אתה חושב שזה פשוט לעבור ממהירות אפס למהירות X עבור קשיש?
גם בדרגנועים נופלים קשישים כי הם לא מספיקים להעביר את שתי רגליהם לעבר המסוע שהופך למדרגה. ההבדל היחיד כאן הוא שהמסוע לא הופך למדרגה אבל עדיין עקב כך שרגל אחת מתקדמת מהר מידי קדימה והקשיש לא מסוגל להרים את הרגל השניה במהירות אל עבר המסוע, גורם לו לעשות סוג של שפגט וליפול.
 
ולגבי פעילות גופנית, אפיסת כוחות הינה סימן שהאדם משפר את הבריאות שלו. ללא מאמץ - אין שיפור. התרבות שלנו שאומרת לקשישים, צאו לפנסיה ושבו בבית, עשיתם את שלכם היא זו שמנוונת אותם עד כדי מצב של אי יכולת ללכת. אדם שאין לו סיבה צאת מהבית כבעבר, הופך להיות חלש יותר ויותר.
 
סבתי עליה השלום עבדה עד גיל 80, הלכה יום יום כשני קילומטרים, סחבה סלים מהשוק, ביצעה את כל מטלות הבית בעצמה והייתה מסרבת לכל עזרה ולכל דבר שהוצע לה. כשהציעו לה לשבת באוטובוס היא סירבה בתוקף, היא עמדה והפעילה את השרירים שלה על מנת להיאחז בעמודים.
 
היא הייתה עולה במדרגות במקום במעלית, הולכת ברגל לא מעט במקום לקחת אוטובוס, בשבתות היינו עושים הליכות בין הבתים במרחקים של 6 קילומטרים הליכה הלוך ושוב, משהו שאנחנו עושים עד היום למרות שלכולם יש מכונית. וכיום, אימי, דודיי ודודתי ממשיכים באותה הדרך - כולם בריאים וחזקים, מבצעים פעולות שאנשים צעירים מהם מתעצלים לעשות ונהנהים מהגעה לאפיסת כוחות, נהנהים מההרגשה שהם מתאמצים, מפעילים את השרירים ולא מתנוונים.
 
היא תמיד הייתה אומרת, אם אני לא אפעל ואתאמץ ואפילו יכאב לי פה ושם - אני לא אוכל לטפל בעצמי ובמשפחתי.
