שבוע אחרי- סיפור הלידה שלי
ביום חמישי 30/10 הגעתי למיון יולדות בקפלן לטובת בדיקה שגרתית בשבוע 35 (רופא מעקב הריון בסיכון מקפלן יצא לחו"ל וביקש מעקב מוניטור ורופא בקפלן). בנוסף תלונות על טשטוש ראיה וכאבי ראש מיומיים לפני.
המיון היה עמוס לעייפה וככה יצא שהגענו ב10:30 ורק בצהריים ראינו רופאה שהפנתה לבדיקת עיניים. אחרי בדיקת עיניים ע"י 2 רופאים התגלה חשד לבצקות. הופניתי לנוירולוג במיון הכללי לבדיקה והחלטה אם עושים סיטי עם חומר מנגד. טיול נוסף בקפלן והגענו למיון הכללי, גם פה המתנה מייאשת ונוירולוגית שטוענת שמבחינתה הכל תקין אבל לא שוללת סיטי ומפנה חזרה לגיניקולוגים לקבלת החלטה. חוזרים למיון יולדות, ממתינים שוב לרופא שרק ב22:00 מקבל אותנו ומאשר אישפוז בהיי-ריסק.
ביקור רופא בשישי בבוקר- שואל הרופא הראשי למה לא מיילדים אותה וזהו....גם אני שואלת אותו דבר...הרי כל הבצקות האחרות בגוף הן תולדה של ההריון.. מחליטים לא להחליט ושולחים אותי בשישי בצהריים לבדיקת עיניים נוספת שמגלה בדיוק את אותו חשד מיום האתמול...
בדרך חזרה להי-ריסק מרגישה לחץ למטה והרגשה שהעוברית הרוחבית מנסה לשחות את דרכה מטה.
מגיעים למחלקה היישר למוניטור שמבשר צירים כל 5 דקות.
נכנסים לרופא שבודק ידנית ובאולטראסאונד ומגלה פתיחה 3, צוואר רך לגמרי ושק מי שפיר נמוך מאוד על סף התפוצצות...וחידוש- העוברית המובילה לכל אורך ההריון נדחקה ע"י אחותה....
יורדים למיון יולדות סביב 15 , בדיקה ידנית נוספת, שיריון חדר לידה והמתנה על כדור פיזיו שמאוד עוזר ומרגיע.
ב18 בערך נכנסים לחדר לידה עם פתיחה 4 ובקשה לאפידורל (גם לכאבים וגם כדי להיות מוכנים מראש לכל מקרה- בכל זאת תאומים).
ב23 החלפת משמרות- בדיקה ופתיחה של 5. הרופאה מחליטה לפקוע מי שפיר כדי לקדם ומיד אח"כ אנחנו בפתיחה 7.
סיום החלפת משמרת, מיילדת נכנסת עם הרופאה ותוך דקה קריאה נרגשת "אני מקבלת לידה"- מיילדת נוספת ורופאה נוספת נכנסות. רופא ילדים נקרא לחדר. ב23:20 אחרי לחיצה אחת בלבד העוברית הראשונה יוצאת לאויר העולם במשקל 2400- שמה אפיק.
הבעל נדרש להשגיח עליה תחת מנורת החימום.
אחותה החליטה להסתובב ולשלוח יד קדימה- כמה לחיצות מראות שאין מצב שהיא יוצאת ככה.
הרופאה מכניסה יד ומסדרת אותה. עוד כמה לחיצות וב23:40 גם היא יוצאת במשקל 2365- שמה בישראל- אילת.
הבעל עולה עם הבנות לתינוקייה ואצלי מתחילים ללחוץ להוצאת השיליייה.
מבינים שזה לא יקרה עצמאית והרופאה מחליטה להוציא ידנית. השיליות יוצאות בחלקים ואני מתחילה לדמם- מיד מזריקים לי תרופות, דוחפים כדורים ומתחילים עירויים.
כשבעלי חוזר לחדר הוא מוצא אותי רועדת כחולת פרקינסון ללא שליטה.
אחרי זמן שנראה לי כנצח, אני מועברת למיטה רגילה בחדר אחר במחלקה להמשך מעקב. הרעידות ממשיכות, מתווספות גם הקאות ועליית חום- הכל תוצאה של התרופות שניתנו - מוגדר נורמלי.
המוגלובין שלי נמצא נמוך ורוצים לתת מנת דם אבל אי אפשר עקב עליית חום- אז אחרי 2 אקמול ואופטלגין נוזלי סוף סוף סביב 2:30 בלילה מצליחים להוריד את החום ולתת מנת דם.
החלפת משמרות נוספת בבוקר ורק ב8 אני מועברת סוף סוף למחלקת יולדות.
בדיקת רופאים- מחליטים על ייעוף נוסף עם נוירולוג ביום א' ובדיקת עיניים נוספת במרפאת חוץ.
בדיקת העיניים לא מחדשת כלום ומבקשים ממני ביצוע מס' בדיקות נוספות ואולטראסאונד עיניים ולהגיע לבדיקה נוספת תוך 10 ימים. הנוירולוג מאשר ביצוע סיטי שיוצא תקין.
ביום שני מחליטים על שחרור שלי והמשך בירור נושא העיניים ב"קהילה".
עתיד שחרור הבנות לא ברור- הן עדיין לא אוכלות מספיק, לאילת התפתחה דלקת עיניים ואפיק עם צהבת גבולית.
בצהריים- שנייה לפני שזזים הביתה- מגיעה האחות מהתינוקייה עם בשורות- לוקחים את הקטנות לבדיקת רופא ויש מצב לשחרור גם שלהן באותו יום.
ממתינים בלחץ עד 15 ואז מתקבלת התשובה המיוחלת- כולנו משתחררות יחד- איזה כייף.
הבנים הבוגרים בבית מקבלים את הבשורה, כולם בהתרגשות.
ובשעה 17 ביום שני 3/11 הגענו כולנו הביתה בריאים ושלמים.
חייבת לציין שהטיפול בקפלן בכל המחלקות היה מעל ומעבר.
חובה לציין את הנוירולוג שליווה אותי באופן אישי לסיטי ודאג לכל פרט.
גם את המיילדת גיטה שיילדה אותי ודאגה לפקח עד סוף המשמרת בסבלנות ודאגה שהכל בסדר איתי.
לד"ר אושרית ברט שיילדה אותי והייתה מקסימה ומקצועית. (והיא זו שגם גילתה בביקור ראשון במיון נשים שיש לנו תאומים).
ובהצלחה לכל היולדות העתידיות
ביום חמישי 30/10 הגעתי למיון יולדות בקפלן לטובת בדיקה שגרתית בשבוע 35 (רופא מעקב הריון בסיכון מקפלן יצא לחו"ל וביקש מעקב מוניטור ורופא בקפלן). בנוסף תלונות על טשטוש ראיה וכאבי ראש מיומיים לפני.
המיון היה עמוס לעייפה וככה יצא שהגענו ב10:30 ורק בצהריים ראינו רופאה שהפנתה לבדיקת עיניים. אחרי בדיקת עיניים ע"י 2 רופאים התגלה חשד לבצקות. הופניתי לנוירולוג במיון הכללי לבדיקה והחלטה אם עושים סיטי עם חומר מנגד. טיול נוסף בקפלן והגענו למיון הכללי, גם פה המתנה מייאשת ונוירולוגית שטוענת שמבחינתה הכל תקין אבל לא שוללת סיטי ומפנה חזרה לגיניקולוגים לקבלת החלטה. חוזרים למיון יולדות, ממתינים שוב לרופא שרק ב22:00 מקבל אותנו ומאשר אישפוז בהיי-ריסק.
ביקור רופא בשישי בבוקר- שואל הרופא הראשי למה לא מיילדים אותה וזהו....גם אני שואלת אותו דבר...הרי כל הבצקות האחרות בגוף הן תולדה של ההריון.. מחליטים לא להחליט ושולחים אותי בשישי בצהריים לבדיקת עיניים נוספת שמגלה בדיוק את אותו חשד מיום האתמול...
בדרך חזרה להי-ריסק מרגישה לחץ למטה והרגשה שהעוברית הרוחבית מנסה לשחות את דרכה מטה.
מגיעים למחלקה היישר למוניטור שמבשר צירים כל 5 דקות.
נכנסים לרופא שבודק ידנית ובאולטראסאונד ומגלה פתיחה 3, צוואר רך לגמרי ושק מי שפיר נמוך מאוד על סף התפוצצות...וחידוש- העוברית המובילה לכל אורך ההריון נדחקה ע"י אחותה....
יורדים למיון יולדות סביב 15 , בדיקה ידנית נוספת, שיריון חדר לידה והמתנה על כדור פיזיו שמאוד עוזר ומרגיע.
ב18 בערך נכנסים לחדר לידה עם פתיחה 4 ובקשה לאפידורל (גם לכאבים וגם כדי להיות מוכנים מראש לכל מקרה- בכל זאת תאומים).
ב23 החלפת משמרות- בדיקה ופתיחה של 5. הרופאה מחליטה לפקוע מי שפיר כדי לקדם ומיד אח"כ אנחנו בפתיחה 7.
סיום החלפת משמרת, מיילדת נכנסת עם הרופאה ותוך דקה קריאה נרגשת "אני מקבלת לידה"- מיילדת נוספת ורופאה נוספת נכנסות. רופא ילדים נקרא לחדר. ב23:20 אחרי לחיצה אחת בלבד העוברית הראשונה יוצאת לאויר העולם במשקל 2400- שמה אפיק.
הבעל נדרש להשגיח עליה תחת מנורת החימום.
אחותה החליטה להסתובב ולשלוח יד קדימה- כמה לחיצות מראות שאין מצב שהיא יוצאת ככה.
הרופאה מכניסה יד ומסדרת אותה. עוד כמה לחיצות וב23:40 גם היא יוצאת במשקל 2365- שמה בישראל- אילת.
הבעל עולה עם הבנות לתינוקייה ואצלי מתחילים ללחוץ להוצאת השיליייה.
מבינים שזה לא יקרה עצמאית והרופאה מחליטה להוציא ידנית. השיליות יוצאות בחלקים ואני מתחילה לדמם- מיד מזריקים לי תרופות, דוחפים כדורים ומתחילים עירויים.
כשבעלי חוזר לחדר הוא מוצא אותי רועדת כחולת פרקינסון ללא שליטה.
אחרי זמן שנראה לי כנצח, אני מועברת למיטה רגילה בחדר אחר במחלקה להמשך מעקב. הרעידות ממשיכות, מתווספות גם הקאות ועליית חום- הכל תוצאה של התרופות שניתנו - מוגדר נורמלי.
המוגלובין שלי נמצא נמוך ורוצים לתת מנת דם אבל אי אפשר עקב עליית חום- אז אחרי 2 אקמול ואופטלגין נוזלי סוף סוף סביב 2:30 בלילה מצליחים להוריד את החום ולתת מנת דם.
החלפת משמרות נוספת בבוקר ורק ב8 אני מועברת סוף סוף למחלקת יולדות.
בדיקת רופאים- מחליטים על ייעוף נוסף עם נוירולוג ביום א' ובדיקת עיניים נוספת במרפאת חוץ.
בדיקת העיניים לא מחדשת כלום ומבקשים ממני ביצוע מס' בדיקות נוספות ואולטראסאונד עיניים ולהגיע לבדיקה נוספת תוך 10 ימים. הנוירולוג מאשר ביצוע סיטי שיוצא תקין.
ביום שני מחליטים על שחרור שלי והמשך בירור נושא העיניים ב"קהילה".
עתיד שחרור הבנות לא ברור- הן עדיין לא אוכלות מספיק, לאילת התפתחה דלקת עיניים ואפיק עם צהבת גבולית.
בצהריים- שנייה לפני שזזים הביתה- מגיעה האחות מהתינוקייה עם בשורות- לוקחים את הקטנות לבדיקת רופא ויש מצב לשחרור גם שלהן באותו יום.
ממתינים בלחץ עד 15 ואז מתקבלת התשובה המיוחלת- כולנו משתחררות יחד- איזה כייף.
הבנים הבוגרים בבית מקבלים את הבשורה, כולם בהתרגשות.
ובשעה 17 ביום שני 3/11 הגענו כולנו הביתה בריאים ושלמים.
חייבת לציין שהטיפול בקפלן בכל המחלקות היה מעל ומעבר.
חובה לציין את הנוירולוג שליווה אותי באופן אישי לסיטי ודאג לכל פרט.
גם את המיילדת גיטה שיילדה אותי ודאגה לפקח עד סוף המשמרת בסבלנות ודאגה שהכל בסדר איתי.
לד"ר אושרית ברט שיילדה אותי והייתה מקסימה ומקצועית. (והיא זו שגם גילתה בביקור ראשון במיון נשים שיש לנו תאומים).
ובהצלחה לכל היולדות העתידיות
