שאלתיים

[יושב חומה]

שאלתיים

א'. כיצד יש לנקד את המילה "מה" במשפט "אין לך מה לדאוג"? ב'. כשהיא אוחזת - באחוזה? באוחזה? כיצד יש לומר ולנקד?

 

[trilliane]

תשובה

א. לפי החלטת האקדמיה מילת השאלה 'מה' תנוקד תמיד בקמץ: http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/TheNounRhymeAndshape/Pages/Ch2D117.aspx

 

[יושב חומה]

מן הסתם כוונתי היתה לניקוד הנכון,

לא לניקוד האקדמיה.

 

[trilliane]

מה "לא נכון" בניקוד האקדמיה, ומה מן הסתם בזה?

בכל מקרה, אם כוונתך לניקוד המקראי, הרי שגם הוא מצוין בקישור שהבאתי.

 

[יושב חומה]

מה שאינו נכון בניקוד של האקדמיה למילה זו

הוא שהיא אינה משמרת את המסורת העברית שלה. בכל אופן, אכן הניקוד המקראי מצוין שם, אך קראי שאלתי והווכחי כי אין לה תשובה שם. בתשובה לה צריכה להיות מושקעת מחשבה בנוגע להאם מדובר בצרוף סמיכות אם לאו, וכו'.

 

[trilliane]

העברית החדשה אינה עברית מקראית, אם פספסת...

אז אני לא מוצאת בכך כל בעיה. מותר לאקדמיה לקבוע כללים ומתוקף חוקי מדינת ישראל הם נחשבים לנכונים לא פחות (אם אתה לא מעוניין לעשות בהם שימוש זה כבר משהו אחר, אבל לא הופך אותם ל"שגויים"). ולשאלתך, ודאי שיש לה תשובה: הניקוד הרגיל של "מה" במקרא תקף גם כאן, למה לא? לא ברור לי איזו מחשבה צריכה להיות מושקעת כאן או מה הקשר לסמיכות – הרי ניקוד "מה" אינו תלוי הקשר תחבירי אלא פונולוגי בלבד (הוא משתנה רק בגלל העיצורים שלא יכולים לקבל דגש, בדומה לה"א הידיעה), ובפרט, ממתי "מה + שם פועל" הוא צירוף סמיכות...?

 

[יושב חומה]

אם אין מדובר בצרוף סמיכות,

הרי שהמילה תנוקד מָה ולא לפי החוקים הכתובים שם.

 

[trilliane]

לא... פתחת תנ"ך לאחרונה?

המקרים הבודדים שבהם "מה" מנוקדת בקמץ היא כשאין אחריה מילה... למשל אם יש לך פסוק שמסתיים ב"ולא ידעתי מה" (שמואל ב יח כט) או לו היית כותב משפט כמו "אתן לך דבר מה". אבל בהקשר הרגיל, דהיינו, כשיש אחריה מילה, היא תמיד תנוקד לפי החוקים הנ"ל, בלי שום קשר לצירוף סמיכות (פעמים רבות 'מה' מופיעה לפני פועל, אז מה הקשר לסמיכות?) או לקיומו של מקף אחריה. מכיוון ש"אין לך מה לדאוג" הוא משפט אחד ואתה לא מתכוון לשים נקודה או פסיק בין "מה" ובין "לדאוג", אין לך מה לדאוג...

 

[daviduuu]

במילים אחרות: בסוף פסוק או באתנחתא.

ראו ערך הגפן, הגבר, הדרך, ועוד.

 

[הרהוט]

באחזה, כמו בשמרה.

beokhza בְּאָחְזָה (ולמען הסר ספק, תחת האל"ף - קמץ קטן).

 

[יאקים]

אכן, זה הכתיב. אולם ברשותך,

הייתי מוסיף עוד משהו קט: א. זה הכתיב גם בטקסט מנוקד וגם בזה אינו מנוקד, לצערי, אני נתקל בספרים שאני מתבקש לשמש עורך לשון שלהם - שלא לדבר בטקסטים שאינם מוקפדים, בעיתונות, לדוגמה) - בכתיב הלא-תקני והדי מוזר: באומרו, באוכלם, ביושבנו ועוד.... ב. יש להעיר שכאשר עה"פ גרונית, ולא חי"ת, יהיה הניקוד שלה בחטף-קמץ: בְּשָאֱלוֹ, בִּרְעוֹם (זה הכתיב הזהה גם במלא וגם בחסר) התותחים, אבל בְּרָעֱמָם (כך גם בכתיב מלא וגם בכתיב חסר). ג. ותיקון קל בבחינת "לפני עיוור לא תתן מכשול" יש להוסיף מפיק בה"א - באחזהּ. שבוע טוב

 

[הרהוט]

אכן, במפיק. תודה.

והעיר לי כהלכה יאקים שמן הראוי לתעתק ב-h בסוף, בשל המפיק.

 

[יאקים]

חן-חן על תגובתך. אהבתיהָ!

 

[יושב חומה]

המון תודה לשניכם!

 

[יאקים]

העיקר שהעניין הובהר לך כל צורכו!

נעים לי להיווכח שהשרשור עשה את שלו. שבוע טוב לך.