"שאמא תקנה לָך"

"שאמא תקנה לָך"

כבר שבועיים שהבת הגדולה שאיתי מדברת על זה שאחיה הגדול הבטיח לקנות לה עט פארקר. שבועיים. והיא מחכה שהוא ישלח לה את המתנה המיוחדת הזאת, בעיניה של ילדה שעולה לכיתה ב' ושואלת אותי מדיי כמה ימים אם מותר בכיתה ג' לכתוב בעט. מצפה למפגש בינה ובין אביה. בשבוע האחרון, הוא לא יכול היה להגיע, ובשבוע הקרוב המרכז (מרכז קשר הורים- ילדים בו היא נפגשת עם אביה) יהיה סגור לרגל חופשה. היום היא התקשרה לדבר עם אבא שלה בטלפון. ביקשה לדבר עם אחיה החרדי, בן תשע עשרה. "קנית לי עט?" היא שאלה אותו בשקיקה "לא" הוא ענה לה. "אני לא רוצה לקנות לך. שאמא תקנה לך". זו היתה תשובתו. ואני כבר לא יכולתי להדליק נרות היום. הלב שלי נצבט. נכון שזה לא קשור, נכון שעט כזה אני יכולה לקנות לה בלי בעיות, אבל הכאב, העלבון, ששייך בעצם לילדה שלי - מכה בי. למה הבטחת אם אתה לא רוצה לקיים? ומי זאת "אמא" בשבילך? אמא שראית לפני שלוש שנים לאחרונה, ומאז אתה מסרב לראות אותה או לדבר איתה. ולמה אתה מערבב את אחותך הקטנה, הנשמה הקטנטנה הזאת, שלא גרמה עוול מימיה לאיש, בכעסים שלא שייכים לה בכלל? אז לא הדלקנו נרות שבת היום. שבת היום, אסור לבכות.
 

dirty white boy

New member
ממש קורע את הלב

בעסק הזה הבנתי ממזמן שרגש רק מוסיף מכאוב, ומכאן שאני בניגוד אליך חסר רגשות בכל הנוגע ביחסים בין לבין ולבין, אני מבין את כאבך וחבל שזה קורה פשוט קשה להבין כמה שינאה מצויה במקרים כאלה, מאחל לך שתצאי מזה מהר ואל תבכי תשמחי על זה שאת פה והוא שם,
 
../images/Emo201.gif

כמה אטומים אנשים יכולים להיות?! אחותי התקשרה שלשום כדי לא-להזמין אותי לחנוכת הבית שהיא עושה. "אני מתקשרת כדי שלא תעלבי כשתשמעי על זה מאוחר יותר,זה רק האחיות X Y ו-Z שבאות עם הגיסים לעשות על האש. פשוט, את יודעת שיהיה לך מאד לא נעים במפגש כזה, וזה ילחיץ אותך ובטח את לא רוצה לבוא, אבל אני אומרת לך, שתדעי. אז בואי לבקר פעם, לבד" אחותי הקטנה והמתוקה. באמת. לומדים לשים זין. זה כואב, אבל פחות. לפחות יש לה אמא נהדרת שתנחם אותה, ותקנה לה עט אחר. תהיי חזקה!
 
חראות.

כאילו לא מספיק הניתוק הפיזי והאידאולגי. כמה אפשר להדגיש שהקבלה היא מותנית ואינה בכל מחיר. מילים יכולות להרוג. אבל כשהן לא הורגות, הן פוצעות וזה כואב אש. אז עם הזמן מתרגלים, מנסים לא להגיע למצבים ואם כבר מגיעים אז לצחוק מהם. העינים כבר לא מתלחלחות מהר כל כך, והראש תפוס בהמון דברים אחרים שמגמדים את המשפחה לנקודה קטנה. אבל שורפת. ואפשר לחיות כמעט רגיל ככה. עם הנקודה השורפת הזו. עד שמגיע משהו שמלהיט אותה והיא הופכת לאש ששורפת ועוקרת ומחרבת עד שאתה מבקש את נפשך למות. ואז שום עיצה, שום שיחה, שום טכניקת הדחקה שנסית לסגל אינה עובדת. ככה זה הכל נשאר במשפחה. גם הדם. פאקינג משפחה.
 

rigoletto111

New member
../images/Emo111.gif ../images/Emo213.gif../images/Emo82.gif../images/Emo70.gif

מה היא מתקשרת לספר על על חנוכת בית מזויינת , אם את לא מוזמנת? אני אישית לא מחפש שום אהבה וקרבה אצל אנשים שהקשר שלהם אלי ניתן להגדרה כ"תלוי בדבר" . מבחינתי זה כמו לרצות באהבה ובקרבה הרגשית של מישהי שמעוניינת לשכב איתי, אבל תמורת תשלום...
 

uri80

New member
מתוקה עד אימה.

מה עדיף? צביעות או אגואיזם? עם האגואיזם אין לי בעיה -כולם אגואיסטים ברמה מסוימת, יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות. אבל הטלפון שלה אלייך ממש מעצבן, כמה צבוע ניתן להיות? "יהיה לך לא נעים","בואי לבקר פעם, לבד" העיקר שאת זו כמובן שיהיה לה לא נעים. בגלל זה את הרי צריכה לבוא לבד. יפה שיש לך סבלנות אליה. סביר להניח שאצלי התנהגות כזו היתה מובילה בסוף לניתוק הקשר.
 

Sonic hedgehog

New member
i'm sorry

Kids are resilient she will get over it and start thinking about something else to look forward to, and remember that the 19 year old that promised it is a kid too. Says the terrible aunt, that never sends her nieces the chocolates from “America” they keep calling to ask for.
 

מתלבט13

New member
אין מילים

זה נשמע יותר פאתטי מאשר מרושע. למרות שזו אטימות שאין דוגמתה.
 

מובחרת

New member
יש משהו קורע לב,

נוכח הבטחות לא ממומשות אצל ילדים. האכזבה הזאת שלה, מחמיצה את הלב עד כלות. פעמים רבות הייתי עדה לאכזבות כאלה אצל ילדתי. הן מצד אביה שהבטיח לה עולם ומלואו, ולא יכל לקיים . הן מצד "מחזרים" שלי, שחשבו לקנות את ליבי דרך הילדה, וכמובן לא עמדו בהבטחותיהם... אישית, למדתי לא לספר לילדה אף פעם על בילוי או תכנית מתוכננת. אלא, להכין אותה ליציאה שניה לפני. הייתי ממליצה לך ללמד את הילדה - שלא תאמין לאף דבר, עד שתראה אותו בעיניה. מנסיון, זה מקל על האכזבה. אוףףף...כואב בשביל הקטנה.
 

barr1969

New member
למרות ששמעתי סיפורים דומים

עדיין לא יודעת איך מגיבים. נשארתי בלי מילים. רק היי חזקה בשביל השתיים שאת כל עולמן.
 

R a c h e

New member
../images/Emo201.gif

לא קל לקרוא, קשה להגיב. מאחלת לך הרבה כוחות לימים שיבואו.
 
את הסיפור הזה

אסור לקרוא עם מוזיקה מרגשת באוזניים כי אתם עלולים לבכות אני בכיתי ונזכרתי באחיי ואחיותי שמתגעגעים אללייי ואני אלייהם כואב כואב
 

BatHell

New member
עצוב../images/Emo201.gif

|כוחות| |עידוד| |יהיה בסדר| בתקווה לימים טובים יותר.
 

soelistit

New member
../images/Emo7.gif

כאב..... צורב....... כאב הבגידה........ צער המעילה........ ההכרה - סטירת הלחי המצלצלת - שהעולם אינו מוגן, מגן, בטוח ומבטיח... שהעולם מבטיח - אבל לא מקיים..... כואב לנו כמבוגרים לגלות כל פעם מחדש את האכזריות הבלתי נתפסת של הטבע הלא-אנושי - והילדים.... משהו נקרע בפנים לנוכח התגלית שמתבשרת להם בשלב כה רך וכה בוסרי... ועוד מאותם אלה שהיו אמורים להביא עימם את בשורת האהבה...... הכאב צורב פי כמה..... אבל לפחות דבר אחד מנחם - האמא המדהימה שנמצאת שם לידה ובשבילה - ברגישות וברגש מקפידה על הבעה - קלה כבחמורה- בדבקות ובהתמדה - בנחישות מתגברת על המכשולים - ומציתה את הנר בכל פעם מחדש - נר האהבה והחמלה.... האור המקבל משנה נפח של היופי האמיתי והגולמי של יצורי הבריאה........
 
למעלה