אמיתי, אני בדילמה לגבי ההמשך, דילמה אמיתית. אני לא אתחזה לחולה מול צו, לא מוכן לשקר ולנהוג באופן ילדותי במאבק שאני רואה כערכי. אני לא מתכוון להפר חוק. אם אתפטר, זה יהיה ברצינות, ומתוך כוונה לעזוב ולא לשוב, וזה קשה וכואב בייחוד לאחר שזכיתי להישגים מקצועיים גדולים, להערכה גדולה ולהצלחה רבת שנים בכל פרמטר שהוא. זהו יום של שבר ערכי גדול עבורי, של אבדן אמונה בבית המשפט, תחושה של נצחון הציניות הכוחנית, המאפיה האלימה והמדיניות של אי צדק ואי שוויון חברתי. יום של הפסד התרבות וצעד נוסף בהידרדרות השפה. אני מרגיש כאילו ממשיכים לדהור אל האבדון, והמדינה הזאת שאני נלחם בשבילה בחזית שדה החינוך כמורה מוערך, בחזית מלחמות ישראל כלוחם מעוטר ובחזית החברתית כמנכ"ל בהתנדבות בעמותת סיוע לבני נוער במצוקה כלכלית... המדינה הזאת הולכת פייפן. בסוף ישארו פה רק זיקוקי דינור של רייטינג וממון. אני ניצב אחוז יגון של ממש מול הציניות, האיוולת וכשלון המאבק שחשבתי שישנה את סדרי העדיפויות שלנו לאחר מעל 20 שנים של נסיגת מדינת הרווחה ועליית הקפיטלזים הצרוף והשחיתות הפושה. אנא חסכו ממני את הטפות המוסר בשרשור הנוכחי, ממילא לא אגיב אליהן. זהו יום רע מאד עבורי. קשה, כואב. מדכא. יום של שבר אישי גדול ודאגה עמוקה מני ים, של בחינת האמונה הדתית העמוקה ביותר שלי ושל עמידה קשה מול אבדן ערכי הציונות והדמוקרטיה.
