שבריר שניה
הבת שלי עברה אתמול בלילה תאונת דרכים, יצאה בנס, כמעט ללא פגיעה. התקשרתי אליה והיא לא ענתה, ואין מצב שהיא לא עונה בפלאפון. חצי שעה אחר כך כשראשי מלא תסריטי אימה היא בטלפון - "אמא, הכל בסדר, אני בחדר מיון הייתה לי תאונה קטנה", מאז שנולדה, פרח נדיר, נושאת בליבי את החרדה הזו, ימים שעברתי איתה כשהיתה תינוקת, תקופות של כאב, גוש שעדיין שם, מסרב להעלם. עטפתי עצמי בחומת המעשיות. לא נותנת מקום לחרדה. שבריר שניה - נס גדול היה פה.
הבת שלי עברה אתמול בלילה תאונת דרכים, יצאה בנס, כמעט ללא פגיעה. התקשרתי אליה והיא לא ענתה, ואין מצב שהיא לא עונה בפלאפון. חצי שעה אחר כך כשראשי מלא תסריטי אימה היא בטלפון - "אמא, הכל בסדר, אני בחדר מיון הייתה לי תאונה קטנה", מאז שנולדה, פרח נדיר, נושאת בליבי את החרדה הזו, ימים שעברתי איתה כשהיתה תינוקת, תקופות של כאב, גוש שעדיין שם, מסרב להעלם. עטפתי עצמי בחומת המעשיות. לא נותנת מקום לחרדה. שבריר שניה - נס גדול היה פה.