שבוע וחצי אחרי הגרידה, עדכון ביניים

שבוע וחצי אחרי הגרידה, עדכון ביניים

בפן הנפשי - הדחקה כמעט מוחלטת. ההדחקה טובה לי כרגע וההתמודדות תחכה לזמן אחר. זו אחת הסיבות לכך שאני לא מגיבה בשרשור ההוא.
אחד הדברים העיקריים שהיו שונים בהריון הזה ביחס לקודמיו, היה טיפול פסיכולוגי שהתחלתי שבועיים אחרי שגיליתי שאני בהריון. ההריון נגמר, אבל הטיפול ממשיך, עד שארגיש שמספיק לי.

בפן הפיזי - נפיחות ההריון נעלמה וחזרתי למה שאני קוראת לו "המשמנים הרגילים שלי". הדוסטינקס עבד מצוין והחזה התכווץ למימדים המיניאטוריים הרגילים שלו.
שבוע וחצי אחרי הגרידה, כבר אין לי כאבי בטן, אבל יש עדיין הפרשות דמיות שגרמו לי להעריך שיש שארית (עניין של גוון, תדירות וכמות ההפרשות).
היום נבדקתי אצל הרופאה שאצלה עשיתי את מעקב ההריון, ואין הפתעות - אכן יש שארית.
מרוב שזה היה צפוי, אני אפילו לא מבואסת. לוקחת את זה כמובן מאליו.
קבענו שאחזור אליה בעוד שבועיים, ואם השארית ללא תתפנה בכוחות עצמה, אקבל ממנה הפניה להיסטרוסקופיה ניתוחית.
 
הלב שלי נקרע מהסיפור שלך!!

לא ברור לי איךך וכמה אפשר לסבול,
ולסבןל,ולסבול,ולסבול.......
מקווה שעיניין השאריות יהיו מאחורייך והכל יתנקה שם בצורה טבעית,כי באמת די!!!כמה אפשררררר
מאחלת לך מלב אוהב הרבה הרבה כוחות,לא יודעת מאיפה אפשר לשאוב יותר,תרגישי טוב החלמה מהירה פיזית ונפשית-עד כמה שאפשר .
כל הכבוד לך שאת עוד תורמת מהידע שלך לאחרות ואת פנוייה בכלל לעזור לאחר ולהיות שם בשביל כל אחת מכאן.
יש לך לב זהב ומקווה מאוד שהוא יחלים מהר❤
 


האמת .....הימרתי על שארית. איכשהוא היא הפכה למלווה קבועה (כי אם כבר נאחס, אז מה זה עוד שארית קטנה). אני מקווה שהיא תתפנה ממך במהירות, והלוואי שבאופן טבעי.
הדחקה נשמעת לי אסטרטגיה מנצחת בשלב הזה.
שמחה עבורך שאת בתהליך טיפולי שמתאים לך לעת עתה.
קבלי
אחד + עוד מליארד כי באמת כמה אפשר.
הלוואי שהיית מקבלת את הצד עם המזל.
 
מרעישה, תודה על העידכון

הלוואי שהיו לי דברים טובים ומעודדים לרשום לך.
הלוואי שהטיפול ייטיב איתך ויביא אותך למקום טוב יותר.

ולגבי השארית, אכן צפוי. גם לי כאמור בזמנו גולדשמיט אמר שמכאן ואילך כל פרוצדורה תכרוך אחריה טיפול בשאריות ואו הידבקויות וזו עובדה מוגמרת במצב הרחם. מבאס ממש. הלוואי שהשארית תצא לבד ותחסוך לך התעסקות.
 

שירהד1

New member
מנהל
תודה על העדכונים. מקווה שהשארית תתפנה בטובה מעצמה


 
מה שלומך מרעישה ?

מחזיקה לך אצבעות שלא יהיה עוד מפגש עם גולדשמיט... מקווה שאכן כך.
ומה שלומך רגשית ?
חושבת עליך המון ומשום מה כנראה שההודעות בפרטי לא מגיעות או משהו
 
הייתי אצלו אתמול


היתה שארית, היא לא יצאה בכוחות עצמה (למה שתצא? כיף אצלי), אז באתי להיסטרוסקופיה ניתוחית בבניין החדש והמצוחצח. ענת היתה נהדרת והוא היה מקסים ורגיש.
הכל היה כל כך מוכר וכל כך שגרתי, כאילו שזה הגיוני לעשות 3 היסטרוסקופיות ניתוחיות בתוך פחות משנה וחצי.
ואני כל כך מתורגלת, שאת המרשם לפרוגילוטון, ביקשתי מראש מהרופאה שלי, כדי שלא נצטרך להגיע לבית מרקחת אחרי הפרוצדורה. והיא זרמה איתי, אז את הפרוגילוטון קניתי כבר בשבוע שעבר.

אתמול בבוקר התחלתי לכתוב הודעה בפורום, אבל בסוף החלטתי שלא לפרסם אותה.
כתבתי שההדחקה עבדה לי מצוין עד הרגע שבו הייתי צריכה לרכז את הניירת לקראת הפרוצדורה.
בשלב מסויים חיפשתי את מכתב השחרור של הגרידה, שהיה בשקית עם חלק מהניירת של ההריון. וכך יצא שרפרפתי גם על הניירת של ההריון, ונהיתה לי צביטה בלב.
הצביטה לא גדולה, לא שוברת ולא מרסקת אותי, אבל היא מזכירה את מה שהיה יכול להיות.

שולחת לך הודעה
 


גם אני הייתי אצלו השבוע במרפאה החדשה (היה חשד לשארית או משהו ברחם וביקשו שאבדוק לפני המשך טיפולים).
ציין בפניי שעבר הרבה זמן מאז המפגש האחרון שלנו (יחסית אליי) ושחצי שנה זה הרבה כל עוד אני עדיין מתעסקת בענייני פוריות.
המרפאה החדשה נעימה ממש וענת נפלאה כהרגלה.

התעסקות בניירת אכן מפריעה להדחקה.
יש לי בבית ארון יעודי עם קלסרי ההריונות והפרוצדורות בין לבין (התחיל ממדף והתגלגל משם). רק להסתכל עליו על הדרך, תמיד עושה לי צביטה. אני נכנסת לשם רק כשממש ממש חייבת. מקפידה שהכל יהיה מסודר ככל שניתן, שכשאצטרך משהו, אוכל למצוא בקלות ומבלי לפשפש בשאר המסמכים, אבל תמיד יוצא שמעלעלת ונתקלטת באיזה אולטרסאונד אחד או אחר עם תמונה שצובטת.
חיבוק !
 
למעלה