שבוע אחרי ולא מאמינה...

[מה נשתנה1]

שבוע אחרי ולא מאמינה...

, שלום לכולם, בת 34 בקרוב, אמא לשתי בנות מקסימות לפני שבוע בדיוק עברתי הפלה בעזרת כדורים ושאיבה לאחר שנתבשרתי בסקירה המוקדמת: " ממל'ה העובר ללא דופק וזה לא מהיום... " את המילים הללו כרנאה לא אשכח לעולם, זה הרגיש כמו סכין בבטן! הבנות בקניון עם אמא שלי ואני לבד כי החצי היה מאוד עסוק ורק לפני דקה שוחחנו ואיחלנו הצלחה אחד לשנייה. זה היה בן (זיהו בוודאות בשקיפות). כ"כ רציתי אותו וכ"כ לא רציתי להאמין למה שהרופאה אומרת ולכן כמובן ביקשתי אולטרסאונד נוסף לפני ההפלה, בעזרת דופלר וידאו וראו שאין דופק. לא מאמינה שאני שבוע אחרי ואין לי עובר בבטן... אומרים שהזמן מרפא, אבל מה עם המחשבות שלא מרפות? בראשי כבר בניתי לעצמי תוכניות שלמות, ראיתי כבר איך כולם משחקים יחד וזה לא מרפה... ללכת לישון כל לילה בוכה ולהתעורר כל בוקר עם כאב ראש... ברור לי כשמש שאני צריכה להודות לה' על מה שיש לי בבית ואני גם אכן מודה,אבל הכאב כ"כ חד נעים להכיר רק חבל שלא בנסיבות אחרות.

 

[דנד1]

היי

טוב שאת שאת פה למרות הנסיבות העצובות מאד...מצטערת לקרוא על מה שעברת. אובדן שכזה הוא בעצם אובדן של כל התוכניות והתקוות שהיו לך בהריון הזה וזה כואב. אני בטוחה שאת מודה על מה שיש לך אבל עם זאת גם כואבת את מה שאיבדת. יכולה רק לחבק ולהגיד שהזמן באמת עושה את שלו...זה תהליך לא פשוט לעבור ויש עליות וירידות, ימים טובים יותר וימים טובים פחות אבל זה משתפר... בינתיים קחי את הזמן להיות בעצב של הפרידה מהעובר/ילד שאיבדת. אל תצפי מעצמך, תני לעצמך להרגיש את מה שאת מרגישה. אנחנו פה כדי לתמוך ולחבק

דנה

 

[מה נשתנה1]

תודה

כ"כ טוב לדעת שיש מישהו וירטואלי שנמצא שם, שמבין. מלבד אמא שלי ואחותי לא שיתפנו אף אחד בהריון וגם לא באובדן. מרגישה שאם לא אספר על כך בקול רם לחברות, יהיה לי קל יותר להתמודד ולהרגיש שלא קרה כלום...כי יתייחסו אליי רגיל וללא רחמים. רק רוצה להרגיש מוכנה מבחינה פיסית ונפשית ולנסות שוב, כי עכשיו זה מרגיש שאני חייבת תינוק כדי להתמודד עם החור הזה בבטן.... ההריון הזה לא היה מתוכנן, אבל היה כ"כ רצוי!!

 

[דנד1]

../images/Emo13.gif אומנם החיבוק וירטואלי

אבל הוא ממישהי שעברה גם כן אובדן ולכן מבינה אותך כ"כ....מניסיון שלי בהתחלה יש צורך מאד חזק למלא את מה שחסר, את מה שאיבדנו ויש רצון חזק לחזור ל"מה שהיינו לפני" כי עדיין לא מעכלים. לאט לאט את תראי שדברים משתנים ואולי תרגישי אחרת. אני מאמינה שמוכנות פיזית ונפשית להריון היא מאד חשובה ולכן, קחי לעצמך את הזמן לברר איך את רוצה להמשיך הלאה. זה לא חייב להיות עכשיו כי עכשיו זה זמן נכון יותר לעכל את מה שקרה ולהיפרד מההריון הקודם...את תראי שבאופן טבעי כבר תדעי מתי הזמן הנכון לנסות שוב. גם אני לא שיתפתי הרבה אנשים באוסדן. עד היום חלק מהאנשים לא יודעים אבל אני שלמה עם זה. שתפי את מי שאת חושבת שיוכל לתמוך בך כי זה הכי חשוב. לא מי שאת חושבת שאת צריכה לשתף... שיהיה לך המון המון בהצלחה וכל טוב

דנה

 

[מקוםבלב]

../images/Emo201.gifשלום לך,

צר לי מאוד על האובדן שלך.שבוע זה לא זמן. זה כאילו היה אתמול. כל כך מבינה את הכאב שלך. הייתי שם לפני כמעט 4 שנים ויש ימים במיוחד בחגים שהגעגועים למה שהיה צפוי להיות שהכל צף והכאב מתעורר לחיים. הריק בבטן ותחושת האין היא אחת הקשות ביותר. הרי לפני שבוע היו שם חיים ופתאום בלי הודעה מוקדמת הכל הסתיים בבת אחת.. הבנות שבבית שיהיו בריאות מאפשרות ולפעמים גם מכריחות את ההמשך קדימה. כוח החיים . אכן יש להודות על כך יום יום אבל זה עדיין לא מפחית מצער והאבל. זה בסדר ונורמלי. להיות עצובה. אני שיתפתי בכאב שלי את מי שהיה מוכן להיות שם עבורי.לא תמיד לסביבה הקרובה יש את הסבלנות לאורך זמן להתמודד עם צער וכאב של מישהו אחר אבל זה גם תהליך שעוברים אותו. נכון שחבל שאנחנו מכירות בנסיבות האלו אבל , מניסיון שלי זהו מקום נעים וטוב לקבל ממנו תמיכה. שולחת לך המון חיבוקים ואיחולים לימים קלים בהרבה.

 

[מה נשתנה1]

תודה

זה נכון שהסביבה הקרובה לא תמיד מבינה וקולטת את עומק הכאב ובכלל את הסבלנות לאורך זמן אפילו אמא שלי שעברה את התהליך איתי, לא ממש מבינה את עומק הכאב כי לא היתה במקום הזה מעולם וטוב שכך רק אנשים שנמצאים במצב שלך יכולים להעיד כמה זה קשה טוב שיש מקום כמו הפורום הזה, כדי להתעמת עם הכאב והעובה המצערת