שאלת ה 1000000 $ - מי שפיר כן או לא??

[סנטורי21]

שאלת ה 1000000 $ - מי שפיר כן או לא??

שלום בנות יקרות... אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל הגעתי לשבוע 17+4 (

) וקיבלתי אתמול את תוצאות הבדיקה המשוקללת ממעבדות זר (זו שנותנת תשובה של 94% בשקלול החלבון העוברי עם סקר שליש ראשון ושקיפות) . לפני הכל - היה לי ברור שאעשה בדיקת מי שפיר, גם בהריון הראשון שלי עשיתי , הייתי אז בת 30 וקיבלתי תשובה של 1/130 אז לא כ"כ היתה לי בריה. היום - הריון יקר (יש הריון שהוא לא??) אחרי 4 שנות ציפיה ואכזבות , אני כל כך מפחדת!! התשובה שקיבלתי - לפי גיל 170 לפי הגיל ושש הבדיקות 1/10000 שזו תוצאה טובה לכל הדיעות! עכשיו אני מבולבלת ומוצפת...אני יודעת שחלילה אם אפול בסטטיסטיקה של ה 1 - עבורי ועבור משפחתי זה יהיה דבר נורא! יש סיפורים איומים על נשים שהכל היה תקין בבדיקות ובכ"ז נולד ילד עם תסמונת דאון. הרופא שעשה לי את הסקירה אמר לי שבפרוש ראה עוברים שידע כבר שיש תסמונת דאון ולא היה שום סימן מוקדם ושום דבר באולטרסאונד שהיה יכול לבשר זאת... מצד שני- אני כבר כל כך מחכה לילד הזה שצומח בתוכי, אני מרגישה אותו , עברתי כל כך הרבה כדי לקבל אותו, אני בשמירה כל ההריון, אני לא יודעת איך אוכל להתגבר חלילה אם אאבד אותו בגלל טעות שלי...בדיקה שאולי יכולתי לוותר עליה...המדקרת שלי מאד מנסה להניע אותי מהבדיקה ומערערת את בטחוני שמעורער גם כך... השאלה שלי - מה האמינות של הבדיקות האלה במעבדות זר? האם שמעתן על בנות שהיו להן תוצאות כה נפלאות ובכ"ז נולד עובר פגוע או שגילו מומים במי שפיר? זה ממש חשוב לי כי התשובות שלכן יעזרו לי להכריע בהחלטה הקשה הזו...בעלי מאד שמח מהתוצאות שקיבלנו ונוטה לוותר על מי השפיר אבל נראה לי שלא לגמרי ברורות לו ההשלכות של זה שחלילה עשוי בכ"ז להיוולד ילד עם ת.ד. אני חייבת להחליט ממש מהר, כי הדיקור צריך להעשות השבוע או בשבוע הבא. בנוסף - איך אני פונה ליועץ גנטי במכבי? האם התורים מהירים? לא אכפת לי אפילו באופן פרטי, אני חייבת שההחלטה תתקבל ביום יומיים הקרובים. תודה למי שהגיעה עד הלום, ותודה לכן על היותכן כאן, אתן נפלאות, יש שני פורומים כרגע בתפוז שהם המשענת שלי לכל דבר ועניין, גם אם אני לא תמיד כותבת ופעילה... אוהבת אתכן

 

[אישתה של חוזרת]

רק על עצמינו לספר ידעתי

האישה תהיה בלידה 36.8 התוצאה המשוקללת שלנו היתה 1/12.000 סקירה ראשונה אצל צלאל ללא שום ממצא חריג. היה לנו תור למי שפיר (לפני שקיבלנו את התוצאות) והיינו כבר על שולחן הדיקור. בשל לחצים בבטן הרופא לא רצה לדקר והורה לדחות. קבענו תאריך חדש, שבועיים אחרי. יום למחרת קיבלנו את התוצאות. היו לנו שבועיים מסוייטים של חרדות והתלבטויות, בסוף החלטנו שלא לעשות. הסיכון של הבדיקה לעומת הסיכון של התוצאות היה נראה לנו הזוי. האישה הרגישה שלא תוכל לחיות עם הריון תקין שייפגע בשל הבדיקה, וגם תחושת הבטן שלה היתה שהכל בסדר ולא לעשות. השאלה המרכזית שלנו היתה מה נעשה במידה ויתגלה משהו בבדיקה. לא היתה לנו תשובה חד משמעית לעניין הזה, ונטיית הלב שלנו כרגע היתה שסביר שלא נעשה הפסקת הריון חס וחלילה. אחרי שקיבלנו החלטה, ואחרי שהתאריך של הבדיקה עבר פשוט הפסקנו לחשוב על זה. היום שבוע 26, אנחנו כמעט לט חושבות על זה. סקירה שניה יצאה גם היא תקינה לגמרי (נעשתה אצל פרופ' טפר). לא יכולה לשקר לך שלא עוברות לנו מחשבות ואין פחדים, אבל אנחנו כן מנסות לחשוב חיובי. בפגישה שלנו עם הרופא דיברנו איתו על החחלטה (אחרי שהוא לא נקט שום עמדה לפני כן) והוא מאוד חיזק את ההחלטה. לא שזה מבטיח משהו כמובן, אבל זה מקל שמישהו בתך המערכת הרפואית בכל זאת מתייחס למקרה שלך כייחודי ושוקל אותו מכל ההיבטטים ולא רק בשל גילך. עוד לינק שמישהי כאן (אולי אושנתי) הפנתה אותי אליו ויש בו דיון מאוד מעניין על מי שפיר הוא כאן: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?בדיקת_מי_שפיר

 

[HAPPY GO LUCKY]

עצה ממישהי שעברה הפלה אחרי מי שפיר

רק לעשות אם את חייבת ורק לעשות אצל הכי גדולים ומוכרים.( כמו ליפיץ). לא לקחת שום צ'אנס. כשעברתי את ההפלה, אמרתי לעצמי בחיים לא חוזרת לבדיקה הזאת. בהריון הנוכחי אחרי שקיפות עורפית לא תקינה, הייתי חייבת לעשות סיסי שיליה. הלכתי לליפיץ, אז חוזרת ואומרת רק אצל הגדולים ומאוד מנוסים. שיהיה בהצלחה!!

 

[סנטורי21]

אם תוכלי לפרט קצת...

עשית אצל מישהו לא כל כך מיומן? מה היתה סיבת ההפלה? האם העובר היה בריא? למה בחרת באותו הריון לעשות מי שפיר? אני מקווה שאני לא זורה מלח על פצעים...אם קשה לך - לא חייבת לענות, חשוב לי ללמוד מנסיונן של אחרות.

 

[HAPPY GO LUCKY]

מי שפיר עשיתי

באסף הרופא עם הרופא ה"תורן", מי שעשה באותו יום, לא בחרתי, לא היה פרופסור או מישהו מוכר. 4 ימים אחרי הבדיקה התחלתי עם דימומים וכשהגעתי למיון לא היה מה להציל. תוצאות בדיקת המי שפיר היו תקינות אבל בסקירהראשונה גילו שכיס המרה (לא יודעת איך כותבים) לא היה במקום הנכון ויכול להעיד על מומים בלב. בחרתי לעשות מי שפיר כי בהריון הקודם (של בני החמוד) עשיתי, הכל היה בסדר אז הייתי בת 35. עם הבן גרנו בדרום ובהריון השני כבר חזרנו למרכז ולא חיפשתי מי יודע מה, ידעתי שרק בספרים כתוב על ההפלות. אל תדאגי, אני בחרתי לספר ולכתוב כאן, אם הייתי מרגישה לא נוח לא הייתי מספרת כאן. את גם יכולה להתקשר אלי, בכיף!!!

 

[מעיין ברכה]

גם אצל "גדולים ביותר" את לוקחת צ'אנס

למעשה, אין כמעט מתאם בין המיומנות לבין תוצאת הדיקור. קשה לקבל את זה, זה מערער את תחושת השליטה שאנו מנסות להשיג על ידי בחירת רופא, אבל עובדתית זה נכון. הסיכון להפלה הוא כמעט במאת האחוזים תוצאה של תגובתו הבלתי צפויה של הגוף לדיקור. אישית, הייתי הולכת לרופא מיומן שאני מכירה, שאכפת לו ממני ומן ההריון באופן אישי, ושיתן לי מענה טלפוני וטיפולי באם אזדקק לו חלילה לאחר הדיקור.

 

[מעיין ברכה]

התשובות בגוף השאלה

אמינות הבדיקה היא 94%, זה אומר, שמתוך 100 עוברים עם דאון, הבדיקה מאתרת 94 ובארבעה היא טועה. סביר להניח, שהעוברים הללו לא מנפקים תוצאה כה קיצונית לטובה כפי שאת קיבלת, אלא תוצאה שקרובה יותר לנקודת החתך, שהיא 1:380 (כלומר: 94 עוברים מתוך 100 עוברים עם דאון יראו תוצאה הגרועה מ1:380, מה שיכוון את הנשים הללו לבצע דיקור מי שפיר. שימי לב, אגב, ש-379 נשים יתבשרו שעל אף החשש לעובר אין דאון ולעובר אחת תתגלה התסמונת). 6% שלא יאותרו על ידי הבדיקות הביוכימיות, עשויים, לפחות בחלקם, להתגלות על ידי הסקירות (לא בהכרח כולם, כי כפי שציינת, יש עוברים שאינם מראים כל סימנים סונוגרפים). קשה מאוד לומר מה הייתי עושה במצבך, אבל אני נוטה לחשוב שהייתי מוותרת על הדיקור. כן הייתי מקפידה, לאור כך, לבצע סקירה נוספת סופר טובה בשבוע מתקדם יותר. אם חלילה יהיה איזה ממצא מכוון, הייתי מבצעת את הדיקור (בשבוע 20-21 או ממתינה לכיוון שבוע 30).

 

[מעיין ברכה]

../images/Emo163.gif "ובארבעה היא טועה" צ"ל" ובשישה"

 

[סנטורי21]

הרופא שעשה לי את הסקירה

אמר לי שבדק כבר עוברים שידע שהם עם תסמונת דאון ולא ראה שום סימן באולטרסאונד למרות שידע בדיוק מה לחפש...זה מפחיד אותי...איך עוברים הריון שלם עם כל כך הרבה חרדות? גם בלי זה לא חסר לי.

 

[ברקת 36]

עמדתי בדיוק מול אותה דילמה לפני חודשיים וחצי

אני בת 36 בהריון ראשון שחיכיתי לו הרבה זמן. גם אצלי שקיפות, חלבון עוברי וסקירה ראשונה מורחבת אצל רופא מצויין היו לגמרי תקינות. בן הזוג שלי העדיף לא לעשות דיקור אבל השאיר לי לעשות את ההחלטה הסופית. מאד מאד התלבטתי ועברו עלי כמה לילות ללא שינה עם הרבה מחשבות. בסופו של דבר עשיתי דיקור. אני רק יכולה לשתף אותך במה שהוביל אותי בסופו של דבר להחלטה. אני חושבת שקודם כל צריך להחליט מה לעשות אם התשובה של הדיקור לא תקינה. חברה שלי שהיא אדם מאמין אמרה שגם אם היא יודעת שיש לעוברית שלה תסמונת דאון היא תלד אותה בכל מקרה, למשל במקרה כזה אין לדעתי שום סיבה לעשות דיקור, וגם לא בדיקות אחרות. לי לעומת זאת היה ברור עוד מתחילת ההריון שאם יתגלה שלעובר יש מום משמעותי אני אעשה הפלה. בסופו של דבר כל הבדיקות- שקיפות, סקירה, חלבון עוברי נותנות רק שקלול סטטיסטי והבדיקה היחידה של תאים מהעובר עצמו היא הדיקור. גם ביעוץ גנטי מקבלים בסופו של דבר רק המלצה לפי סטטיסטיקה ואף אחד לא יכול לקבל את ההחלטה במקומך. יעברו שוב על הרקע המשפחתי שלך ושל בן זוגך ועל התוצאות של הבדיקות ויגידו מה הסיכון לילד פגוע מול הסיכון להפלה מהבדיקה, כשכמובן במקרה שלך המסקנה תהיה שהסיכון להפלה גבוה בהרבה מהסיכון לילד פגוע. מה שהכריע אצלי את הכף בסופו של דבר בעד הבדיקה היו סיפורים בהם נתקלתי בפורומים השונים של נשים שעשו דיקור למרות שכל הבדיקות היו תקינות ובסופו של דבר נמצא עובר לא תקין. יש למשל מצב של מוזאיקה שבו חלק מהתאים בגוף תקינים והמבנה הכרומוזומלי הלא תקין נמצא רק בחלק מהתאים בגוף. במקרה כזה העובר פחות פגוע ולכן בדיקות כמו סקירת מערכות ושקיפות עורפית יכולות להיות תקינות. צריך גם לזכור שבדיקור אפשר לגלות עוד תסמונות חוץ מדאון. הסיכון להפלה מהדיקור תלוי בתגובה של הגוף עצמו לדיקור שהיא בלתי ניתנת לצפיה מראש ופחות במדקר. כמובן שחשוב שיהיה מנוסה (רופא בכיר מומחה באוטרסאונד שעשה הרבה דיקורים בעבר) אבל בסופו של דבר מדובר בפרוצדורה יחסית פשוטה שלא דורשת מיומנות גבוהה במיוחד. לדעתי יותר חשוב לוודא שיהיה מענה רפואי במקרה של סיבוך לאחר הדיקור. מסיפורים בהם נתקלתי חלק מהמדקרים המפורסמים שגובים תשלום גבוה בעד הדיקור במידה ומתעוררת איזושהי בעיה לאחר הדיקור מפנים אותך לרופא המטפל הקבוע שלא תמיד זמין וגם לא תמיד שש לטפל ב"בעיה שהתחילה אצל מישהו אחר". אני את הדיקור שלי עשיתי בבי"ח ציבורי אצל הרופאה שלי שהיא במקרה גם רופאה מומחית באולטרסאונד ועובדת באותו בי"ח. מה שהתגלה בדיעבד כמזל גדול כי יומיים אחרי הדיקור היה אצלי טפטוף קל של מי שפיר שלמזלי פסק עצמונית אחרי מס' ימים, ויכלתי בקלות לפנות אליה ולקבל מענה מיידי והרגעה. התשובה של הדיקור אצלי היתה תקינה. ולמרות הכל ברור לי שגם בהריון הבא אני אעשה דיקור מי שפיר.

 

[סנטורי21]

אני מקנאה בך על ההחלטה ועל כך שאת אחרי...

וממש מודה לך על התשובה המפורטת . בהצלחה בהמשך ההריון עד הסוף הטוב!!

 

[סנטורי21]

../images/Emo53.gifיש לי עוד שאלה

מה עם דיקור בשלב מתקדם יותר? דיקור בשבוע בו העובד יכול לשרוד מחוץ לרחם במקרה של פספוס? מה דעתכן על זה? מישהי עברה? שמעה?

 

[אוהבים נקנוקיות]

דיקור בשלב מתקדם..

אני עברתי 2 הפלות ספונטניות, ובהריון השלישי טופלתי בקלקסן ואספירין. הטיפול עזר, אך לרוע המזל (להלן: מרפי המאנייק

) עברתי הפסקת הריון בשל שקיפות +בדיקות דם+סקירה לא תקינים- בדיעבד נמצא דאון. נאמר לי שבהריון הבא (ב"ה ASAP) אצטרך לעשות באופן אוטומטי מי שפיר, וכבר מעכשיו אני יודעת שאני נוטה לבחור לעשות את הבדיקה בשבוע 32, אבל זו רק אני..והרקורד שלי שונה משלך. פיסכולוגית זה קצת יותר קשה נראה לי, למשוך עד שבוע 32 בשביל לדעת שהעובר בריא (שוב, ב"ה) אבל אני מעדיפה את זה...

 

[ettt]

הנסיון שלי עם דיקור בשבוע 32

אני מדגישה- כל המסקנות שלי רלוונטיות רק למקרה הספציפי שלי הייתי בת 28 סיכון בשילוב שקיפות+ תבחין מרובע 1:8300 בשבוע 17 שקלתי מי שפיר (תחושת בטן) והבעל שכנע שלא בשבוע 25 צירים מוקדמים וIUGR משמעותי בשבוע 30 אבחנה חלקית של בעיית קרישיות- התחלת קלקסן מכיוון שי אפשר היה לשלול ת.דאון (זה גם גורם לIUGR) ביצעתי מי שפיר בשבוע 32- 5 מבחנות (3 לבדיקה הרגילה, 1 ל-CMV ו-1 לפיש) כעבור3 ימים פיש תקין. כעבור שבועיים ו-5 דקות לפני שנכנסתי לחדר לידה לזירוז (כי כבר לא גדל ברחם והעדיפו שיגדל "בחוץ")- מי שפיר תקינים ובכל זאת- ה"חוויה" בה את מרגישה את העובר לפחות 5 שבועות אם לא יותר+ ציפיה לתשבות עוד שבועיים- זו חוויה נפשית מטלטלת. אני לא אחזור על זה בחיים- בהריון הבא שבוע 17+1 אני אצל המדקר ולא משנה לי מה הסיכויים הסטטיסטיים. נכון- אני לא חוויתי הפריות ובעיות. אבל אני פשוט לא מצליחה להעביר את עוצמת הנוראיות של אי היקשרות להריון עד לשלביו הממש אחרונים- אצלי זה השפיע מאוד על ההיקשרות לילד (המקסים) שלי- לקח לי שנה מה שלוקח לאמא רגילה כמה חודשים....

 

[מעיין ברכה]

זו אפשרות עם יתרונות וחסרונות

היתרון ברור: רוב מוחלט של הסיכויים, אצלך, שהכל תקין. אם חלילה יש תגובה לא טובה לדיקור, העובר בר חיים וניתן להצילו. החסרון, ויש לקחתו בחשבון: לעיתים, מתגלים דברים שאינם חד משמעייםכמו מוזאייקה (עודף של חלק של כרומוזום) או טרנסלוקציה(סידור לא נכון של הכרומוזומים), במקרים כאלו לא ברורה וחד משמעית ההשפעה על העובר. במקרה כזה, כאשר הדיקור נעשה במועד והזוג בוחר בהפסקת הריון, מאשרים לו. לאחר שבוע 24, לעומת זאת, מדובר בעובר בר חיות ושיקולי ההסכמה להפסקת הריון כבר שונים ונוקשים יותר, ואז יתכן שההורים ירצו להפסיק הריון והועדה לא תאשר. יש לי מכרות שעברו דיקור כזה. לרוב זה היה בהריון תאומים מטיפולים, בו זו בהחלט גישה הגיונית לדחות את הדיקור אם כל הסקירות תקינות.

 

[שינשינית]

יש עוד חסרון אחד ששכחת לקחת בחשבון ../images/Emo3.gif

לא תמיד מגיעים לשבוע 32... כך, למשל, לידה בשבוע 28+4 גרמה להתפוגגות התכנית שלי, בהריון הקודם, לעשות מי שפיר, מה שהיה מתבקש מכיוון שלא יכולתי לעשות חלבון עוברי או בדיקות דם אחרי מי שפיר (הריון תאומים אחרי דילול מרביעייה, חסר טעם בעליל), הגיל היה מתקדם (38), והיו ממצאים בסקירה אצל העוברית (אגני כליות מורחבים, בעיה במסתם של הלב).בסופו של דבר היא נולדה בריאה, מה שלא עזר לה, כזכור, לשרוד את מפגעי הפגייה

. החששות היו כבדים, אבל ההמלצה לדחיית מועד ביצוע מי השפיר נבעה מצירים מוקדמים לאחר הדילול ונראתה הגיונית. העובדה שהילדה נולדה בריאה (והנתיחה הראתה שלא היתה שום תסמונת ושום בעיה בריאותית אחרת), היא עניין של סטטיסטיקה. באותה מידה זה יכול היה להסתיים אחרת. במחשבה מפוכחת דהיום לא לוקחת את הסיכון, והפעם, עם בדיקות מצויינות חרף הגיל, והמלצה של כל הרופאים לא לעשות, עשיתי במועד.

 

[מעיין ברכה]

ראשית ../images/Emo13.gif

שמחה על היציאה מהארון! מאחלת לך, הפעם בקול רם, שיהיה תקין, משעמם ויסתיים נפלא ובמועד. לעצם העניין, את יותר מצודקת, וזה שיקול שיש לקחת במיוחד בהריונות תאומים, אבל לא רק. לטעמי, גם בהריונות תאומים, אם יש ממצא (כפי שהיה אצלך), לבצע במועד, אם אין אף ממצא לשקול (בזהירות) לדחות, תוך הבנת הסיכונים. אם אני זוכרת נכון את בדיוק סביב יום הזכרון לאלה, אז דעי שאני זוכרת איתך והיא מן הילדים שאני נושאת תמיד בליבי

 

[שינשינית]

צודקת. זה בדיוק בעוד שבועיים ../images/Emo10.gif

ותודה על האיחולים. לצערי שלב השעמום הסתיים לפני ימים ספורים, והתחלתי מעקבים צמודים עקב מגמת התקצרות מתפתחת, בתקווה שתיעצר לפחות בחודשיים הקרובים

 

[מעיין ברכה]

באיזה שבוע את עכשיו?

את במנוחה? יודעת כמה לא פשוט להכיל הכל ביחד. ביום השנה ללידה של יואבי הייתי אחרי דימום אצל הרופאה לבדוק אם יש בכלל עדיין דופק. קשה בכלל להסביר כמה זה ביזארי לחוות את כל הדברים הללו יחד. ואולי יש גם קשר רגשי ביניהם, כי הגוף תמיד זוכר. אולי יקל עליך לעשות איזה שחרור תודעתי דווקא מתוך איזו מחווה לזכרה של אלה? (תכתבי לה משהו ושחררי, למשל). לא בטוחה שהועלתי, וגם די ברור לי שעצם זה שמישהו אולי מבין חלק מזה לא באמת מקלה, אבל תדעי שאת לא לבד. תעדכני.

 

[שינשינית]

25+0

עדיין לא בשמירה, אבל לוקחת הכל ב"איזי". לא מרימה שום דבר ("אמא, כשתינוקי יצא סוף סוף, כבר תוכלי לקחת אותי על הידיים?

), לא מתרוצצת יותר מדי. ההתקצרות התחילה רק בימים האחרונים (מ- 4 ל- 3 בשבוע), יחד עם הברקסטונים, אבל בגלל ש3 ס"מ זה עדיין ארוך, אין שמירה בשלב זה אך יש מעקב צוואר כל יומיים. וכמובן - מים, מים, מים. נראה מחר בבוקר אם המגמה ממשיכה (ביחס לאתמול) ואם כן - למאוזן... עם המחוות לזכרה של אלה יש לי בעיה קשה כרגע. מתלבטת מאוד אם ללכת לקבר. לא שחס וחלילה אני מאמינה באמונות תפלות, כגון זו שאסור להכנס לבית קברות בהריון,( טפו

מלחמים שומבצל), אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לקחת את הסיכון, וחושבת ברצינות לעלות לקברה רק לאחר הלידה, ולעשות משהו אחר ביום הזכרון שלה. אני מדברת עליה הרבה, וזה בעיקר מה שעוזר לי להתמודד עם המוות שלה (תחושה חזקה שאם אני אשמור את זה בפנים אני אתפוצץ). א-פרופו התמודדות, בין (ההריון של התאומים) לבין (ההריון הנוכחי שהתחיל כתאומים ואחד נספג) היו לי כמה נסיונות כושלים אבל גם הפלה (בשבוע 10). זה ככל הנראה כדי שיהיה קצת יותר מעניין ושמייח בלב