שאלת חברים

אורקוש

New member
שאלת חברים


לא יודעת לאן זה מתאים מבחינת שרשור אז מעלה בנפרד
לאחרונה אני די מודאגת לגדול שכמעט בן 4 .
הדאגה שלי היא לגבי חברים
אין לו חברים שהוא רוצה להיפגש איתם הוא כאלה שהוא מדבר עליהם בכלל .
עד כה נפגשנו רק עם בת אחת מהגן וזהו.
שאני שואלת אותו לגבי מפגשים התשובה שלו
"הם רק משחקים איתי ולא רוצים להיות חברים שלי" ומשפט נוסף שגרם לי לצביטה בלב
"אני רוצה שיהיה לי עוד חבר " - כמו שציינתי יש רק ילדה אחת שהוא מגדיר אותה חברה.

אני בגילו גם הייתי מאד מופנמת והפכתי לבוגרת ללא חברים כמעט, דבר שאני מצטערת עליו כיום .
מאד לא רוצה שהוא יהיה במקום הזה .

האם בגילו הגיוני שעדיין אין מפגשים עם חברים ?
איך אני יכולה לעזור לא ?
אשמח לעצות בנושא
 
את יכולה ליזום להזמין חבר בעצמך

או באופן שרירותי לגמרי לפי האמהות שאת מתחברת אליהן ולאורח החיים / חינוך שלהם או לשאול את הגננת עם מי נראה שהוא מתחבר או מי נראה לה שמתאים לו באופי.
 

tiger mom

New member
הוא מבין את ההגדרה של חבר?

כי מהמשפט "הם רק רוצים לשחק איתי ולא רוצים להיות חברים שלי" נשמע שההגדרה שלו למה זה חבר לא ממש ברורה
מה הוא מחפש בחברים?
כי זה מה שחברים עושים בגיל הזה. משחקים ביחד
מה מפריע לו במערכת היחסים הזו?
אולי צריך לעשות לו תיאום ציפיות. מה זה חבר, מה עושים כשבא חבר, למה לצפות במפגש חברי

בנוסף- תזמי בשבילו את המפגשים
תשאלי את הגננת עם מי הוא משחק
תנסי להשקיף עליו כשהוא לא רואה כשאת באה לקחת אותו ולראות עם מי הוא משחק
ותיזמי את ההזמנה של החברים האלו
בימים עם מזג אויר נעים (ובלי אזעקות וטילים) אפשר גם להיפגש בגינה ליד הבית עם ילדים מהגן

לפעמים זה נראה לנו נורא ברור שילדים צריכים לדעת מעצמם איך להתחבר ומה לעשות ביחד וכו'
וזה לא נכון. ומי כמוך יודע שזה לא קל
הוא כנראה צריך ללמוד איך להתנהג במפגש, מה לצפות, איך להזמין וכו'
לא לכולם זה בא טבעי

וגם צריך לזכור. לילדים שלנו יש אופי. לא תמיד אפשר לשנות דברים. והם דומים לנו. ולפעמים בדברים מאד מבאסים
כן. יכול מאד להיות שהוא יהיה כמוך. מופנם ועם מעט חברים
לא כל דבר אנחנו יכולים לשנות בהם
 

אורקוש

New member
נקודה יפה העלית

אני באמת אנסה לפתוח את הנושא מולו
הוא אומר לי
שהם אמרו לו שהם לא חברים שלו רק משחקים איתו.

זה ילד שקשה מאד להוציא ממנו דברים ורק לאחרונה החל לשתף אותי
 

Party in a Box

New member
תפגישי אותו כמה שיותר עם ילדים...

תצאי איתו הרבה לגינה שבה מבלים ילדים מהגן (לפני שמחשיך...), תזמיני לפחות חבר או שניים בשבוע. תיזמי עבורו כמה שיותר אינטרקציות של אחד על אחד עם חבר. ברגע שמבלים ביחד, אוטומטית נוצר בונדינג ואז זה ממשיך גם בגן... ככל שהוא יפגש יותר, כך הוא יפתח כישורים חברתיים טובים יותר, יצבור ביטחון וחברים טובים.
בגיל 4 דווקא מקובל להפגיש בין חברים.
הכי חשוב: אל תילחצי, הרבה ילדים צריכים עזרה בפיתוח כישורים חברתיים. ברגע שתיתני לו את הפוש הראשון, הוא כבר ימשיך משם לבד.

בהצלחה! :)
 

geen

New member
נצל"ש- שאלת חברים


היי,
הגדולה בטרום חובה, והתחילה ללכת יותר לחברות (לפני כמה ימים הייתה פעם ראשונה לבד! התקדמות...)
פעם אחת הייתה חברה אחת אצלנו (לבד) עכשיו היא מבקשת שאזמין ילדה ספציפית מהגן.
אנחנו כרגע במעבר בין בתים (חצי שנה בערך) וגרים אצל ההורים, בבית פרטי. יש לה חדר עם אח שלה, ושם כל המשחקים, בנוסף עוד חדר בקומה עליונה יותר שבו יש יציאה למרפסת גדולה שבה יש שולחן יצירה, בימבות, כדורים וכו'
כשהייתה החברה הקודמת, ביליתי את רב הזמן בלרוץ אחרי שתיהן בין הקומות כי כל שניה הן רצו משהו אחר, נדנודים בחצר וכו', תוך כדי רדיפה אחרי בן שנתיים שלא מוכן לא להשתתף.
וסוף סוף השאלה- אני לא מכירה את ההורים של הילדה שהיא רוצה להזמין, מעולם לא יצא לי אפילו להגיד להם שלום. האם זה הגיוני להתקשר להזמין את הילדה אלינו אבל להגיד שרצוי שהיא תבוא לבד? אני יודעת שאני לא הייתי אוהבת אם היו אומרים לי משהו כזה..

איך אפשר להסביר בעדינות שאני לא גרה כרגע בבית משלי ושיכולות האירוח שלי די מוגבלות, אין לי אפשרות לשבת בסלון או להכין קפה (ז"א כמובן שיש אפשרות אבל לא נעים לי להשתלט שם לגמרי על הבית) וכמובן רב הזמן מלווה בריצות אחרי הילדים.
גם נראה לי מוזר להביא ילדה+הורה, ושכולנו נעלה/נרד בין הקומות כל 5 דקות.

מצד שני, הבת שלי ממש רוצה להזמין את הילדה הזאת...
מה עושים?
תודה!
 

kramerkaren

New member
הייתי מתקשרת ואומרת בדיוק את מה שכתבת

להסביר. אני הייתי מבינה.
 

micmuk

New member
מאוד פשוט

אומרים בצורה הכי ברורה והכי פשוטה, אנחנו כרגע גרים אצל ההורים, אז הקטע של האירוח קצת בעייתי אבל אני אשמח שהילדה תבוא לשחק עם הבת שלי.
(ואני הייתי מתנדבת גם להחזיר אותה הביתה בסוף הערב, כי נראה לי קצת לא פייר להטריח...)


גם אני גרה כרגע אצל אמא של בעלי, ובגן יודעים שאני מגיעה לבתים אחרים וכרגע לא מזמינה אלי, אף אחד לא חושב שאני סנובית או משהו כזה - אנשים מבינים את הסיטואציה... (שזה לא בית שלי)
יותר מזה אני אגיד לך, גם עם החברים שלי אני יוזמת מפגשים ושואלת מי מוכן לארח.... הם יודעים שאני כרגע לא יכולה, וכל פעם מישהו אחר מתנדב.

כשאני אהיה בבית שלי, אני אזמין אלי
 
נצלש גם לי יש שאלה בנושא הלוהט,

שלושה חברים משחקים ושניים מהם מחליטים לא לשתף את הילד שלישי. מה עושים?
אני אשמח לדעת מה אתן עושות בשני המצבים גם כשהילד/ה שלכן לא משתף וגם כשלא משתפים אותו/ה.
בעיני זה נורא באותה המידה למרות שבינתיים הבת שלי היתה רק בצד שלא משתפים אותו.

אשמח לשמוע מחשבה/נסיון בנושא
 

kramerkaren

New member
נמנעת מסיטואציות של שלשות כמה שיותר...

בבית אני לא מרשה להזמין 2 חברים. זה מתכון לאסון. זה תמיד בסוף יהפך לזוג מול אחד.
אבל כשזה קורה - אני נכנסת ומצטרפת למשחק, ועושה את התיווך. ואם עדיין לא מסתדרים - אני מודיעה שהם יכולים להחליט שהם מסתדרים ומשתפים את כולם או שאני מתקשרת לאמהות של כולם והולכים הביתה.
 
צודקת, אבל לפעמים זה לא בשליטתי

אנחנו בחינוך ביתי והמפגשים על פי רוב הם בגנים ציבוריים.
היום למשל הן היו שלוש בנות ועוד הרבה בנים. אז הבנות היו יחד...
את יכולה לפרט מה זה אומר שאת נכנסת ומצטרפת למשחק ומתווכת?
והאמהות האחרות נוהגות גם כמוך? כאילו זה מין קוד מוסכם מראש או משהו מדובר בניכן?
מהנסיון שלך יש גיל שהוא יותר מועד לפורענות או שזה תמיד ככה? בפעמיים שזה קרה אימא אחת אמרה שזה בגלל שהם בנים ובפעם השניה האימא אמרה שזה בגלל שהן בנות

בעיני אין שום קשר ואני מוצאת קשרים אחרים של למה זה קורה.
גם מענין אותי למה שלישיה זה כזה מתכון לאסון?
 

kramerkaren

New member
שלישיה אף פעם לא עובדת

(אוקיי, נדיר ש)
כי בסופו של דבר זה הופך לזוג מול אחד.
כי אינטראקציה בה צריך לקחת בחשבון את הרצונות של שני ילדים מספיק מורכבת בגיל הזה, 3 ילדים? די בלתי אפשרית
כי ילדים (אנשים?) אוטומטית נוטים לכיוון הזוג, יש תפקידים ברורים בזוג. השלישיה יותר עמומה.
כי כל חולשה\חוסר איזון\עימות\אי הסכמה - לא צריך לפתור בשלישיה. כי יש עוד אופציה. אפשר "להיפטר" ממי שלא מתאים וזה לא יפריע להמשך המשחק.
באופן כללי כשאני רואה שהילדים לא מסתדרים (בכל סיטואציה) אני נוטה להיכנס למשחק. או להסיח ולגרור למשחק אחד, או להשתלב למשחק שלהם - לשחק את הכוח החסר, לתווך על ידי משחק, לכוון את המשחק לכיוון שיתופי יותר. פשוט משחקת איתם ואז השליטה אצלי.
זה דדי מוסכם לדעתי, לא מכירה אמא שרואה שהילדים עושים "חבורות" או מתאגדים נגד אחד הילדים ולא מתערבת. לכיוון זה או אחר, סוגי התערבויות דונות, אבל תמיד התערבות.
גיל? מגיל 3 בערך ולנצח נצחים. גם בגיל 11 אני רואה את זה, גם מגיל 15 אני זוכרת את זה. בצורה אחרת, ביטויים שונים, אבל תמיד. זה גם אצל בנים, אבל ביטוי שונה. התעלמות יותר מהתאכזרות.
 
קרן, מה עושים אם השלישי הוא האח הקטן?

(או במקרים יותר נדירים- הגדול..)
הוא נורא רוצה להשתתף במשחק, ובד"כ הם מרשים לו, ומהר מאוד זה הופך למשחק של "בוא נרדוף/ נציק/ נצחק על...."
אני מנסה להפריד ולקחת אותו למשחק אחר איתי אבל הוא לא מוכן וממש מתנגד. ובגלל שזה בד"כ מתחיל בסדר אני לא נלחמת יותר מידי. תובנות?
 

kramerkaren

New member
זו תמיד בעיה,

בדיוק דיברתי על זה עם שושן. היא מנסה להוציא את הקטן מהבית בשביל להימנע מסיטואציה כזו, אבל אין ספק שלא תמיד אפשרי.
אני עושה הכל בשביל להפריד, ואם לא מצליחה אני נכנסת גם למשחק.
מה שכן - אני אוסרת על התעללות. זה חלק מהקווים האדומים שלי ומשחק כזה מופסק מאד מאד מהר, עם סנקציות קשות וארוכות טווח. אני בהחלט משתדלת למנן את השתתפות הקטנים. מאפשרת משחק אחד ביחד, ואז קוראת לה (או לו, בזמנו) לעשות איתי משהו אטרקטיבי במיוחד (אוהו כמה עוגיות שאנחנו אפינו בזמן שהיו חברים...), מסיימים - משחררת שוב לגדולים, משחק אחד ושוב קוראת לה וכו.
 

ריקושTי

New member
עוד
- כשהשלישייה היא כזאת רק בגן

מה עושים? יש איזשהיא שליטה על שלישייה בשעות של הגן?
אני בדיוק מתלבטת אם זה נותן לבן שלי כוח (ביטחון, חברה וכיף) או לא.
הוא חבר של שני ילדים. על הילדים האחרים הוא אומר שהוא לא אוהב אותם והם לא חברים שלו.
רציתי לשאול את הגננת איך הוא מסתדר כשהם לא מגיעים, אבל לא היתה כזאת סיטואציה עד היום.
יש מה לעשות? או שאין מה לדאוג בנתיים? הוא בן 3.1, בין הקטנים בגן, הגיע עם אחד מהשלישייה עוד מהגן הקודם.
 

kramerkaren

New member
אני נוטה לא להתערב במה שקורה בגן

תפקיד הגננת. זה לא בשליטה שלי, וכל עוד אני לא שומעת על נזקים\תככים\מריבות - אני מתעלמת.
 

malamlad

New member
מסכימה עם כל מילה

יש מקום להתערב במשחק ולתווך את הסיטואציה.
אפשר לתווך בהומור, ברצינות, בהתייחסות לסיטואציה ולתחושות שהיא מעלה אפשר לנסות לעזור להם למצוא משהו אחר לעשות שכולם יכולים לעשות ביחד
ואם שום דבר לא עובד גם אני הייתי אומרת או שאתם מסתדרים או שכל אחד הולך לביתו.
 

dornat

New member
זו שאלה לאיש מקצוע,

פסיכולוג או מכון אדלר.
אמרת שגם לך כילדה הייתה בעיה חברתי דומה, דברים מהסוג הזה ההורה מעביר לילד אפילו בלי להרגיש.

לכן הייתי ממליצה לך לדבר עם מישהי ממכון אדלר שתיתן לך סוג של עזרה ראשונה מה אפשר לומר לילד ברמה ההתנהגותית. אבל הייתי ממלצה על פסיכולוג שאת מתחברת אליו ויותר יסביר לך מה עושים או מה לא עושים.

ילד שחברותי ועם ביטחון זה מכלול שלם של התנהגויות אליו. את בהחלט מעבירה לו את הפחדם שלך את החששות שלך הוא קולט את זה ממך ומפרש ככה את המציאות וחבל. גיל 4 זה גיל שאוהבים מאוד לשחק עם חברים וז גם מפתח מאוד.
תנסי להיכנס לאתר של מכון אדלר בטח יש שם מאמרים בתור התחלה.
 
למעלה