שבוע טוב
- פותח הנושא ניצת הגפן
- פורסם בתאריך
אבן ניר ומספרים
New member
שבוע טוב (וכמה שאפשר רגוע)
אמור להיות שבוע עמוס מבקרים בינ"ל מדהימים במחלקה - אז התכנון ללכת לפחות ליום אחד של כנס (מתוך 2) ולסמינר המחלקתי. תוך כדי כך גם להספיק לעבוד כמה שיותר על המאמר (ואולי לסיים את החלק שלי?! אני קצת אופטימית, אבל האמת שכבר לא נשאר הרבה זמן בכל מקרה). בגדול - להיפטר מהמשימות הנוספות ולהתחיל להתרכז בדוקטורט.
אמור להיות שבוע עמוס מבקרים בינ"ל מדהימים במחלקה - אז התכנון ללכת לפחות ליום אחד של כנס (מתוך 2) ולסמינר המחלקתי. תוך כדי כך גם להספיק לעבוד כמה שיותר על המאמר (ואולי לסיים את החלק שלי?! אני קצת אופטימית, אבל האמת שכבר לא נשאר הרבה זמן בכל מקרה). בגדול - להיפטר מהמשימות הנוספות ולהתחיל להתרכז בדוקטורט.
MissScotland2004
New member
שיהיה שבוע טוב, ושקט!
אני בעיקר בנסיעה וכשאני חוזרת יש לי יום אחד לסיים פוסטר שאני מציגה ביום שישי בכנס מיוחד אצלנו במחלקה. אתמול יצאתי עם חברה בערב, ושתיתי כוס יין אחת יותר מדי. קמתי הבוקר לא עם האנגאובר אבל עם אגודל כואבת!! אני לא זוכרת מה קרה, כנראה שניסיתי לפתוח דלת כבדה יחסית רק עם האגודל וקצת עיקמתי אותה (את האגודל, לדלת שלום). עכשיו ממש קשה לי להקליד. אפילו שלא משתמשים בהקלדה באגודל, זה עדיין כואב. תרחמו עלי
אני בעיקר בנסיעה וכשאני חוזרת יש לי יום אחד לסיים פוסטר שאני מציגה ביום שישי בכנס מיוחד אצלנו במחלקה. אתמול יצאתי עם חברה בערב, ושתיתי כוס יין אחת יותר מדי. קמתי הבוקר לא עם האנגאובר אבל עם אגודל כואבת!! אני לא זוכרת מה קרה, כנראה שניסיתי לפתוח דלת כבדה יחסית רק עם האגודל וקצת עיקמתי אותה (את האגודל, לדלת שלום). עכשיו ממש קשה לי להקליד. אפילו שלא משתמשים בהקלדה באגודל, זה עדיין כואב. תרחמו עלי
ירגזית מצוייצת
New member
../images/Emo101.gif מה מוסר ההשכל?
לא לפתוח דלת עם שימוש באגודל בלבד, כל שכן דלת כבדה
וברצינות: תרגישי טוב!
לא לפתוח דלת עם שימוש באגודל בלבד, כל שכן דלת כבדה
ירגזית מצוייצת
New member
שבוע פורה לכולן/ם../images/Emo142.gif
השבוע אני מתכננת להסתגר בספרייה ולחפש כמה מאמרים ולקרוא אחרים שממתינים. מלבד זאת להגיש טפסים למלגה ולהיפגש עם חברה מהלימודים שצריכה את הסיוע שלי.
השבוע אני מתכננת להסתגר בספרייה ולחפש כמה מאמרים ולקרוא אחרים שממתינים. מלבד זאת להגיש טפסים למלגה ולהיפגש עם חברה מהלימודים שצריכה את הסיוע שלי.
../images/Emo178.gif השבוע
שבוע הבא אני נוסעת לארה"ב לשבוע כדי להגן על הצעת המחקר ולהשתתף בכנס. השבוע אני צריכה להכין את עצמי לשני האירועים הנ"ל, וגם עוד איזה פרוייקט בירוקרטי להגשה לאוניברסיטה (טפסים והצעה לגבי מחקר על human subjects...) אבל מעבר לכל אלה אני בעיקר צריכה להתמודד נפשית עם העובדה שאני עוזבת שני ילדים לשבוע, כשעד היום לא עזבתי אותם ליותר מלילה אחד (וגם זה קרה רק לפני שבועיים, ובעיקר כי הרגשתי שצריך איזושהי הכנה..) אז נכון שהם נשארים עם אבא שלהם, והמון סבא-סבתא, ומדובר בפורים אז יש הרבה אירועים משמחים וחגיגיים, אבל אני מרגישה נורא עם זה. לגדול אני פחות דואגת אבל הקטנה תהיה בת שנה וארבעה חודשים ולבי נשבר. כמעט ביטלתי את כל העניין אבל זה משהו (ההגנה) שאני פשוט חייבת לעשות וכל עוד אני לא עושה את זה אני לא יכולה להתקדם בכלל (ולא לקבל מימון שנה הבאה). תכלס גם על הכנס יכולתי לוותר אבל כבר ויתרתי על כל כך הרבה כנסים בגלל הריונות/לידות/הנקות שחשבתי שאם כבר יש לי הזדמנות, ואני נוסעת לבד לארה"ב, ויש כנס באותו שבוע, חבל לא לנצל את זה. ובגלל שמדובר על יעד מאד רחוק, ואני שומרת שבת, לא יכולתי לקצר את הנסיעה יותר. (גם ככה הנסיעה דחוסה בטירוף - אני מגנה על הצעת המחקר שלי באותו יום בו אני נוחתת..) אוקיי זה נשמע כאילו אני מצטדקת אבל אני ממש בקונפיקט סביב זה. אם יש כאן אימהות שחוו משהו דומה (נסיעה לרגל עבודה או משהו) אשמח לשמוע. וכל זה אפרופו השרשור של northernstar על המחירים האישיים הגבוהים באקדמיה.... ועוד דבר - אני מבקשת לא לשמוע הערות מחלישות כי את זה יש לי מספיק מעצמי!! אציין שבן זוגי מאד מעודד ודוחף אותי לנסוע, הוא בטוח שיהיה בסדר גמור והוא יסתדר מצויין והוא לא מבין על מה כל הדכאונות והחרדות (שהוא בטח לא מרגיש לפני מילואים למשל...) אוף. יצא ארוך...
שבוע הבא אני נוסעת לארה"ב לשבוע כדי להגן על הצעת המחקר ולהשתתף בכנס. השבוע אני צריכה להכין את עצמי לשני האירועים הנ"ל, וגם עוד איזה פרוייקט בירוקרטי להגשה לאוניברסיטה (טפסים והצעה לגבי מחקר על human subjects...) אבל מעבר לכל אלה אני בעיקר צריכה להתמודד נפשית עם העובדה שאני עוזבת שני ילדים לשבוע, כשעד היום לא עזבתי אותם ליותר מלילה אחד (וגם זה קרה רק לפני שבועיים, ובעיקר כי הרגשתי שצריך איזושהי הכנה..) אז נכון שהם נשארים עם אבא שלהם, והמון סבא-סבתא, ומדובר בפורים אז יש הרבה אירועים משמחים וחגיגיים, אבל אני מרגישה נורא עם זה. לגדול אני פחות דואגת אבל הקטנה תהיה בת שנה וארבעה חודשים ולבי נשבר. כמעט ביטלתי את כל העניין אבל זה משהו (ההגנה) שאני פשוט חייבת לעשות וכל עוד אני לא עושה את זה אני לא יכולה להתקדם בכלל (ולא לקבל מימון שנה הבאה). תכלס גם על הכנס יכולתי לוותר אבל כבר ויתרתי על כל כך הרבה כנסים בגלל הריונות/לידות/הנקות שחשבתי שאם כבר יש לי הזדמנות, ואני נוסעת לבד לארה"ב, ויש כנס באותו שבוע, חבל לא לנצל את זה. ובגלל שמדובר על יעד מאד רחוק, ואני שומרת שבת, לא יכולתי לקצר את הנסיעה יותר. (גם ככה הנסיעה דחוסה בטירוף - אני מגנה על הצעת המחקר שלי באותו יום בו אני נוחתת..) אוקיי זה נשמע כאילו אני מצטדקת אבל אני ממש בקונפיקט סביב זה. אם יש כאן אימהות שחוו משהו דומה (נסיעה לרגל עבודה או משהו) אשמח לשמוע. וכל זה אפרופו השרשור של northernstar על המחירים האישיים הגבוהים באקדמיה.... ועוד דבר - אני מבקשת לא לשמוע הערות מחלישות כי את זה יש לי מספיק מעצמי!! אציין שבן זוגי מאד מעודד ודוחף אותי לנסוע, הוא בטוח שיהיה בסדר גמור והוא יסתדר מצויין והוא לא מבין על מה כל הדכאונות והחרדות (שהוא בטח לא מרגיש לפני מילואים למשל...) אוף. יצא ארוך...
אבן ניר ומספרים
New member
../images/Emo24.gif לא אמא אבל דודה
ואני בטוחה שהם יסתדרו - אבא, סבא וסבתא זה פול ידיים אוהבות שיעבירו את התקופה הזאת מהר. וזו באמת נסיעה הכרחית, וכמו שכתבת הכנס לא משנה לכאן או לכאן, ובכלל לטוס לארה"ב פחות משבוע זה טירוף מוחלט. אני בטוחה שממש התאמצת בשביל הקבלה לאוניברסיטה, אז זה לא הזמן להישבר! והעיקר - מחזיקים לך אצבעות שהועדה תעבור בצורה מוצלחת והפרזנטציה תהיה טובה!
ואני בטוחה שהם יסתדרו - אבא, סבא וסבתא זה פול ידיים אוהבות שיעבירו את התקופה הזאת מהר. וזו באמת נסיעה הכרחית, וכמו שכתבת הכנס לא משנה לכאן או לכאן, ובכלל לטוס לארה"ב פחות משבוע זה טירוף מוחלט. אני בטוחה שממש התאמצת בשביל הקבלה לאוניברסיטה, אז זה לא הזמן להישבר! והעיקר - מחזיקים לך אצבעות שהועדה תעבור בצורה מוצלחת והפרזנטציה תהיה טובה!
אבן ניר ומספרים
New member
וגם יש לי שלל סיפורים מוצלחים
מאחים ואחיות, גיסי וגיסתי ועמיתות לעבודה - אם יש גם סבא וסבתא בתמונה, זה עובר יחסית חלק לפחות בתקופת הנסיעה - לפעמים אחרי החזרה יש קצת יותר "נזקקי" מכרגיל, אבל זה גם עובר, ובכל מקרה אז הרי כבר תהיי פה.
מאחים ואחיות, גיסי וגיסתי ועמיתות לעבודה - אם יש גם סבא וסבתא בתמונה, זה עובר יחסית חלק לפחות בתקופת הנסיעה - לפעמים אחרי החזרה יש קצת יותר "נזקקי" מכרגיל, אבל זה גם עובר, ובכל מקרה אז הרי כבר תהיי פה.
לא אמא ולא דודה, אבל הרבה פעמים על תקן
ויכולה להגיד לך שממש לפני שבוע חברתי הטובה היתה באותה דילמה. היא היתה צריכה להשאיר את ילדתה הקטנה, בת שנה ושמונה חודישם לארבעה ימים ושלושה לילות "לבד". גם ללא אבא. ובעבור סיבה הרבה פחות חשובה משלך ... היא פשוט נסעה לסופ"ש מהעבודה של בעלה. היו לה כל כך הרבה מחשבות וקשיים ואי בהירות לגבי מידת הרצון שלה לעשות אתזה - אני חייבת לציין - שההורים שלה ואני נרתמנו לזה והיה ברור לכולם שהיא נוסעת, כי זה חשוב לבריאות הנפשית והזוגית, וזה עבר בשלום, והילדה אפילו ממש נהנתה, כי מבחינתה - היתה שבירת שגרה, קיבלה הרבה יותר תשומת לב מהרגיל, (כי את יודעת, דודות וסבא-סבתא תמיד מפנקים יותר,אין מה לעשות) היא עשתה מה שהיא ורצה, והיתה מבסוטה עד מאוד, ובסוף כל הקרנבל עוד קיבלה מאמא ואבא מתנה על זה שהיתה ילדה טובבה.... בקיצור מה שאני אומרת - אני מצטרפת לאבן ניירוּ ומחזקת אותך עוד יותר - את חייבת לעשות את זה. זה חשוב והכרחי, והילדים לא נשארים לבד!! להפך, הם אפילו אולי יוכלו לעשות דברים שלא עושים ביומיום, וגם , ואני יודעת שזה יישמע מטורף קצת לאמהות שביניכן, אבל אני באמת חושבת שזה חשוב גם לך. גם את צריכה להיות לבד עם עצמך לכמה ימים. את פתאום תגלי - שהתגעגעת כל כך לעצמך ואת תחזרי עם אנרגיות רבות בהרבה מאלה שאת נוסעת איתן. אז .. נסיעה טובה, פורים שמח, ותשלחי לנו משם משלוח מנות בדמות ד"ש. ואל תשכחי לדווח כשאת חוזרת איך היה.
ויכולה להגיד לך שממש לפני שבוע חברתי הטובה היתה באותה דילמה. היא היתה צריכה להשאיר את ילדתה הקטנה, בת שנה ושמונה חודישם לארבעה ימים ושלושה לילות "לבד". גם ללא אבא. ובעבור סיבה הרבה פחות חשובה משלך ... היא פשוט נסעה לסופ"ש מהעבודה של בעלה. היו לה כל כך הרבה מחשבות וקשיים ואי בהירות לגבי מידת הרצון שלה לעשות אתזה - אני חייבת לציין - שההורים שלה ואני נרתמנו לזה והיה ברור לכולם שהיא נוסעת, כי זה חשוב לבריאות הנפשית והזוגית, וזה עבר בשלום, והילדה אפילו ממש נהנתה, כי מבחינתה - היתה שבירת שגרה, קיבלה הרבה יותר תשומת לב מהרגיל, (כי את יודעת, דודות וסבא-סבתא תמיד מפנקים יותר,אין מה לעשות) היא עשתה מה שהיא ורצה, והיתה מבסוטה עד מאוד, ובסוף כל הקרנבל עוד קיבלה מאמא ואבא מתנה על זה שהיתה ילדה טובבה.... בקיצור מה שאני אומרת - אני מצטרפת לאבן ניירוּ ומחזקת אותך עוד יותר - את חייבת לעשות את זה. זה חשוב והכרחי, והילדים לא נשארים לבד!! להפך, הם אפילו אולי יוכלו לעשות דברים שלא עושים ביומיום, וגם , ואני יודעת שזה יישמע מטורף קצת לאמהות שביניכן, אבל אני באמת חושבת שזה חשוב גם לך. גם את צריכה להיות לבד עם עצמך לכמה ימים. את פתאום תגלי - שהתגעגעת כל כך לעצמך ואת תחזרי עם אנרגיות רבות בהרבה מאלה שאת נוסעת איתן. אז .. נסיעה טובה, פורים שמח, ותשלחי לנו משם משלוח מנות בדמות ד"ש. ואל תשכחי לדווח כשאת חוזרת איך היה.
פלפל אנגלי
New member
הייתי שם
כשהקטן שלי (אז) היה בן 1.4 נסעתי לשבוע בניו יורק. כנס, שאליו נלוותה - בלב לא שלם - גם הנאה. היה לי קשה, ובמיוחד בהתחשב בעובדה שעוד הנקתי אותו. השארתי את שניהם עם סבא וסבתא (בעלי בא איתי), והפרידה היתה קורעת לב. אבל את יודעת מה היה הכי מוזר? כשהמטוס המריא, בלי לשים לב, שיניתי הילוך. פתאום זה היה נורא כייף להיות קצת אני וקצת פחות אמא. פתאום היה לי זמן לעצמי, לכוס קולה (בלי קפה
) שקטה, לישיבה רגועה על ספר בבית קפה. וזה נתן לי המון אנרגיות לחזרה הביתה, אל הילדים וטירוף החיים הרגיל. אגב, כשחזרתי, המשכתי להניק כאילו לא היתה הפסקה באמצע. הוא פשוט קפץ עלי בחדווה, בלי ברוגזים (כמו שכולם הבטיחו לי שיהיו), בלי כעסים. יהיה בסדר. אבא של הילדים איתם, השגרה שלהם תמשך, והקושי שלך - אני מקווה שתוכלי לארוז אותו ולהשאיר בדרך לשדה התעופה. לא שלא תתגעגעי. ועוד איך. אבל שיהיה לך טוב בדרך.
כשהקטן שלי (אז) היה בן 1.4 נסעתי לשבוע בניו יורק. כנס, שאליו נלוותה - בלב לא שלם - גם הנאה. היה לי קשה, ובמיוחד בהתחשב בעובדה שעוד הנקתי אותו. השארתי את שניהם עם סבא וסבתא (בעלי בא איתי), והפרידה היתה קורעת לב. אבל את יודעת מה היה הכי מוזר? כשהמטוס המריא, בלי לשים לב, שיניתי הילוך. פתאום זה היה נורא כייף להיות קצת אני וקצת פחות אמא. פתאום היה לי זמן לעצמי, לכוס קולה (בלי קפה
been there, done that יהיה מעולה, את תראי ../images/Emo13.gif
לפני עשרה חודשים טסתי לניו יורק ל- 10 ימים, פיור פליז'רס בלי שום תירוצים של עבודה או כנס אפילו. בשביל המצפון קבעתי פגישות עם שתי פרופסוריות שם כדי להתייעץ על הדוקטורט אבל זה ממש לא היה נחוץ לאף אחד מלבדי. השארתי כאן אבא עם שני ילדים, הגדול בן 4 הקטנה בת פחות משנתיים. בניגוד אליך, זו אמנם לא היתה הפעם הראשונה שהם נפרדו ממני, זה קרה קצת קודם לכן כשהם היו נוסעים עם אבא שלהם לקיבוץ שבו הוא גדל בסופי שבוע, ואני הייתי נשארת לעבוד בבית על הדוקטורט. אבל זה לא בדיוק אותו דבר. זה לא היה משכי זמן ארוכים כל כך, וזה גם לא קרה כל כך הרבה - הנוהל הזה התחיל קצת קודם לכן ולא ממש התבסס. מניסיוני וגם מנסיון של חברות אחרות שהן אמהות שטסו לחול, הימים שלפני לחוצים, את מריצה תסריטי אימה בראש את רוצה לבטל את הכל עד הרגע האחרון, אבל ברגע שאת מתיישבת במונית/מכונית לשדה התעופה את מתחילה לקלוט את גודל הרגע ובשניה שאת חולפת את ביקורת הגבולות את כבר לגמרי בעננים. זה כיף גדול, ויש המון יתרונות לנסיעה שכזו. אני בטוחה שמגיע לך קצת חופש ואפילו שאת לא באמת נוסעת לחופש. עם כל הלחץ של המבחן והוועדה והכנס - אני בטח לא צריכה לספר לך מה זה אומר ללכת לישון לבד, לקום לבד, לאכול לבד, ללכת ברחוב לבד. להיות קצת עם עצמך, רק בשביל עצמך, בלי שיש את מישהו לקחת, לאסוף, להוריד, להביא, לדאוג שיגיע בזמן, שילך מוכן וכל שאר הפרקטיקות של חיי היומיום המוכרות לחלקנו כאן. לא נעים להודות אבל היה לי כל כך מדהים שאפילו הגעגועים היו מהזן המתוק והנעים, כן יש כזה
בפורומים המתאימים יש גם עצות לגבי מה ואיך להשאיר אחריך בימים שלא תהיי כאן, אם זה מתאים לך למשל טבלה של ימי ההעדרות שלך, מתנה קטנה לכל יום שעובר, אלבום תמונות, יש לי חברה שהיא מאד מוכשרת שהשאיר לבנים שלה מן ספרון שציירה להם עם מה היא הולכת לעשות כל יום והם קראו את זה כשהיא היתה שם, בקיצור יש כל מיני דברים שיכולים להקל על החששות שלך ושלהם, ועל ההתמודדות עם השינוי. אבל הכי חשוב - זה להצליח לשחרר. לסמוך על אבא שלהם והבן זוג שלך שיסתדר, ולהנות מההזדמנות המופלאה הזו שנפלה בחיקך. זה באמת כיף אדיר. גם מקצועית, גם אישית, והרבה פעמים יש רווחים גם ברמה המשפחתית - הם מתקרבים ומחזקים את העולם שלהם בלעדיך, את לומדת שהם יכולים ואולי תוכלי לשחרר יותר בהמשך וכמובן כל שאר הדברים הטריוויאלים. אם את רוצה עוד עצות פרקטיות ואחרות אל תתביישי (נראה לי אולי יותר מתאים להמשיך במסרים). ובכל מקרה, שיהיה לך המון בהצלחה והרבה הרבה כיף
לפני עשרה חודשים טסתי לניו יורק ל- 10 ימים, פיור פליז'רס בלי שום תירוצים של עבודה או כנס אפילו. בשביל המצפון קבעתי פגישות עם שתי פרופסוריות שם כדי להתייעץ על הדוקטורט אבל זה ממש לא היה נחוץ לאף אחד מלבדי. השארתי כאן אבא עם שני ילדים, הגדול בן 4 הקטנה בת פחות משנתיים. בניגוד אליך, זו אמנם לא היתה הפעם הראשונה שהם נפרדו ממני, זה קרה קצת קודם לכן כשהם היו נוסעים עם אבא שלהם לקיבוץ שבו הוא גדל בסופי שבוע, ואני הייתי נשארת לעבוד בבית על הדוקטורט. אבל זה לא בדיוק אותו דבר. זה לא היה משכי זמן ארוכים כל כך, וזה גם לא קרה כל כך הרבה - הנוהל הזה התחיל קצת קודם לכן ולא ממש התבסס. מניסיוני וגם מנסיון של חברות אחרות שהן אמהות שטסו לחול, הימים שלפני לחוצים, את מריצה תסריטי אימה בראש את רוצה לבטל את הכל עד הרגע האחרון, אבל ברגע שאת מתיישבת במונית/מכונית לשדה התעופה את מתחילה לקלוט את גודל הרגע ובשניה שאת חולפת את ביקורת הגבולות את כבר לגמרי בעננים. זה כיף גדול, ויש המון יתרונות לנסיעה שכזו. אני בטוחה שמגיע לך קצת חופש ואפילו שאת לא באמת נוסעת לחופש. עם כל הלחץ של המבחן והוועדה והכנס - אני בטח לא צריכה לספר לך מה זה אומר ללכת לישון לבד, לקום לבד, לאכול לבד, ללכת ברחוב לבד. להיות קצת עם עצמך, רק בשביל עצמך, בלי שיש את מישהו לקחת, לאסוף, להוריד, להביא, לדאוג שיגיע בזמן, שילך מוכן וכל שאר הפרקטיקות של חיי היומיום המוכרות לחלקנו כאן. לא נעים להודות אבל היה לי כל כך מדהים שאפילו הגעגועים היו מהזן המתוק והנעים, כן יש כזה
בהצלחה
נשמע לא קל. נסיעה דחוסה מאוד, הילדים שישארו בבית. אבל גם נשמע שזו המציאות וזה מה שאת צריכה לעשות. אני מצטרפת לדעת קודמותי. הילדים נשארים בסביבה אוהבת ותומכת, עם חג נהדר באמצע. הם יתגעגעו ויסתדרו עם זה. אהיה שם בעוד כמה חודשים. כנס של שבוע בחו"ל, כשהתינוקת תהיה בת שנה. בהצלחה עם ההגנה על הצעת המחקר ושיהיה כנס מעניין.
נשמע לא קל. נסיעה דחוסה מאוד, הילדים שישארו בבית. אבל גם נשמע שזו המציאות וזה מה שאת צריכה לעשות. אני מצטרפת לדעת קודמותי. הילדים נשארים בסביבה אוהבת ותומכת, עם חג נהדר באמצע. הם יתגעגעו ויסתדרו עם זה. אהיה שם בעוד כמה חודשים. כנס של שבוע בחו"ל, כשהתינוקת תהיה בת שנה. בהצלחה עם ההגנה על הצעת המחקר ושיהיה כנס מעניין.
לפחות פורים ירד ממני ../images/Emo178.gif
שבוע לא קל לפני שכולל ביקור אצל רופא עם הקטנה באמצע יום לימודים, טיסה של החצי לעשרה ימים\ גם כן באמצע היום ובוחן לא פשוט בלטינית מחר. אז...אני מקווה לסיים את עריכת 32 העמודים הראשונים בפרק השני-זו רק טיוטא זה לא הפרק הסופי. נשארו לי 6 עמודים לעבור עליהם. ולהתחיל להעביר עוד שני מסמכים (130 עמודים כתובים) לתוך הפרק לפי תת הנושאים שבוע אחר כך אני בבית עם הילדים כי החצי כאמור נוסע אז לא אוכל ללמוד בכלל. זה הזמן לשנס מותנים!
שבוע לא קל לפני שכולל ביקור אצל רופא עם הקטנה באמצע יום לימודים, טיסה של החצי לעשרה ימים\ גם כן באמצע היום ובוחן לא פשוט בלטינית מחר. אז...אני מקווה לסיים את עריכת 32 העמודים הראשונים בפרק השני-זו רק טיוטא זה לא הפרק הסופי. נשארו לי 6 עמודים לעבור עליהם. ולהתחיל להעביר עוד שני מסמכים (130 עמודים כתובים) לתוך הפרק לפי תת הנושאים שבוע אחר כך אני בבית עם הילדים כי החצי כאמור נוסע אז לא אוכל ללמוד בכלל. זה הזמן לשנס מותנים!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.