שאלת מיליון הדולר או איך מתמודדים

שאלת מיליון הדולר או איך מתמודדים

עם ילד שמתחיל לתת מכות חלשות לחפצים או לנו? יובל עדיין לא מדבר, אך לעיתים כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה, או שאני אוסרת עליו לעשות דבר זה או אחר, או כשאני לא מבינה את "כוונת המשורר" שלו, הוא מכה . הוא מכה אומנם בעדינות רבה אבל מכה את השולחן , מכה על הדלת ומכה לעיתים אף אותנו. אומנם אילו מכות מאוד חלשות ולא מכאיבות כלל, אבל, אני מעוניינת למנוע ולמגר את העניין כבר בהתחלתו. אני חייבת לציין שמעולם לא הכינו אותו, וכל ההתנהגות הזו חדשה מהפעוטון שלו. יכול להיות שזה נובע גם מהשפה האנגלית החדשה שבה הוא נתקל לראשונה בחייו, שכן בבית אני מדברים רק עברית. יש לו גם התנהגות חדשה ומרגיזה שהוא יושב בכסא באוטו או בכסא האוכל ושוב, משהו מרגיז אותו או שהוא לא מקבל אצ מבוקשו, הוא זורק את עצמו כמה פעמים חוזרות ונשנות בכוח אחורה , אני חוששת כל פעם שהוא עלול לפגוע בעצמו ומייד תגובתי זועמת . אני נורא מנסה לשלוט על הצעקות שלי, אבל אני מגיבה בצעקות מתוך פחד שמה ייקרה לו משהו חס וחלילה. מה עושים???
 
הוי, גיל שנתיים ../images/Emo13.gif

יובל ואלה חולקים יום הולדת, נכון? לצערנו המכות וההיזרקויות אחורה - אצלנו גם השתטחויות - הן חלק מעסקת החבילה בגיל המתוק והמתיש הזה. מיגור מכות - כל הזכויות שמורות לסוכריה. תופסים בתקיפות את היד המכה, ואומרים בקול חד משמעי: אני לא מרשה להכות. חוזרים שוב ושוב, ואם אפשר - עוברים לחדר אחר. כל הכבוד ליובל שבכל זאת מכה בעדינות... אפשר גם להקצות "כרית מכות", אני מרשה להרביץ לשטיח ולכריות הספה, זה אפילו מנער מהן את האבק, אבל בשום פנים ואופן לא לקירות, לרהיטים או לאנשים. לגבי ההיזרקויות, תופסים את הנזרק הצעיר, אם אפשר גם לקחת שני צעדים הצידה, ואומרים לו באותו קול רציני מהסעיף הקודם: אני לא מרשה לך לפגוע בעצמך. בכל פעם שתיזרק אחורה, אני אחזיק אותך כדי שלא תקבל מכה. <מודה ומתוודה שקל להגיד, אבל את הצרחה שלי אחרי שאלה כמעט העיפה את עצמה החוצה מעגלת הקניות בסופרסטור, כל החנות שמעה> אלו לא פתרונות קסם. כמובן שההתנהגויות האלה לא מפסיקות בן לילה. ככל שהם מתבגרים ומפתחים הבנה ושליטה עצמית, וככל שאת מעבירה לו שוב ושוב את אותו מסר חד משמעי, בהדרגה זה נקלט.
 
אינה, הרגת אותי... מה גם אלה נהנית

להעיף את עצמה/לעמוד על עגלת הקניות ועדיף במקום כמו סופרסטור או וול-מארט...
??? וכן, נראה לי שהם חולקים יומהולדת יחדיו המהגרים הצעירים....
 

נועה 36

New member
בקור רוח ובלי להיכנס ללחץ

כמו שאינה כתבה - באסרטיביות ובנחישות, בלי להיכנס ללחץ, בקול תקיף, מסבירים שההתנהגות הזו לא מקובלת עלייך. לאיתי היו שלוש התקפות טנטרם כאלו בחייו - לאף אחת לא הגבתי. לא בחיוב ולא בשלילה. הודעתי לו שההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני לא מתכוונת להתייחס אליו עד שהוא מפסיק אותה. זה עבד. אחרי 3 פעמים הוא הבין שאין בכך טעם ומעולם לא חזר על זה. עכשיו את אומרת לעצמך, חכמה גדולה, אבל מה את עושה כשזה במקום ציבורי והוא יכול להזיק לעצמו? אז ככה - אחת הפעמים הייתה באמצע מעבר חצייה. הילד נשכב באמצע המעבר והתחיל להכות עם הידיים והרגליים. הרמתי אותו, כשהוא באותה התנוחה, העברתי אותו למדרכה, הרחקתי עוברים ושבים שלא ידרכו עליו והודעתי לו, כמו בפעמיים הקודמות, שהתרחשו בבית, שאני מחכה עד שהוא יחליט לחזור ולהתנהג כמו ילד ולא כמו ג'וק גוסס. חיכיתי. אמרתי לחצי ולאמא שלו שימשיכו הלאה, ליעד שלנו ושאנחנו נצטרף עוד כמה דקות. תאמיני לי, הם לא הספיקו להתרחק הרבה...
 
אצלי זה ככה כבר מגיל שנה וחצי

ואני יכולה רק לומר לך שזה טבעי מאוד. מלימודיי על התפתחות הגיל הרך, יכולה לספר לך, שזה מתאים לשלבי ההתפתחות של החשיבה ע"פ פיאז'ה... בשלב זה, שנקרא השלב הפרה-אופרציונלי, זה ממש מתאים היכולת הזו להאניש אובייקטים וכל אובייקט ש"אינו משתף פעולה" עם הילד זוכה לכעס. זה יעבור, מבטיחה... <למרות שגם אצל בעלי, בשלב הרבה יותר מאוחר אני יכולה לראות התנהגויות דומות לפעמים...
>
 
למעלה