שבעים לא מבינים רעבים<img src="http://timg.co.il/f/Emo72.gif"><img src="http://timg.co.il/f/Emo21.gif">

[שובו של גוי ואבוי]

שבעים לא מבינים רעבים

אחרינו המבול

מילים: נורית גלרון
לחן: ארקדי דוכין

יש מדינה של אבנים ובקבוקי תבערה
ויש תל אביב בוערת ממועדונים ומעשי זימה
יש מדינת מתקוממים שם חובשים את הפצעים
ויש תל אביב חוגגת, חיים, אוכלים ושותים

לא, אל תספר לי על ילדה
שאבדה את עינה
זה רק עושה לי רע, רע, רע
רק עושה לי רע

אין לי כח לטיפוסים מדוכאים ומתייסרים
ולא אכפת לי מה נעשה בשטחים
אל תספר על זמן צהוב, על עצורים ועל מורדים
נעשה אהבה, נחיה את החיים
תל אביב זה החיים

לא, אל תספר לי על ילדה
שאיבדה את ביתה
זה רק עושה לי רע, רע, רע
רק עושה לי רע

אין לי כח לטיפוסים שומרי מוסר וצדקנים
בוא נבלע את רחובות תל אביב ההומים

לא, אל תספר לי על ילדה
שאיבדה ילדותה
זה רק עושה לי רע, רע, רע
רק עושה לי רע

בוא נחיה את תל אביב שממול
אחרינו המבול

 

[שובו של גוי ואבוי]

חד גדיא
&nbsp
מילים: חוה אלברשטיין
לחן: עממי
&nbsp
&nbsp
דזבין אבא בתרי זוזי
חד גדיא חד גדיא
קנה אבינו גדי בשני זוזים
כך מספרת ההגדה
&nbsp
בא החתול וטרף את הגדי
גדי קטן גדי לבן
ובא הכלב ונשך לחתול
שטרף את הגדי
שאבינו הביא
דזבין אבא בתרי זוזי
חד גדיא חד גדיא
&nbsp
ואי מזה הופיע מקל גדול
שחבט בכלב שנבח בקול
הכלב שנשך את החתול
שטרף את הגדי שאבינו הביא
&nbsp
דזבין אבא...
&nbsp
ואז פרצה האש
ושרפה את המקל
שחבט בכלב המשתולל
שנשך לחתול
שטרף את הגדי
שאבינו הביא
&nbsp
דזבין אבא בתרי זוזי
חד גדיא חד גדיא
&nbsp
ובאו המים וכיבו את האש
ששרפה את המקל
שחבט בכלב שנשך החתול
שטרף את הגדי שאבינו הביא
&nbsp
דזבין אבא בתרי זוזי
חד גדיא חד גדיא
&nbsp
ובא השור ששתה את המים
שכיבו את האש
ששרפה את המקל
שחבט בכלב שנשך החתול
שטרף את הגדי שאבינו הביא
&nbsp
דזבין אבא בתרי זוזי
חד גדיא חד גדיא
&nbsp
ובא השוחט ששחט את השור
ששתה את המים
שכיבו את האש
ששרפה את המקל
שחבט בכלב שנשך החתול
שטרף את הגדי שאבינו הביא
&nbsp
ובא מלאך המוות והרג את השוחט
ששחט את השור
ששתה את המים
שכיבו את האש
ששרפה את המקל
שחבט בכלב שנשך החתול
שטרף את הגדי שאבינו הביא
&nbsp
דזבין אבא בתרי זוזי
חד גדיא חד גדיא
&nbsp
ומה פתאום את שרה חד גדיא?
אביב עוד לא הגיע ופסח לא בא.
ומה השתנה לך מה השתנה?
אני השתניתי לי השנה
ובכל הלילות בכל הלילות
שאלתי רק ארבע קושיות
הלילה הזה יש לי עוד שאלה
עד מתי יימשך מעגל האימה
רודף הוא נרדף מכה הוא מוכה
מתי ייגמר הטירוף הזה
ומה השתנה לך מה השתנה?
אני השתניתי לי השנה
הייתי פעם כבש וגדי שליו
היום אני נמר וזאב טורף
הייתי כבר יונה והייתי צבי
היום איני יודעת מי אני
&nbsp
דזבין אבא בתרי זוזי
חד גדיא חד גדיא
&nbsp
קנה אבינו גדי בשני זוזים
ושוב מתחילים מהתחלה.

 

[שובו של גוי ואבוי]

עבד הממהר
&nbsp
מילים ולחן: שלמה ארצי
&nbsp
ליד הצומת יש מחנק מחמסינים ומאובך,
עבד על חמור אנחנו בתוך מכונית,
קח טמפו פעמיים גרעינים בזול בזול איש,
אומר עבד בעברית מלאת חצץ ואבנים.
"זמן צהוב" קורא גרוסמן למצב הרע,
"הכל פוליטיקה" אומר עבד הממהר.
הוא משוטט כמו ארנב מין מטרה נעה,
הוא משוטט מבית עד באר.
ליד הצומת יש מחנק מחמסינים ומאובך.
אין פה אהבה רק גללים של חמורים,
ערבים בלילה, מהירים, דקים כגומא,
השליכו רימונים, לא סל תמרים מדובללים.
&nbsp
אין כוח עוד בתל אביב ובקלקיליה.
"הכל פוליטיקה" אומר עבד הממהר.
שיבולים פורחות, אביב, ממש אידיליה.
ציוץ גובר מבית עד באר.
&nbsp
צריך לומר את זה,צריך לשיר את זה בצער
עוד לא למדנו כלום כך התברר.
&nbsp
"עם הזמן עוד תלמדו עלינו משהו יש צורך"
אומר עבד וממהר, שפוף ולא מתחרט.
"איך השמים שלכם הם כמו שלנו, הם כמו של עוד,
והשדה שלי אני שלו כמו פרי לעץ"
עם החמור עבר ליד באר המים,
כדור או אבן זה לא פייר,
פגעו בעבד הממהר.
הכל מבני אדם - לא משמים.
עוד לא למדנו כלום כך מתברר.
&nbsp
צריך לומר את זה,צריך לשיר את זה בצער
עוד לא למדנו כלום כך התברר.

 

[שובו של גוי ואבוי]

עניין של הרגל
&nbsp
יזהר אשדות
מילים: אלונה קמחי
לחן: יזהר אשדות
&nbsp
&nbsp
ללמוד להרוג
זה עניין של תנופה
מתחיל בקטן
ואחר כך זה בא
&nbsp
מפטרל כל הלילה
בקסבה של שכם
היי, מה כאן שלנו
ומה שלכם
&nbsp
תחילה רק תרגיל
קת הולמת בדלת
ילדים המומים
משפחה מבוהלת
&nbsp
אחר כך - הסגר
זו כבר סכנה
המוות אורב
מאחורי כל פינה
&nbsp
דורך את הנשק
הזרוע רועדת
אצבע נוקשה
צמודה אל ההדק
&nbsp
הלב מתפרע
פועם מבוהל
הוא יודע - להבא
זה יהיה יותר קל
&nbsp
הם לא איש, לא אשה,
הם רק חפץ, רק צל
ללמוד להרוג
זה עניין של הרגל
&nbsp
ללמוד לפחד
זה עניין של תנופה
מתחילים בקטן
ואחר כך זה בא
&nbsp
הבשורות מלמעלה
יורדות לרחוב
אין סיכוי לחיות הלאה
הסוף כה קרוב
&nbsp
נבואות האימה
כקרקור העורבים
תגיפו תריסים
הסתגרו בבתים
&nbsp
אנחנו רק קומץ
והם כה רבים
מדינה קטנטנה
אכולת אויבים
&nbsp
בליבם רק שנאה
יצר רע ואפל
ללמוד לפחד
זה עניין של הרגל
&nbsp
ללמוד אכזריות
זה עניין של תנופה
זה מתחיל בקטן
ואחר כך זה בא
&nbsp
כל ילד הוא גבר
תאב נצחונות
ידיים לעורף
רגליים פסוקות
&nbsp
זה זמן סכנה
זה זמן חבלה
חייל תתחשל
אין סגולה לחמלה
&nbsp
הבן דוד כמו חיה
כבר רגיל לראות דם
אינו חש בסבל
אינו בן אדם
&nbsp
מדי ב' ושפשפת
תשישות ושגרה
מטמטום עד הרוע
הדרך קצרה
&nbsp
רק לנו רק לנו
אדמת ישראל
ללמוד אכזריות
זה עניין של הרגל
&nbsp
ילד ילד תעצור
ילד ילד בוא תחזור
בוא אלי, מחמל לבי
בוא אלי, תינוק שלי
&nbsp
כה קודרים הם השמיים
ובחוץ כבר עלטה
חיילי הבדיל עדיין
מתחת למיטה
&nbsp
בא הביתה ילד
בוא הביתה
הביתה
הביתה
&nbsp
ללמוד לאהוב
זה עניין של רכות
בצעד זהיר
בענן עדינות
&nbsp
נהסס, נתמוסס
נתרכך, נתעגל
ללמוד לאהוב
זה עניין של הרגל
&nbsp
להיות בן אדם
זה עניין של תנופה
זה נובט כמו עובר
ואחר כך זה בא
&nbsp
להיות לדקה
רק עכשיו, רק היום
בצידו השני
של אותו המחסום
&nbsp
אך ליבנו כבר גס
והעור כה עבה
חרשים ועיוורים
בבועת ההווה
&nbsp
בפליאה נתבונן
במלאך הנופל
להיות בן אדם
זה עניין של הרגל

 

[שובו של גוי ואבוי]

בראשית
&nbsp
גלי עטרי
מילים ולחן: דון מקלין
תרגום: רחל שפירא
&nbsp
בראשית היה לא כלום, רק חושך ודממה
מדבר האלהים בקע יפי האדמה
מעל הערוצים קורצו כוכבי יהלומים
בעשב החדש הופיעו יצורים אילמים
והאדם היה פרודה ברצף האינסוף
שאלוהים בחוכמתו שמר אותה לסוף.
&nbsp
התעצמנו מאז, התעצמנו מאז
וכבשנו כסא וגם נזר
התעצמנו מאז, לילדינו בלבד
רק להם לא היינו לעזר.
&nbsp
ההרים קיבלו צורה וכך העמקים
ונהרות פילסו דרכם בחריצת סכין
גלי גאות היו את לב הארץ מפלחים
קרני השמש השתברו אל בוהק משטחים
ושיר חיים פרץ כמו המנון וכמו מחול
טיפה של דם נפלה אי שם, הכתימה את החול.
&nbsp
התעצמנו מאז...
&nbsp
ונשרים דאו מעל הגן המבורך
טיפת הדם הפכה אדם כעץ חיים צמח
בגודל בדידותו צלעו חרגה מעצמותיו
עוצבה להיות לו לבת זוג מושלמת בכל תו
ועץ הדעת, כך הודגש, אסור למאכל
בגן העדן הנחש לרגליהם זחל.
&nbsp
התעצמנו מאז...
&nbsp
עץ הדעת מוות בו, בו חייכם תלויים
איכלו איכלו לחש נחש, היו כאלהים
איכלו איכלו מפרי העץ טירפו אותו עד תום
עד שתבינו מהו טעם כח ושלטון
אבד לנו אותו הגן, אשר איבדו שניהם
אבות קובעים את המחיר שמשלמים בניהם.
&nbsp
התעצמנו מאז...

 

[שובו של גוי ואבוי]

אחד אלוהים
&nbsp
איפה הילד
&nbsp
מילים ולחן: חמי רודנר
&nbsp
אחד אלוהים מביט מלמעלה
אחד שטן מסתובב לו למטה
הרבה אנשים גרים שם למטה
לחלקם יש צרות חלקם ערבים
&nbsp
כמה גנרלים כולם חיילים
פוליטיקאים עיתונאים
אוהבים לאכול נוהגים לשקר
אופקיהם צרים אנשים קטנים
&nbsp
ועכשיו הם פתאום שואלים
איך קרה שנפלו השמיים
מחפשים בערים שהיו אולי
לשתות בהן נשאר בהן
לשתות בהן מים
&nbsp
פתאום המצב נהיה פטאלי
העם התגייס העם משפחה אחת
הכוהן בירך וצחק כולנו צחקנו איתו
הא! איך צחקנו איתו
&nbsp
היו יריות וכמה פצצות
היתה מלחמה ביולוגית וכימית משהו טוטאלי
אנשים הלכו ברחובות
מופצצים וצמאים למים
&nbsp
ועכשיו הם פתאום שואלים...

 

[שובו של גוי ואבוי]

פרצופה של המדינה
&nbsp
&nbsp
תיסלם
מילים: יאיר ניצני
לחן: דני בסן, יאיר ניצני, יושי שדה, יזהר אשדות וצוף פילוסוף
&nbsp
&nbsp
הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש
נשק לאישה, חצה את הכביש,
מכונית מטופחת נהג מיומן
שועטים לבירה - יום חדש לעסקן הקטן.
&nbsp
מחייג בנסיעה - ענייני מפלגה
ודואג לחלקו בפרוסת העוגה.
השיחה קולחת, הובטחו לו דברים
כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים.
&nbsp
מסמכים לעיון תקציבים לפיתוח
ועשן הסיגר לחלון הפתוח
הוא אומר לחבר מפלגה "רגע גדליה
אולי תהיה השגריר באוסטרליה".
&nbsp
הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב
אז מה אם בדרך שיקר וגנב,
פניו משתקפים בחלון בפינה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה...
&nbsp
מסדרונות השררה וקומות בירוקרטיה.
תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה
הוא קיצץ בדקה שלושה מפעלים
וארבע מאות איש הפכו מובטלים.
&nbsp
מדרימים במכונית - וילונות כחלחלים
הוא קופץ לביקור, הורים שכולים
הוא שכח שהטיף בעד מלחמה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה.
&nbsp
הוא חשוב מקורב הוא יהיה ויהי מה.
זה הוא שיחליט אם תהיה מלחמה.
זה הוא שיקבע את חינוך ילדיך
הוא יקבע נהלים אתה תצא מכליך.
&nbsp
בלהט נואם לקהל מתרגש
אדמה גואלים במגל וחרמש
הצביעו נכון ואני מבקש..
&nbsp
תנו לי כח
תנו לצרוח
מה שבא לי
כי היתה לי
ארץ זבת חלב
נגנו עכשיו...
&nbsp
ואני לא מבין מה השתנה?
אם אני האידיוט היחיד במדינה,
שחרד למחר וחולם עלי זית
ורוצה להרגיש שכאן זה הבית?
&nbsp
מלטף את פנייך משקיף לחלון
ואת מחייכת מתוך החלום
אוהב שאת ככה ולא משתנה
החיוך שלך הוא
פרצופה של המדינה...

 

[שובו של גוי ואבוי]

לא עוצר באדום
&nbsp
מילים ולחן: שלום חנוך
&nbsp
בלב העיר, באמצע הערב
הוא חולף במכונית מפוארת
גיבור העם מנופף לשלום
זהירות - הוא לא עוצר באדום
&nbsp
במהירות מקצר את הדרך
משאיר אחריו מפולת והרס
הזמן בוער לו וצר המקום
זהירות - הוא לא עוצר באדום
לא עוצר באדום
&nbsp
פנו הדרך, הנה בא הרוצח
שור זועם - הוא בכלל לא טורח לבלום
שמור נפשך! הוא לא עוצר באדום!
שמור נפשך! הוא לא עוצר באדום!
&nbsp
אתה תשתוק, הוא יקבע את הסדר
אתה תישן, הוא יוביל את העדר
ואם פתאום תתעורר בתהום
מאוחר - הוא לא עוצר באדום
&nbsp
מסוק חולף בשמי העיר הבוערת
על המיטה לא יותר מעוד סרט איום
שמור נפשך! הוא לא עוצר באדום!
שמור נפשך! הוא לא עוצר באדום!
זהירות! הוא לא עוצר באדום!
&nbsp
והשוטים אוהבים את הכוח
מאמינים ועוזרים לו לצמוח
מי יציל אתכם כשתבינו פתאום
מאוחר - הוא לא עוצר באדום
הוא לא עוצר באדום

 

[שמוליק דגן]

"שיר" גָּלוּי לְאַבּוּ-מַאזֶן

מילים: יוסי גמזו
לחן: מה שבא...

לעילוי נשמתם הטהורה והאמיצה
של סג"מ ארז אורבך, סגן יעל יקותיאל,
סג"מ שיר חג'אג' וסג"מ שירה צור זיכרונם לברכה,
קורבנות פיגוע הדריסה החייתי בטיילת ארמון הנציב בירושלים

לִכְבוֹד מַחְמוּד עַבָּאס, רֹאש הָרָשוּת הַפָּלֶסְטִינִית,
בֵּית הַמּוּקָטָעָה, רָמַאלְלַהּ – יָא אוּסְתָאד' נִפְשָע,
בְּדֶרֶךְ כְּלָל אַתָּה מַגִיב תְּגוּבַת-כָּזָב רוּטִינִית
כְּמוֹ עַל שוֹאַת עַמֵּנוּ שֶהִכְחַשְתָּ בְּלִי בּוּשָה

אוֹ אֵימַתְךָ מֵהַכָּרַת מַר טְרַאמְפּ בִּירוּשָלַיִם
כְּבִירָתָהּ שֶל יִשְׂרָאֵל, בְּעוֹד שֶהִיא אֵינָהּ
מֻזְכֶּרֶת בַּקֻּרְאָן אַף פַּעַם וּכְבָר שְנוֹת אַלְפַּיִם
אוֹמְרִים דּוֹרוֹת שֶל אֲבוֹתֵינוּ בִּתְפִלָּה כֵּנָה

שְלוֹש פְּעָמִים בְּיוֹם "אִם אֶשְכָּחֵךְ יְרוּשָלַיִם"
וַחֲמִשִּים שָנִים תִּמְלֶאנָה בְּאִיָּר תַּשְעָ"ז
לְבִטּוּלָהּ שֶל חֲצִיַּת הָעִיר הַזֹּאת לִשְנַיִם
וְאֵין מַצָּב שֶתֵּחָצֶה הָעִיר הַזֹּאת כְּמוֹ אָז.

אַךְ לֹא עַל תְּגוּבוֹתֶיךָ הַגּוֹרְמוֹת לְךָ פָאדִיחָה
אֲנִי מוֹחֶה כָּאן, אֶלָּא עַל קוֹלְךָ אֲשֶר נָדַם,
עַל הֶעֱדֵר גִּנּוּי שֶלְּךָ, שֶבּוֹ מִלֵּאתָ פִּיךָ
בְּמַיִם, אֲבָל מַיִם עֲכוּרִים מְאֹד כְּשֶדַּם

אַרְבַּעַת צְעִירֵינוּ נִרְצְחוּ בִּידֵי מִפְלֶצֶת
פְּרִי מַנְגְּנוֹן-הַהֲסָתָה הָרַצְחָנִי שֶלְּךָ
שֶבּוֹ בְּטִמְטוּמְךָ אַתָּה דוֹחֶה כָּל יוֹם בְּעֶצֶם
אֶת מִמּוּשָהּ שֶל אֶרֶץ סוּבֶרֶנִית לְעַמְּךָ

כִּי כָּל עוֹד אֵין גִּנּוּי שֶלְּךָ עַל פִּגּוּעֵי הָרֶצַח
וְכָל עוֹד יְדֵיהֶם שֶל מוּסָתֶיךָ מְלֵאוֹת דָּם
אַתָּה בְּרִבּוֹנוּת פּוֹלִיטִית לֹא תִזְכֶּה לָנֶצַח
לַמְרוֹת אוּ"ם-שְמוּם אוֹ וְעִידַת פָּארִיס, שֶכְּנֶגְדָּם

נִצֶּבֶת לָהּ אֱמֶת פְּשוּטָה: שֶשּוּם תַּחְלִיף אֵינֶנּוּ
יָעִיל לַהֲשָׂגַת שָלוֹם מִלְּבַד מַגָּע יָשִיר
עִם אֹמֶץ לִפְשָרוֹת קָשוֹת בֵּינְכֶם כָּאן וּבֵינֵינוּ,
שוּם הִתְחַמְּקוּת מִזֶּה פִּתְרוֹן פְּרַגְמָטִי לֹא תַכְשִיר.

אֲנַחְנוּ אֲבֵלִים פֹּה עַל בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ
שֶרַק חַיַּת-אָדָם יָכְלָה לִזְמוֹם אֶת אָבְדָנָם
וְאֵין לָנוּ עַל כָּךְ שוּם נִחוּמִים בַּאֲסוֹנֵנוּ
וְאֵין מְחִיר בְּשוּם בַּנְק-דָּם לְגֹדֶל קָרְבָּנָם.

כֵּן, תְּאֵבֵי-שָלוֹם אֲנַחְנוּ כָּאן בְּכָל לִבֵּנוּ
אֲבָל תּוֹצִיא לְךָ, יָא אַבּוּ-מַאזֶן, מִן הָרֹאש
שֶפָלַסְטִין תָּקוּם בְּלֹא הֶסְכֵּם בֵּין שְנֵי עַמֵּינוּ
כְּשֶמּוֹסִיפִים אַתֶּם מְזִמּוֹת-הֶרֶג לַחֲרוֹש

כִּי עוֹד מִימֵי הַלִּיגָה שֶל הַכְּסִיל אַחְמֶד שוּקֵירִי
אַתֶּם כִּמְעַט שִבְעִים שָנִים שוֹגִים בְּאַשְלָיוֹת
בְּלִי לְהַחְמִיץ בְּלֶכְתְּכֶם עִמָּנוּ כָּאן בְּקֶרִי
שוּם הִזְדַּמְּנוּת לְהַחְמָצַת אֵין-סְפוֹר הִזְדַּמְּנֻיּוֹת... </stron

 

[שמוליק דגן]

לאן נעלמו להן מילות ה"שיר"?? רק ל'תפוז' פיתרונים....

אז הנה ניסיון נוסף:

לִכְבוֹד מַחְמוּד עַבָּאס, רֹאש הָרָשוּת הַפָּלֶסְטִינִית,
בֵּית הַמּוּקָטָעָה, רָמַאלְלַהּ – יָא אוּסְתָאד' נִפְשָע,
בְּדֶרֶךְ כְּלָל אַתָּה מַגִיב תְּגוּבַת-כָּזָב רוּטִינִית
כְּמוֹ עַל שוֹאַת עַמֵּנוּ שֶהִכְחַשְתָּ בְּלִי בּוּשָה

אוֹ אֵימַתְךָ מֵהַכָּרַת מַר טְרַאמְפּ בִּירוּשָלַיִם
כְּבִירָתָהּ שֶל יִשְׂרָאֵל, בְּעוֹד שֶהִיא אֵינָהּ
מֻזְכֶּרֶת בַּקֻּרְאָן אַף פַּעַם וּכְבָר שְנוֹת אַלְפַּיִם
אוֹמְרִים דּוֹרוֹת שֶל אֲבוֹתֵינוּ בִּתְפִלָּה כֵּנָה

שְלוֹש פְּעָמִים בְּיוֹם "אִם אֶשְכָּחֵךְ יְרוּשָלַיִם"
וַחֲמִשִּים שָנִים תִּמְלֶאנָה בְּאִיָּר תַּשְעָ"ז
לְבִטּוּלָהּ שֶל חֲצִיַּת הָעִיר הַזֹּאת לִשְנַיִם
וְאֵין מַצָּב שֶתֵּחָצֶה הָעִיר הַזֹּאת כְּמוֹ אָז.

אַךְ לֹא עַל תְּגוּבוֹתֶיךָ הַגּוֹרְמוֹת לְךָ פָאדִיחָה
אֲנִי מוֹחֶה כָּאן, אֶלָּא עַל קוֹלְךָ אֲשֶר נָדַם,
עַל הֶעֱדֵר גִּנּוּי שֶלְּךָ, שֶבּוֹ מִלֵּאתָ פִּיךָ
בְּמַיִם, אֲבָל מַיִם עֲכוּרִים מְאֹד כְּשֶדַּם

אַרְבַּעַת צְעִירֵינוּ נִרְצְחוּ בִּידֵי מִפְלֶצֶת
פְּרִי מַנְגְּנוֹן-הַהֲסָתָה הָרַצְחָנִי שֶלְּךָ
שֶבּוֹ בְּטִמְטוּמְךָ אַתָּה דוֹחֶה כָּל יוֹם בְּעֶצֶם
אֶת מִמּוּשָהּ שֶל אֶרֶץ סוּבֶרֶנִית לְעַמְּךָ

כִּי כָּל עוֹד אֵין גִּנּוּי שֶלְּךָ עַל פִּגּוּעֵי הָרֶצַח
וְכָל עוֹד יְדֵיהֶם שֶל מוּסָתֶיךָ מְלֵאוֹת דָּם
אַתָּה בְּרִבּוֹנוּת פּוֹלִיטִית לֹא תִזְכֶּה לָנֶצַח
לַמְרוֹת אוּ"ם-שְמוּם אוֹ וְעִידַת פָּארִיס, שֶכְּנֶגְדָּם

נִצֶּבֶת לָהּ אֱמֶת פְּשוּטָה: שֶשּוּם תַּחְלִיף אֵינֶנּוּ
יָעִיל לַהֲשָׂגַת שָלוֹם מִלְּבַד מַגָּע יָשִיר
עִם אֹמֶץ לִפְשָרוֹת קָשוֹת בֵּינְכֶם כָּאן וּבֵינֵינוּ,
שוּם הִתְחַמְּקוּת מִזֶּה פִּתְרוֹן פְּרַגְמָטִי לֹא תַכְשִיר.

אֲנַחְנוּ אֲבֵלִים פֹּה עַל בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ
שֶרַק חַיַּת-אָדָם יָכְלָה לִזְמוֹם אֶת אָבְדָנָם
וְאֵין לָנוּ עַל כָּךְ שוּם נִחוּמִים בַּאֲסוֹנֵנוּ
וְאֵין מְחִיר בְּשוּם בַּנְק-דָּם לְגֹדֶל קָרְבָּנָם.

כֵּן, תְּאֵבֵי-שָלוֹם אֲנַחְנוּ כָּאן בְּכָל לִבֵּנוּ
אֲבָל תּוֹצִיא לְךָ, יָא אַבּוּ-מַאזֶן, מִן הָרֹאש
שֶפָלַסְטִין תָּקוּם בְּלֹא הֶסְכֵּם בֵּין שְנֵי עַמֵּינוּ
כְּשֶמּוֹסִיפִים אַתֶּם מְזִמּוֹת-הֶרֶג לַחֲרוֹש

כִּי עוֹד מִימֵי הַלִּיגָה שֶל הַכְּסִיל אַחְמֶד שוּקֵירִי
אַתֶּם כִּמְעַט שִבְעִים שָנִים שוֹגִים בְּאַשְלָיוֹת
בְּלִי לְהַחְמִיץ בְּלֶכְתְּכֶם עִמָּנוּ כָּאן בְּקֶרִי
שוּם הִזְדַּמְּנוּת לְהַחְמָצַת אֵין-סְפוֹר הִזְדַּמְּנֻיּוֹת...


בתור המומחוי ל"שירי מחאה", נראה לך אדון שובו'בסקי
שיש לזה סיכוי להתקבל לאירוביזיון????