שאלת התייעצות לא קריטית אך נחוצה לי. תודה מראש
שלום לכולן,
ביקרתי את כלתי באמצע השבוע לראות את נכדתי המקסימה. אציין שיש לי קטע שאולי אני חייבת להתפטר (לא קשור בדיוק להתייעצות, סתם הערה) אני מודיעה מראש לכמה זמן אני מגיעה. אני חושבת שזה נובע מהרצון להרגיש טוב עם עצמי וגם לא להלחיץ את האחרים בביקורי שמא יחששו שאני הולכת "להתקע". שאלתי את כלתי אם אפשר להגיע לחצי שעה שעה ואמרה ברצון.
לאחר מחצית השעה הרגשתי שהיא רוצה לישון. קמתי. אמרתי: "אתם מוזמנים גם באמצע השבוע, תבואו, תבואי את מוזמנת, עכשיו ימים יפים...".
אמרה: "כן, אולי השבוע בעוד כיומיים בעלי לוקח יום חופש ליום הולדתו, נקפוץ ואולי גם ניסע לאיזה מקום (שתמיד הצעתי לעשות כטיול משפחתי עם כולם ולא יצא) לטייל קצת. באופן ספונטני, מתוך התלהבות ובלי מחשבה אמרתי: "יה, אפשר להצטרף?"
אמרה: "כן, למה לא". שוחחנו עוד רגע על כך ואמרנו שאם כולם יבואו ולא יהיה מקום ברכב, ניסע עם שני רכבים. עד כאן הכל היה מצוין. למחרת שאלתי את הבן השני ואמר שלא יכול לקחת חופש מהעבודה אך בעלי הסכים. חשבתי שניסע בכל זאת עם רכבים נפרדים בכל מקרה כדי שלא נתחייב ולא יתחייבו.
דיברתי עם אחותי וסיפרתי לה. אמרה: "למה שתצטרפי? אולי היא רוצה לבלות יחד עם בעלה לחגוג את יום הולדתו ואת רק תפריעי להם?
אופס, ירד לי האויר וגם הרגשתי מטופשת. אמרתי, "נכון. לא חשבתי על זה. לא נצטרף".
שוחחתי עם הבן בטלפון (בעלה של כלתי) ואמרתי כדרך אגב שהייתי אצלם (היה בעבודה) וכו' וכל כך חסרת טקט הייתי שהצעתי להצטרף ...אמר: "אני יודע. היא סיפרה לי. ומה קשור לטאקט? היא אמרה לך" אמרתי שאני לא יודעת, רוצה אז אמרתי בצורה אימפולסיבית מהתלבות ואולי אני מפריעה. אמר: "אימא, די עם השטויות. את רוצה לבוא תבואי לא אז אין לי כוח לשטויות שלך".
כתבתי (כן, לקבל חיזוק או הוכחה כי הרגשתי שאני לא יודעת מה לעשות) לכלתי הודעת ווטאפ. "היי, חשבתי על כך שהייתי כל כך אימפוליסיבית ונדחפתי כמו טיפשה למשהו שלא שייך לי וביקשתי להצטרף....אני מתנצלת אם הבכתי אותך ותודה על הדרך המנומסת שלך".
כתבה: "מה פתאום, אני רוצה שתבואו. לא אמרתי סתם".
אז מה דעתכן? להצטרף או להתעסק בעינייני?
תודה מראש לעונים.
שלום לכולן,
ביקרתי את כלתי באמצע השבוע לראות את נכדתי המקסימה. אציין שיש לי קטע שאולי אני חייבת להתפטר (לא קשור בדיוק להתייעצות, סתם הערה) אני מודיעה מראש לכמה זמן אני מגיעה. אני חושבת שזה נובע מהרצון להרגיש טוב עם עצמי וגם לא להלחיץ את האחרים בביקורי שמא יחששו שאני הולכת "להתקע". שאלתי את כלתי אם אפשר להגיע לחצי שעה שעה ואמרה ברצון.
לאחר מחצית השעה הרגשתי שהיא רוצה לישון. קמתי. אמרתי: "אתם מוזמנים גם באמצע השבוע, תבואו, תבואי את מוזמנת, עכשיו ימים יפים...".
אמרה: "כן, אולי השבוע בעוד כיומיים בעלי לוקח יום חופש ליום הולדתו, נקפוץ ואולי גם ניסע לאיזה מקום (שתמיד הצעתי לעשות כטיול משפחתי עם כולם ולא יצא) לטייל קצת. באופן ספונטני, מתוך התלהבות ובלי מחשבה אמרתי: "יה, אפשר להצטרף?"
אמרה: "כן, למה לא". שוחחנו עוד רגע על כך ואמרנו שאם כולם יבואו ולא יהיה מקום ברכב, ניסע עם שני רכבים. עד כאן הכל היה מצוין. למחרת שאלתי את הבן השני ואמר שלא יכול לקחת חופש מהעבודה אך בעלי הסכים. חשבתי שניסע בכל זאת עם רכבים נפרדים בכל מקרה כדי שלא נתחייב ולא יתחייבו.
דיברתי עם אחותי וסיפרתי לה. אמרה: "למה שתצטרפי? אולי היא רוצה לבלות יחד עם בעלה לחגוג את יום הולדתו ואת רק תפריעי להם?
אופס, ירד לי האויר וגם הרגשתי מטופשת. אמרתי, "נכון. לא חשבתי על זה. לא נצטרף".
שוחחתי עם הבן בטלפון (בעלה של כלתי) ואמרתי כדרך אגב שהייתי אצלם (היה בעבודה) וכו' וכל כך חסרת טקט הייתי שהצעתי להצטרף ...אמר: "אני יודע. היא סיפרה לי. ומה קשור לטאקט? היא אמרה לך" אמרתי שאני לא יודעת, רוצה אז אמרתי בצורה אימפולסיבית מהתלבות ואולי אני מפריעה. אמר: "אימא, די עם השטויות. את רוצה לבוא תבואי לא אז אין לי כוח לשטויות שלך".
כתבתי (כן, לקבל חיזוק או הוכחה כי הרגשתי שאני לא יודעת מה לעשות) לכלתי הודעת ווטאפ. "היי, חשבתי על כך שהייתי כל כך אימפוליסיבית ונדחפתי כמו טיפשה למשהו שלא שייך לי וביקשתי להצטרף....אני מתנצלת אם הבכתי אותך ותודה על הדרך המנומסת שלך".
כתבה: "מה פתאום, אני רוצה שתבואו. לא אמרתי סתם".
אז מה דעתכן? להצטרף או להתעסק בעינייני?
תודה מראש לעונים.
ויש לי את הדבר הזה שאני מתלהבת כמו ילדה מתבגרת...(לדברי ילדי גם)