שבוע טוב לכולם

MaxCat

New member
הבעל היה צריך לספר לאשה

האישה צריכה להסתכן? זה לא צריכה-זה רוצה או לא רוצה מצד אחד חבל שילד יסבול החייו. מצד שני חבר שהוא לא יוולד. אם האהבה חזקה מאוד הם יחליטו שהם רוצים ילד. אם הם לא רוצים ילד אבל רוצים ליהיות ביחד-שישארו ביחד אבל רק בלי ילד.
 

kontsy

New member
על איזה מחלה מדובר?

כי לרב הדברים צריך גם גנים פגומים מצד האמא, כך שקצת קשה לנהל דיון עקרוני בנושא אבל בלדעתי הבעיה היתה בתקשורת ביניהם, וחוסר היכולת למצוא פתרון (החל מטיפולי הפריה מתאימים כמו PGD ועד לאימוץ)
 
חשבתי שזה משהו הרבה יותר רציני

קודם כל, עדיין באותה דעה לגבי זה שהיה צריך לספר. דבר שני, לא ניתן לדעת זאת בבדיקות הגנטיות וגם לא בבדיקות ההריון, כמו סיסי שילייה, מי שפיר וכו'. דבר שלישי, לא יודע את הסטטיסטיקה לגבי העברת הגן הזה, אך אם לו אין אותו, אז לא בטוח שזה קופץ דור (מומלץ להתייעץ עם יועצ/ת גנטי).
 

סנופי 2I

New member
וודאי שחייבים לדעתי להתגרש

ולא רואה שום הגיון והסבר שאבא במודע גורם לילדו לקשיים בחיים כמו שלא תהיה מקובלת פגיעה פיזית במודע בילד ע"י אביו לא רואה איך אבא מסוגל אפי' לחשוב להעמלל את ילדו לכל חייו בגלל אהבה וכיכל למנוע זאת. נ.ב.לא מבין למה להתגרש ולא לעשות PGD
 

gils33

New member
לא מכיר PGD

הבנתי את הקונספט של העניין אבל לא מכיר מספיק,כן מסכים אם מה שטענת,שאם הוא שיקר לה,הם לא צריכים להיות ביחד
 

סנופי 2I

New member
וזה לא רק בגלל שקר לא מבין איך הוא חושב

בכלל להביא ילדים באופן לא מבוקר כש50% שהילד יהיה פגוע גנטית ויסבול כל חייו בגלל שטות של אביו שהחליט לוותר על הבאה בטוחה של ילדים. והנה מידע על PGD משהו בקטנות
 

galgal21

New member
לדעתי הוא היה צריך לגלות לה

את הדבר הזה הרבה לפני הנישואים כלומר מתי שהיחסים בינהם מתחילים להיות רציניים. אם הוא לא עושה זאת אז הוא רמאי. מלבד זאת יש נקודה נוספת: אני אומנם לא משפטן אבל לדעתי היא יכולה לתבוע אותו על סכום כספי כבד ביותר.
 

KimPossible

New member
לא הייתי מתגרשת

ועכשיו שאני קוראת שמדובר באפילפסיה, אני חושבת שמדובר בהגזמה פראית. ובכלל מהו הגבול בין מחלה שבגינה מאמצים/ נפרדים לבין מחלה ש"הורסת את החיים" א. העובדה שיש אפילפסיה במשפחה, לא מחייבת שכל הצאצאים יהיו חולים. ב. אפילפסיה היא מחלה שיכולה להיות מאוזנת בתרופות ומאפשרת איכות חיים. ג. מי מבטיח שאפשר למצוא בן זוג שהוא טאבולה ראסה מבחינת "פאקים" גנטיים. במשפחה אחת זה נטיה לדיכאון, באחרת נטיה לסרטן, השמנה, התמכרות וכולי לא מכירה אף משפחה שהכל שם "מושלם" כי אין דבר כזה!
 
וואו, זה אמיתי?

אני די בשוק. בגלל זה מתגרשים? קודם כל, אם אכן מדובר במחלה גנטית עם גן ידוע, כפי שהציעו כאן אפשר לברור עוברים בריאים ולהחדיר רק אותם. אם מדובר במחלה רצסיבית קלאסית, אם היא לא נושאת את הגן - גם הילדים לא נמצאים בסיכון. בכל מקרה, אחרי שקראתי כמה מהתגובות: פאנל בדיקות גנטיות נעשה בד"כ לפני ההריון (לא לפני החתונה. המטרה היא לדעת אם יש סיכון למחלה קשה ואם יש צורך בבדיקה גנטית של עובר ולא על מנת להחליט אם לעבור לבן זוג שנושא מחלות גנטיות אחרות). למי שכתבה שצריך לבדוק סוג דם -העניין עם סוג דם הוא רק במידה והאם היא Rh מינוס (כלומר, A, B, O, AB מינוס) והאב הוא +. במקרה כזה אם העובר הוא סוג דם + יכולה להיות בעיה כלשהי בהריון ובלידה ובעקרון פותרים את זה רק עם שתי זריקות. ממש לא נורא ובטח שלא סיבה להיפרד. בכל מקרה לגבי הנושא עצמו - עד שמוצאים אהבה ומישהו שמתאים לך ואתה רוצה לבלות איתו את חייך, להיפרד בגלל סיכוי להעברת גן פגום? נשמע לי מגוחך ממש. דרך אגב, ברור שלא צריך להסתיר דבר כזה, מצד שני - אני לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו שאוהב אותי יחליט לא להיות איתי כי אני אולי נשאית של אלל פגום, אז גם לא נראה לי שזה משהו שמישהו סביר יסתיר בכוונה. הייתי מעדיפה לברור עוברים, להפיל במידה ומתגלה שהעובר חולה או לאמץ - ולא להיפרד ממישהו שרציתי לחיות איתו ולהביא איתו ילדים. אולי היו סיבות אחרות בכלל.
 

gils33

New member
אני חושב שמה שפגע יותר מכל

זה עניין הבורות שלה בנושא,כמו כן הנושא שהוא שיקר לה. כמו שאמרתי בהודעה הראשונית היא הציעה אימוץ והוא לא הסכים. אני חושב שעניין הפגיעה באמון נתן פה את הטון.
 
למעלה