שאלת עקרונית של צב"ח

[Marinette]

שאלת עקרונית של צב"ח

אני חוזרת כאן על שאלה שהעליתי בפתיל על עקידת יצחק וכו', נראה לי שזה ראוי לפתיל נפרד: איפשהו בברית החדשה, ישו טוען כנגד בני-שיחו שהוא בטוח שאם הייתה נופלת להם כבשה לבאר בשבת הם היו שוברים את השבת כדי לרדת לבאר ולהציל אותה. מכך הוא מסיק שלא השבת היא אדון האדם, אלא האדם הוא אדון השבת. לזה אני לא רוצה להיכנס, ומה גם שלא ברור לי מנוסח הברית החדשה אם ישו התכוון בכלל להצלת הכבשה מהבאר בנימוק של צער בעלי חיים או שלדעתו אדם אמור לרצות להציל את הכבשה בשבת פשוט משום שהכבשה היא רכושו וחבל לו להפסיד... אני לא יודעת, אבל השאלה שלי היא לא על ישו אלא על עמדת היהדות של ימינו בנושא זה: האם "פיקוח נפש דוחה שבת" חל גם על חיות או רק על בני אדם? נניח שיהודי הולך ברחוב ורואה כלב פצוע קשה שזקוק לעזרה דחופה, האם היהודי אמור להתעלם מהכלב ולהמשיך בדרכו - או שעליו להושיט לכלב עזרה (מה שכולל, למשל, העברת הכלב לוטרינר, ברכב אם יש צורך בכך ולפעמים צריך גם להרים טלפון כדי לוודא שמרפאת החיות פתוחה)? או דוגמא עוד יותר קיצונית: סיפרתי על האדם שטען באוזניי שגם על פי ההלכה מותר וגם רצוי לחלוב את הפרות בשבת, כי זה צער בעלי חיים לא לחלוב אותן (מה שנכון - הן סובלות מכאבים קשים אם לא חולבים אותן יממה שלמה, ועלולות לפתח גם דלקות ובעיות). האם זה נכון?

 

[NimrodOZz]

אחד לאחד

אינני מכיר את המקרה שהבאת בשם האונגליון, כך שאינני יכול להתייחס אליו לאשורו. מה שכן, צריך לזכור שהרבה פעמים יש התנגשות בין רצונו של האדם לבין רצון האל בו הוא מאמין בדרכו. כלומר רצונו של האדם הוא לשמור על רכושו, רצונו של האל הוא שהאדם ישמור את השבת ולא ישבור את השמירה עליה. האם בגלל שהמציאות היא שאדם עם אמונה לא שלמה היה שובר את השבת נבטל את שמירת השבת? תמהני. המושג "פיקוח נפש" הוא מושג הלכתי. על פי ההגדרה ההלכתית, הוא חל על אדם בלבד. לעניין הפרות (כאחד שעבד במחלבות ברמה"ג-נוב) אני יודע שאם לא חולבים פרה באופן קבוע, היא סובלת מאוד ואכן יכולה להתפתח דלקת. ההלכה הכירה את המציאות הזו וקבעה כי יש לחלוב את הפרה אך את החלב לשפוך על הארץ מאחר ואין להינות מחילול שבת, גם אם הוא נעשה על מנת לחסוך צער מהפרה. היום משתמשים במכונות שאיבה פנאומטיות (מבוססות על לחץ אויר) אוטומטיות וכל מה שצריך לעשות זה רק לחבר את המשאבה לעטינים. החלב יוצא למיכל מיוחד המכיל סבון הפוסל אותו מאכילה. עוז.