שאלת אתיקה מחקרית: מהו מעמדו של סילבוס?

אוליב י

New member
שאלת אתיקה מחקרית: מהו מעמדו של סילבוס?

השאלה היא כזו:
אני משווה תכניות לימוד של מוסדות אקדמיים שונים בארץ. לא תכניות לימוד נוכחיות, אלא אחורה בזמן.
פניתי, פירטתי מהו הצורך, וכל המוסדות הרלוונטיים [מעל עשרה] שלחו לי בלי בעיה את הסילבוסים של הקורסים הרלוונטיים. מוסד אחד, ותיק ונחשב, לא הסכים.
יש לי גישה לסילבוסים שאני צריכה, לא קשה להשיג אותם. השאלה היא - האם אני צריכה רשות רשמית מן המוסד לעיין בסילבוסים של קורסים שהתקיימו בו בעבר?

להשואה אין מסקנות ספציפיות לגבי מוסד זה או אחר, אלא היא חלק ממהלך כללי הרבה יותר. כלומר, גם בלי לכלול את תוכן הסילבוסים של אותו מוסד, ההשוואה תהיה תקפה מספיק [כי יש מספיק מוסדות רלוונטיים אחרים]. עם זאת, כיון שהמוסד ותיק ונחשב [מאד] העדרותו מרשימת המוסדות תהיה בולטת ומתמיהה.

המנחה שלי אומרת פשוט לרשום בהערה שהמוסד סירב לאפשר עיון בתכניות הלימוד שלו. כך שגם טכנית זה לא באמת מפריע לי להמשיך לכתוב.
אני תוהה מעבר לכך, האם אכן הסילבוס שייך למוסד וללא רשות מפורשת ממנו אסור לעשות בו שימוש מחקרי?

מה דעתכם?
 
לא חושב שיש בעיה. את משתמש במידע כדאטה

גם אם יש למוסד זכויות בתוכן הסילבוס (נניח אם היית מחליטה ללמד אותו קורס), בסילבוס כפריט מידע - אין לו זכויות. אם תחקרי את הפטנטים של החוקרים במכון וייצמן אז אסור לך להפר את הפטנט לקופקסון אבל ודאי שמותר לך למנות את מספר הפטנטים שיש לחוקרי וייצמן לעומת חוקרי העברית. שאלה נפרדת האם הוא חייב לספק לך גישה לסילבוסים.
 
אם הסיליבוס זמין באינטרנט או פורסם בפורמט אחר

הרי שהוא כמו כל פרסום אחר שנמצא ב public domain- מותר לך להתייחס אליו כמקור מידע, כמובן תוך הפניה מתאימה למקור.
 

אוליב י

New member
הוא אינו זמין באינטרנט

[בניגוד למוסדות אחרים]
הוא זמין אך ורק לעובדי החוג הספציפי והסטודנטים שלו
&nbsp
 
אם כך, את צריכה לכבד את הסירוב שלהם ולא להשתמש בו

(בדיוק כפי שצריך לכבד מישהו שפנית אליו וסירב לענות לסקר או להשתתף בראיון). תמיד אפשר להסביר שלא כללת את המקור בניתוח הנתונים כיון שהם סירבו לספק אותו והמקור אינו זמין לציבור הרחב.
 
לא מסכים. אין שום קשר למישהו שסירב לענות או להשתתף בראיון

היא אינה מבקשת מהאוני' להפיק מידע. היא משתמשת במידע קיים. הסוגיה היחידה שמכריעה כאן הינה האם את מסתמכת על המידע כדאטה. למשרד הבטחון יש אתר יזכור. נניח את מקימה יזכור2 ומעתיקה את כל המידע. זה אסור. למשרד הבטחון יש זכויות יוצרים. אבל אם את יושבת וסופרת את כל הנופלים לפי ישובים למשרד הביטחון אין שום יכולת למנוע ממך לפרסם את הנתונים. אם היית רוצה ללמד את הקורסים על פי הסילבוסים-אסור. להשתמש כדאטה מותר לדעתי. זה לא מידע סודי ואין שום קשר לבקשה מאדם פרטי לענות על סקר. לא רק שהאונברסיטה היא מוסד ציבורי את לא מבקשת ממנה להפיק שום מידע. גם מידע שחוסה תחת זכויות יוצרים לשימוש כדאטה אין בעיה. נניח מספר המאמרים שענר בן נר מפרסם כל חודש. תוכן המאמרים שייך לו תחת זכויות יוצרים אבל גם אם אין לו אתר אינטרנט ואת עברת בעצמך על כל גליונות כתבי העת בהם פרסם - המידע שאספת מותר בפרסום ללא כל סייג.
 
ההבדל הוא שאתר יזכור נמצא ב public domain

וכך גם המידע מהסוג שהזכרת שחלות עליו זכויות יוצרים (שימוש במידע שחלות עליו זכויות יוצרים ונמצא ב public domain לצורך מחקר נופל תחת הסעיף של שימוש הוגן שנמצא בד"כ בחוקי זכויות יוצרים- אני לא מכיר את החוק הישראלי אבל קצת מכיר חוקים מקבילים). הסיליבוסים האמורים לא נמצאים ב public domain. הם אינם זמינים לכל דורש. לכן, אם האוניברסיטה סירבה לספק אותם מן הראוי- לפחות מבחינה אתית- לכבד את הסירוב, לציין זאת בעבודה כפי שהמליצה המנחה, ולא לחפש דרכים לעקוף את הסירוב.
שאלת המפתח כאן היא לא האם משתמשים במידע כדאטה אלא האם מדובר ב public domain או לא. מהבחינה הזאת זה מקביל בדיוק לבקשה מאדם פרטי לענות לסקר. הרי גם בשאלון משתמשים כדאטה ומדווחים על התוצאות במרוכז. ובכל-זאת אם מישהו מילא שאלון מזוהה ואחרי יום התחרט וביקש לבטל את השתתפותו ולהשמיד את המידע- מבחינה אתית אתה מחוייב לעשות זאת.
 

דיברגנט חדש

Well-known member
ההבדל הוא שאתר יזכור נמצא ב public domain

וכך גם המידע מהסוג שהזכרת שחלות עליו זכויות יוצרים (שימוש במידע שחלות עליו זכויות יוצרים ונמצא ב public domain לצורך מחקר נופל תחת הסעיף של שימוש הוגן שנמצא בד"כ בחוקי זכויות יוצרים- אני לא מכיר את החוק הישראלי אבל קצת מכיר חוקים מקבילים). הסיליבוסים האמורים לא נמצאים ב public domain. הם אינם זמינים לכל דורש. לכן, אם האוניברסיטה סירבה לספק אותם מן הראוי- לפחות מבחינה אתית- לכבד את הסירוב, לציין זאת בעבודה כפי שהמליצה המנחה, ולא לחפש דרכים לעקוף את הסירוב.
שאלת המפתח כאן היא לא האם משתמשים במידע כדאטה אלא האם מדובר ב public domain או לא. מהבחינה הזאת זה מקביל בדיוק לבקשה מאדם פרטי לענות לסקר. הרי גם בשאלון משתמשים כדאטה ומדווחים על התוצאות במרוכז. ובכל-זאת אם מישהו מילא שאלון מזוהה ואחרי יום התחרט וביקש לבטל את השתתפותו ולהשמיד את המידע- מבחינה אתית אתה מחוייב לעשות זאת.
לא מדויק, לא כל דבר חייב להימצא ב-public domain, מותר לך להתשמש במקורות ישנים שלא הוכנסו כלל לאינטרנט.
אני מניח שאם תלך לספריה של האוניברסיטה המדוברת, תמצא שם ידיעונים מהעבר ואין שום מניעה שתשתמש בהם למטרתך תוך איזכור המקור ברשימת המקורות (לדוג', ידיעון משנת תשמ"ד (1984), עמ' 12-13).
 

just Orli

New member
אני חושבת שכן (הסילבוס שייך למוסד)

כמו שלהבדיל, המצגות שמרצה הקורס מעלה למערכת ממוחשבת כמו ה-Moodle נגישות לסטודנטים של הקורס, אבל לא לציבור הרחב, ולא ראוי לעשות בהן כל שימוש ללא אישור מפורש של המרצה (גם אם במקרה למדת בקורס הזה בעבר והורדת אותן למחשב שלך כבר, נניח).

אם הסילבוסים לא מפורסמים בריש גלי באתר שלהם או משהו כזה, אלא מוגבלים למשתמשי הקורס/המוסד בלבד וחסומים בסיסמה, אז לא ניתן לראות בהם מידע חופשי שנגיש לציבור הרחב. ובמקרה כזה לדעתי את כן חייבת את אישור המוסד, לפחות מבחינה אתית. הרי לא מדובר בחומר שהוא היה מעוניין להפיץ או אפילו לאפשר שימוש בו באופן חופשי.
 

Gidi Shemer

New member
למיטב ידיעתי

אבל אני לא מומחה משפטי, הסילבוס הוא בבחינת ה- intelectual property של המרצה ושל המוסד, ולכן שימוש בו יחייב הסכם של המוסד.
 
כתבתי ספר על השמרים בעולם. פרק ראשון השמרים באסיה

פרק שני השמרים באירופה. פרק שלישי השמרים באמריקה. פרק רביעי.. הבנתם את התמונה. חוקרת עושה מחקר על כמה פרקים הוקדשו בספרות המערבית על שמרים באפריקה. התזה שלה שיש הזנחה חמורה של כיוון מחקר זה. היא סופרת בכל ספר וספר שהתפרסם את הפרקים. יש לי קנין בתוכן הספר אבל אין לי שום אפשרות לא משפטית ולא אתית למנוע ממנה את השימוש בספר שלי כבסיס של דאטה. אם מישהי עושה מחקר על מספר הפעמים שהשתמשו באות "ל" בסילבוסים באוניבריסטה העברית אין שום אפשרות למנוע את זה. אתם צריכים לחשוב כך: הבסיס הוא שמותר, צריך למצוא איסור. הקנין הרוחני בסילבוסים הוא על האיסוף של הדברים, הרי המרצה לא מקבל קנין רוחני במאמר שלא הוא כתב. העבודה שלו היא ביצירת קורס ואת זה אסור לך לגנוב - אסור לך ללמד את אותו קורס. כל היתר... אני יכול לתת לכם דוג' היפותטיות על פי קו המחשבה שלכם שיסמרו את שערות החלק האחורי של צווארכם
 
נניח אתם כותבים מחקר על מספר המאמרים שכתבו דוקטורנטים בתקופת

הדוקטורט משנת 1986-2016. אתם אוספים את המידע מהאתרים האישיים של כל הדוקטורנטים, מהסיבלוסים של הקורסים שהם נותנים וכן מכתבי עת מקצועיים. אינכם מתכוונים לזהות כל דוקטורנט בשמו חלילה. האונברסיטה העברית שולחת לכם מכתב בשם הדוקטורנטים שלה כיום ובעבר ומתנגדת נחרצות לפרסום. היעלה על הדעת שימנע מהחוקר להשתמש בדאטה שאסף?
 

אוליב י

New member
הדוגמא שלך די קרובה

אני בודקת האם נושא מסוים מופיע או לא מופיע בסילבוסים. רק עצם הופעתו חשובה. לא מהם המקורות, לא מיהו המרצה, רק האם נושא מסוים מהווה אחד מנושאי הקורס או לא בשנים מסוימות.
[ואין לזה השלכה להווה אפילו].
&nbsp
 

c0g

New member
אולי אנלוגיה טובה יותר

אתה כותב מחקר על מספר הפעמים שהמילה "שמר" נכתבה בהתכתבות פנימית של משרד הבריאות.
האם למשרד הבריאות חובה לתת לך גישה לכל ההתכתבות הפנימית שלו (מתוקף חוק חופש המידע או מתוקף זכות אתית למידע), מתוך ידיעה שאתה לא הולך לעשות כל שימוש אחר בחומר?
&nbsp
הקניין הרוחני הוא לא הנקודה כאן (כמו שאמרת, גם על ספר יש קניין רוחני, אפילו שהוא מפורסם ברבים) אלא הזכות לסודות מסחריים (סילבוסים יותר דומים לתוכניות הרכבה של מוצר מאשר לספר מחקרי).
&nbsp
אני גם לא מסכים שהסוגיה כאן שקולה להסכמה להשתתפות במחקר, משום שלא מדובר בהשתתפות פעילה או במחקר מזוהה, אלא בניתוח נתונים על בסיס מידע קיים. המחקר במקרה זה יותר דומה למחקר נתונים שעושים, למשל, בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
&nbsp
בכל מקרה, גם אם יש גישה לחומר מהסוג הזה, אני לא חושב שחכם לריב עם ארגון שאת החומר חשפת רק בגלל שאתה יכול, וגם אין לארגון הזה כל חובה לספק לך את החומר מלכתחילה, רק בגלל הצהרת הכוונות שלך.
 

אוליב י

New member
ברור שלא חכם לריב, וגם ברור לי שלא אשתמש ללא הסכמה

פשוט זה הפתיע אותי, והעלה אצלי את השאלה העקרונית.
 
כתבתי בתשובה המקורית שלי, שיש להבדיל בין שאלת חובת אספקת

המידע לשאלה האם ברגע שיש את המידע מותר להשתמש. כאן לא מדובר בתכתובת פנימית. מדובר במסמך שמופץ לסטודנטים. לו אני הייתי החוקרת, הייתי פונה לועדת האתיקה של המוסד בו אני יושב ומשיג אישור ממנה שינתן להערכתי בקלות. הויכוח הזה חשף לי שוב את אשר ידעתי: לו היה מדובר במערכי שיעור של צה"ל וספירה כמו פעמים נאמרה המילה כיבוש, לא היתה שאלה לאיש שמותר להשתמש. הענין כאן זה לא המעמד החוקי ולא המעמד האתי, יש את החשש, המובן לצערי, מפגיעה בקריירה של החוקר. זה כל הסיפור. לא אתיקה ולא שמתיקה.
 

c0g

New member
לא הבנתי מה פשר הפגיעה בקריירה של החוקר

איזה חוקר ייפגע?
&nbsp
לגבי האנלוגיה, במקום תכתובת פנימית תתייחס לתכתובת של משרד הבריאות עם קופות החולים (או תכתובת עם לקוחות של גוף אחר). עדיין מדובר במסמכים שיכולים להיחשב סוד מקצועי.
 
גם אם היה מדובר במערכי שיעור של צה"ל

שאינם זמינים לכל דורש אלא מופצים לקהל מצומצם הייתי טוען שאי אפשר להשתמש בהם למחקר אקדמי בלי אישור מתאים (תחקיר עיתונאי זה סיפור אחר ואני לא מכיר את כללי האתיקה שלהם). יותר מזה, במערכי שיעור של צה"ל זו היתה עלולה גם להיחשב לעבירה פלילית (אם מדובר במסמכים מסווגים). בעיני זה טיעון דמגוגי
 
אתה יכול להפריח לאוויר כיוניים כמו דמגוגיה וכד' זה לא הופך

את הטענה שלך לנכונה. אמרתי מפורשות באחת התשובות שההנחה שאנחנו מדברים במסמך שאינו סודי. ולכן איןשום בעיה להשתמש במערכי שיעור של צה"ל - לא מסווגים - כדאטה. צריך להכיר במה שקורה כאן. אין כאן בעיה של סודיות. סודיות, רק לידע כללי, אינה נקבעת בהבל פה. היא על פי דין או בהסכם. אין שום דין שהופך סילבוס לסודי ואין שום הסכם שכזה. לא מפורש ולא משתמע. צריך להיות כנים עם עצמנו כקהילה ואני חושב שהחוקרת עצמה תודה בכך. מה שיש כאן זה חשש מ"להסתבך" עם מוסד אקדמי אחר. אנחנו מרשים לעצמנו לנפנף במושגי "רדיפת האמת" ומושגים דומים בצורה הרבה יותר נחרצת שזה כלפי מוסדות מחוץ לאקדמיה. לא מדובר כאן בתכתובת פנימית. מדובר במסמכים המופצים לציבור היעד - הלקוחות אם תרצה - של האוניברסיטה. אם הסופרמרקט המקומי היה מחלק לציבור לקוחותיו המשלמים או חברי המועדון מסמך, לא היה לך כל בעיה להשתמש בו. הסיבה שזה הופך לענין אתי ואנחנו מניחים לו, זה כי מדובר באוניבריסטה ולא רוצים לפגוע ב"קריירה". אני מבין זאת היטב, אבל כקהילה המנפנפת הרבה בכל מיני עקרונות נעלים צריך לדעת להתבונן במראה במקרים כאלה ולהודות מה קורה.
 
אני מרשה לעצמי לנחש שמעולם לא הכנת סיליבוס לקורס

אתה הרי חושב שלהכין סיליבוס זו בסה"כ עבודת איסוף. אני יכול להגיד לך שהשקעתי שעות רבות בהכנת הסיליבוסים לקורסים שלי והרבה מאד מחשבה, ידע ומאמץ אינטלקטואלי שהוא מעבר לאיסוף (למשל: מהם הכישורים שאני רוצה להקנות לסטודנטים, מעבר לגוף הידע עצמו)- ואני משקיע כל שנה כמה שעות נוספות בעדכון ושיפור. האוניברסיטה אוספת את הסיליבוסים אבל מאפשרת למרצים להחליט האם הם מאפשרים גישה לסיליבוס לכל אחד (כולל מבקרים מבחוץ) או להשאיר אותם מוגנים בסיסמא כך שרק תלמידים ועובדי האוניברסיטה יכולים להגיע אליהם. אני חושב שבהחלט משתמע מכך שהסיליבוס אינו מיועד לכל דורש אלא לשימוש פנימי בלבד. אישית, אין לי בעיה לחלוק את הסיליבוסים שלי עם כל המעוניין וגם להוסיף טיפים והבהרות למי שיבקש (ואם לא פתחתי אותם במאגר זה בגלל ששכחתי לענות לאימייל או שפיספסתי אותו- ברירת המחדל היא שהסיליבוס מוגן בסיסמא).

העניין של חשש להסתבך עם מוסד אקדמי אחר מן הסתם קיים. אבל העניין העיקרי בעיני הוא פשוט הגינות בסיסית: מישהו/מישהם השקיע מאמץ, זמן, ידע ומחשבה בהכנת סיליבוס וגם אם השימוש הוא כדאטה בלבד עדיין החוקרת נחשפת לאותו תוצר. יהיה זה אך הוגן לבקש את רשותו או רשות המוסד שעבורו נכתב הסיליבוס. כאמור, אישית אין לי בעיה לשתף אבל כמה מעמיתי היו בהחלט מרגישים פגועים אם מישהו היה משיג בדרך עקיפה (ובהחלט אין בעיה להשיג סיליבוסים) ומשתמש בו- גם אם זה לצורך מחקר בלבד. "סודיות, רק לידע כללי, אינה נקבעת בהבל פה. היא על פי דין או בהסכם"- אני לא מתייחס בכלל לנושא המשפטי- רק להיבט האתי של ההגינות. ואגב, עד כמה שזכור לי (אין לי כוח לבדוק את כל השרשורפלצת הזה) אני לא הזכרתי בשום מקום את המילה סודיות.
 
למעלה