שבורה ומותשת...אך מוקפת אהבה...

KerenAngel

New member
לינורי וכולן.

לא רוצה להלאות אתכן ואת עצמי סבסיפורים קצרים עם מסר או במשפטי תבונה,ורק אוסיף ואאחל לכולנו את תפילת הבוקר שלי,אשר אני יושבת וחוזרת עליה כאן כבר חצי שעה.... היא חוברה באחד מעמקי התהומות אליהן נפלתי.... ממלמלת את זה עכשיו,ומחכה שאט אט,נוסף לאמונה במילים פלוס כוונה אליהן,תגיע גם ההבנה והקבלה. "אני משחררת בקלות את העבר ובוטחת במהלך החיים.אני סוגרת את הדלת על פגיעות ישנות וסולחת לכל.כולל לעצמי.אני רואה לפניי נהר זורם.אני נוטלת את כל חוויותיי הישנות.את כל הםגיעות והכאב.משליכה אותם אל הנהר.ורואה אותם שטים עם הזרם ונמוגים עד שהם נעלמים כליל.אני חופשית וכל אדם בעברי חופשי.אני מוכנה להתקדם לעבר ההרפתקאות החדשות הממתינות לי.הגלגולים מתחלפים.אך אני נותרת נצחית.אני חיה ושופעת חיוניות בכל מקום בו אימצא.האהבה עוטפת אותי מעתה ועד עולם.אמן! אהבי את עצמך ואהבי את חייך,ילדה! רוחנו מחוברת תדיר לרוח האחת האינסופית. כולנו קשורים לרוח האינסופית.לכוח האוניברסלי שברא אותנו באמצעות הניצוץ שבין העל לארץ.ניצוץ השוכן בעצמיותנו הנעלה.ניצוץ זה הוא חלק מהרוח המכוונת כול.עלינו לשאוף ללמוד את חוקי החיים ולשתף פעולה עמם.הרוח האוניברסליתאוהבת את כל ברואיה.והיא מעניקה לנו את החופש הבחירה.הטוב הזה,יכוון כל דבר בחיינו אם רק נניח לו.הוא אינו נוטר ונוקם.זהו חוק הסיבה והתוצאה.יש בו אהבה.חירות.הבנה וחמלה טהורים.והוא מחייך אלינו כאשר אנו לומדים להתחבר אליו.חשוב שנפקיד את חיינו בידי אותה עצמיות נעלה משום שהיא זו המאפשרת לנו לקבל את הטוב" סוד החיים הוא להפיק מכל דבר את הטוב ביותר. עשו יומכן מלהיב ומעניין. כל יום מחדש. בקשו את הידע.חפשו את ההתנסות. מצאו את נקודות המפגש שבין השאלות והתשובות. ושימו על לבבותיכן לזכור,תמיד.... שהדרך הטובה ביותר ללמוד, היא לפגוש את העולם בחיוך... עתיד נפלא מצפה לכולנו.... הוא מתחיל היום,ויימשך לאורך כל חיינו. אוהבת אתכן,כולכן.... הנה-כבר הוקל לי.... שוכבת עם המקלדת עליי-רואה את הטקסט על הטלוויזיה(יש לי יציאה לטי ווי).נושמת עמוק.עוצמת עיניים.נכנסת למדיטציה. אוהבת ביי בינתיים
 

broken child

New member
שבורה ומותשת...אך מוקפת אהבה...

אני ברחתי היום מהמחלקה. אמא שלי הגיעה וראתה אותי מפורקת לחתיכות. דיברנו והיא מנסה למצוא פיתרון... הם כל כך ייאשו אותי,אני גמורה... אז יצאתי.ולא חזרתי. אני עכשיו אצל אילונה,אחותי הגדולה שאני אוהבת המוני המונים. ומחר אני הולכת איתה לראות את דוגמניות הבית באולטרסאונד. מרגישה טיפה רגועה יותר עכשיו. אני כל כך מפחדת מהם. אבל מפחדת גם מעצמי,כי אני פוחדת לאבד את היקרה לי מכל<<<ולא,זאת לא את מיה אהובתי>>> אני מפחדת לאבד את המטפלת האהובה שלי. אני אשבר אם היא תנטוש אותי,אם היא לא תמשיך להיות בחיי. היום הייתה לנו שיחה מאד כואבת וקשה. בכיתי המון... היא לקחה בובה והושיבה אותה על כסא לידנו ואמרה:"זאת לינור הקטנה,לינור שנקרעה באכזריות מאמא שלה בגיל כל כך צעיר...לינור שצורחת במלוא כוחותיה ואת בסוף תהרגי אותה.וכן יש מי שאוהב אותה:אני אוהבת אותה,החברות מהפורום אוהבות אותה,אמא ואבא אוהבים אותה והרבה חברות וביניהם יונתי...גם חלק מהאחים והצוות אוהב אותה." אתם יודעים מה עשיתי? לקחתי את הבובה והעפתי אותה על הריצפה... והיא הרימה אותה. ושוב העפתי אותה. היא אמרה לי גם שאני לא פונקציה כאן,שאני נשלטת עאל ידי מפלצת בעלת שתי ראשים,הלא הן מיה ואנה-ואלו המפלצות שאני נלחמת בהן,לא הצוות. בקיצור היה לי ממש קשה. עבר עליי יום ארוך ומייגע העיניים שורפות והלב בוכה. אני הולכת לישון... אילונה שומרת עליי,אל תדאגו... אוהבת תמיד, לינור שלכם.
 

אל דופא

New member
...

פרח שחור הנה בא. פרח של אור משוגע. אך בלילה יזקוף קומתו השדה יתמלא בפליאה איך שהוא שר את שירו פרח משוגע.
 

broken child

New member
היא הייתה אולי רק פרח משוגע...

אבל פרחים משוגעים הופכים משל או אגדה כי היא חייתה מהר מדי עד שמותה חמד אותה המוות שתמיד ביקש לנסותה... היא שרה כמו מי שנטש את ביתו היא שרה כמו מי שמפיל תחינתו היא שרה כמו מי שזקוק למגע אני רוצה לקרוא לה...פרח משוגע היא הייתה הקיסרים של המוכים והתוהים הנבלעים במרחבים של אלהים היא הייתה הקיסרית האומללה ולפעמים היא צעקה כמו ציפור מקוללה היא הייתה הקיסרית הלבנה של הקרעים הנפערים בתוך הנשמה היא הייתה הקיסרית המקבצת נדבה במיתרים הניחרים של גרונה
 

אל דופא

New member
חשבתי רבות...

אם להביא לכאן את השיר הזה. חששתי פן יעורר טריגרים וכאבים מיותרים. לבסוף, החלטתי שלא להביאו בשלמותו. צינזרתי, מחקתי והדגשתי את השורה אותה אני רוצה שתחרטי על לוח ליבך. מחכה ומצפה כל כך לראותך, זוקפת קומתך...
 
../images/Emo24.gif

אני מקווה שאת ישנה עכשיו ומשיבה קצת מנוחה לגופך ולנפשך. קוראת אותך בימים האחרונים ולא יכולה לשלא לתהות במי את נלחמת. כתבת בהודעה אחרת ש: "זה מאד קשה ומתיש כל המאבק הזה". התכוונת למאבק במחלקה אבל המאבק האמיתי היא לא בהם. אבל את זה את יודעת וזה כאילו לא מספיק... ואת הבובה הזו? את לינור הקטנה? אולי תחבקי אותה בין זרועותייך חזק חזק. תבכי בשבילה. תצעקי בשבילה. תנוחי בשבילה. תחיי איתה...
 

broken child

New member
אני באמת נלחמת...

אבל זה מתיש להלחם גם באנה ומיה וגם באנשים במחלקה אני כל כך מפחדת לחזור...אני לא רוצה שיסגרו אותי!!! המשטרה כבר טלפנה אליי והבטחתי לחזור בערב. הם אמרו בסדר. והילדה הקטנה...? הילדה השבורה שבי פשוט דועכת. היא בוכה וצורחת וקולה לא נשמע. אני כבר לא יודעת מי אני...מי היא. מיה משחקת כאן תפקיד ראשי. אבל היום הרגשתי לשבריר שנייה נורמלית. אכלתי ארוחת בוקר! ולא הקאתי. כי אני אוהבת את אילונה ואני בחיים לא ארצה לעשות לה רע. אני ממשיכה וההצגה כנראה חייבת להמשך. עד שהמסך ירד.
 

hero D

New member
השאלה היא...

כמה זמן ההצגה הזו תמשיך? כי כל הצגה בסופו של דבר מתסתיימת ואז הכל חוזר לרגיל. זה מה שאת רוצה? לחיות בהצגות כל החיים? זה די צבוע שזה בא ממני - אני כל החיים שלי זה הצגה אחת גדולה ובגלל זה גם קל לי להבין אותך וכל הכבוד שהחזקת מעמד ולא הקאת!
 
מנסה לשמור עלייך... ../images/Emo42.gif../images/Emo29.gif

אני יושבת ומביטה בך עכשיו ישנה. את כל כך שלווה. סוף סוף הגיעה רגיעה. הנה ההפסקה מהמלחמה מתחת לשמיכה הצבעונית שכל כך לא מתאימה. הגעת אלי אתמול בערב עם עיניים אדומות ושורפות, סיפרת שבכית, אבל אני יודעת שזאת לא כל האמת, בעצמי הלו השתמשתי בתירוצים הללו שנים. אמרת גם שעישנת המון ואני יכולתי לפתוח את הספר שלי במקום הנכון ולהראות לך שגם אני שיקרתי ככה המון. ידעתי שזה מההקאות. התקשרת אלי בפעם הראשונה בשש בערך, אבל היו לי תוכניות ולא יכולתי את כל העולם לעצור, עד עשר וחצי בלילה היו לך מספיק שעות, אני בטוחה שעשית בולמוסים והמון. ישבנו קצת בסלון, אני את והבעל, מנסים לחדור, מנסים להיכנס, מנסים למצוא דרך ושלא תגרשי אותנו אחרי שניה. את עדיין ילדה. את לא כל כך מבינה. לדעתי את חיה באשליה. את מדברת על לשכור דירה ועל לעבור לגור לבד עם הבולמיה שלך ואני חושבת לעצמי בראש וגם אומרת בקול על מה את בכלל מדברת ? את תוך חודש הרי גוססת. לא בטוח שאת גומרת חודשיים, לפי מה שאני רואה את בדרך לשמיים. ובכלל מאיפה הכסף - שכר דירה, הוצאות, מים, חשמל, שלא נדבר על כסף לאוכל, הבולמיה הזאת יקרה, אני שרפתי עליה אלפי שקלים בחודש, מאיפה תחיי ? אני כבר רואה אותך מחליפה יאוש ביאוש, מדמיינת אותך רק מחליפה לבוש. הבכי נשאר, הכאב לא נעלם, החרדה מפוצצת והבולמיה קורעת אותך ולא מוותרת. שלחתי אותך לישון, כי נראית לי כמו גוזל שצריך מקום. השארתי אותך במיטה וחיבקתי את הבעל שלי בחוזקה. בכיתי. קצת משמחה וקצת מעצב. כל פעם אני מבינה מחדש מאיזו תופת הצלתי את עצמי בדקה האחרונה, ממש לפני המוות והקבורה, כבר כשלא הייתה לי נשימה. אני רוצה להציל אותך, אם הייתי יכולה הייתי מצילה את כולם, אבל אין לי את הכלים, אין לי את היכולות, אין לי את המקצועיות או את הדרכים הנדרשות. אמרתי לך כבר אתמול בשיחת הטלפון - את יכולה לישון עלי, אבל זה ללילה אחד, מחר נצטרך למצוא פתרון אחר. זה לא כי אני רעה, זה לא כי אני אותך לא רוצה, זה רק כי אני מפחדת לקחת אחריות עליך - את רק ילדה. אני רואה מסלול אחד היום. אנחנו נפגוש את סטלה ובלה באולטרסאונד, זה היה רעיון של הבעל, הוא קיווה שזה יצית בך מעט חיים, יתן לך ניצוץ של תקוה ויראה לך שהדברים יכולים להיות אחרים. אני מבקשת ממך - תחזרי. למרות, על אף ועם כל הקשיים, את נמצאת במקום שיש לך שם במה להאחז - במטפלת שלך, נשמע שהיא מאוד מסורה לך, רוצה לעזור ומחפשת בתוכך את הניצוץ. היא גם תמצא, אם תתני לה צ'אנס, אם תראי שאת לא לבד, היא תוכיח לך שיש שם עולם. בבקשה - תני לעצמך סיכוי לחיים, תני יד לאחרים.
 
אני מנסה טלי... ../images/Emo150.gif

יהיה בסדר, זה לוקח זמן, לא ביום אחד. בסוף יהיה טוב.
 

broken child

New member
אחותי האהובה והמקסימה...

את אספת אותי אלייך נתת לי להרגיש אהובה אני יודעת שקשה לך וכואב לך עליי ואין לך הרבה תקווה אני אוהבת אותך כל כך היה לי איתך כל כך טוב וכל כך קשה לי עכשיו... לשבת במחשב שלך ולכתוב... ראיתי את סטלה ובלה הם עושות מסיבת ריקודים אבל האם את ראית אותי? כמה מציפים אותי הפחדים? כמה אני חרדה מהצוות מפחדת לחזור למחלקה באמת שאני אותך אוהבת אבל גם את כמעט תמיד רחוקה הפחד גואה בי,החרדה משתקת אני רוצה שתחבקי אותי...אבל שותקת עשית בשבילי המון,נתת לי מיטה חמה אני כל כך מודה לך על זה...את מדהימה אבל מה עושים הלאה? לא רוצה לחזור לכלא הם מתעללים בי שם,הבהמות האלה. אכלנו ביחד,דיברנו המון הבעל שלך,גם הוא שיגעון אין לי מילים להכיר לך תודה במערבולת הכאב אני אבודה אני יודעת שלא תהייה לי ברירה ואאלץ לחזור לגיהנום בחזרה המטפלת שלי נכנסה לי ללב היא התקשרה ויש בה המון דאגה איך מתמודדים עם כל הכאב? איך זוכים למעט הפוגה? אני באמת לא יודעת מה אני מבקשת אני חסרת אונים,ממש מיואשת הלוואי שיגיעו כבר רגעי השלווה כי גם לי לא נשארה תקווה רויטלי שלי, את יקרה לי מאד. אין לי מילים להודות לך על כל האהבה והקבלה שלך אותי. העיניים האדומות זה באמת מהבכי,אבל כמובן שהקאתי המון. אין לי יותר מה לומר חוץ מזה שאני אוהבת אותך הכי הכי...
מדהימה שלי...אחותי היקרה. תודה תודה תודה
 
אני רואה אותך ילדה ../images/Emo25.gif../images/Emo25.gif

אני רואה את הכל, גם כשאני עם עיניים עצומות. אני עומדת מולך ולא רק רואה, אני גם מרגישה ובגלל זה הכי כואב בנשמה. הייתי איתך עכשיו כמעט יום שלם. ישנת פה, התקלחת, אכלת, נסענו לרופאה, ראית אתה הנסיכות בבטן ואני עמדתי מולך. מה חשבת ? מה הרגשת ? לפעמים אני חושבת שהייתי רוצה יותר מילים בעלפה וקצת פחות בכתב. אני יודעת שקשה לי להתבטא. לא תמיד מוצאת את המילים, לא יודעת לחבר את המשפטים כשהעיניים שלך הגדולות עומדות למולי. אני רואה את הפחדים והחרדות, מרגישה את הכאבים והחששות. אבל שוב ושוב אני שואלת אותך מה הברירה ? את נמצאת לפחות במקום שיש לך בו יד לאחיזה וזאת המטפלת שלך שאוהבת נורא ומשקיעה את הנשמה. אני נלחמת תמיד עבור אנשים אהובים, גם אם אני לא מצליחה לבטא את זה במילים. תתני לאחרים אוהבים להילחם גם עלייך ? אני במקומך ושוב זאת רק אני הייתי מתפשרת, כי אם יש מישהי שמצליחה כמו ענבל לגעת ולגשת, לא הייתי עליה כל כך בקלות מוותרת. תחשבי על היום הנורמלי יחסית שהיה לך היום. יכולים להיות לך עוד הרבה כאלה עוד המון. רק תגיעי למקום הנכון. אני והבעל מחכים לך בסבלנות אין קץ. גם הוא היום אמר לי שחשב עלייך בלילה וכל היום, שהוא רוצה לעזור ומאמין שיש בתוכך עוד אור. לא איבדתי תקוה, אני אף פעם לא מאבדת את האמונה, אבל קטונתי מלעזור לך באמת כדי לפתור את בעיה. אני יכולה להוות עוד משענת בדרך לתמיכה, עוד מקור לאהבה ולחיבוק של נחמה, אבל אני לא מקצועית להציל אותך מהכאב והמצוקה. יהיה טוב ילדה, את תתישרי, תעמדי על הרגליים זקוף ועוד תצעקי שאת אוהבת את החיים. אנחנו אוהבים אותך, גם אם קשה לנו להגיד במילים. כאן ואיתך בשבילך.
 
לינורי ../images/Emo24.gif ../images/Emo25.gif

אני יודעת שקשה אני יודעת שלפעמיים זה נראה בילתי אפשרי אבל תלחמי ולא במחלקה במחלה יש לך כול כך הרבה לתת עוד בחיים האלו את כול כך יקרה לי ואני מרגישה ואני לא מצליחה להגיע אליך אוהבת אותך כול כך ודואגת כול כך
 

broken child

New member
ילדה אהובה שלי...

קודם כל אני רוצה לומר לך שאני טיפה יותר טוב עכשיו. והרבה מזה בזכות האהבה והתמיכה של רויטל. למה את אומרת שאת לא מצליחה להגיע אליי? את כל כך איתי וכל כך שלי ואני חושבת עלייך כל הזמן. נתנו לי חופש עד יום ראשון! איזו הקלה...ממש פחדתי לחזור לשם. את יודעת?אכלתי עכשיו המון...<<<6 לחמניות קלות וגבינות וירקות>>> ואני לא מקיאה את זה! את קולטת מה אני אומרת לך?הנסיך נושא לאישה את המכשפה בתחפושת!!! לא סתם...חחח...חוש ההומור חזר אליי ואני סוף סוף מחייכת... אני רוצה לראות אותך לפני שאני חוזרת למחלקה. תרימי אליי טלפון היום? מוואה,יפה שלי!
אני ממש אוהבת אותך.
 

ב ל

New member
../images/Emo23.gif

מחמם את הלב לקרוא אותך ומצד שני כל כך כואב. עבורך מוכנה לוותר על כוחותי האחרונים ולהשקיע בך הכל, עוד לא ראית את החיים האמיתיים, החיים היפים, ואני רוצה שתזכי לראות אותם, מה שאני אומר לך עכשיו זה לא מוטו ולא סתם משפט זה באמת, הכל נמצא ביידיך, נכון את כרגע חלשה וצריכה לתת את ה"פיקוד" למישהו אחר אבל כדי לתת ולהעזר בעזרה את חייבת לרצות בה. אל תוותרי על עצמך ילדה אהובה, סתכלי כמה אוהבים אותך ורוצים לעזור לך, אל תפני את גבך. את רושמת אל תדאגו אבל אני דואגת לך... מקווה שימים טובים יגיעו במהרה, ימים יותר מאוזנים... לא יודעת מה לרשום לך, רק לומר שאוהבת וחושבת עלייך המון, יהיה בסדר לינורי- אם תרצי בכך... שלך תמיד, טל.
 
למעלה