שאלו אותי..

[בחורה בהפרעה]

שאלו אותי..

למה הרמתי ידיים. למה וויתרתי. עניתי שכבר אין לי כוח להתמודד. עניתי שנמאס לי מהכל. אבל את התשובה המלאה שמרתי לעצמי. וויתרתי בגללך. וויתרתי בגלל האדם שאמור לגרום לי להאמין בעצמי. וויתרתי בגלל האדם שאמור להיות הכתף התומכת, היד המלטפת. ובמקום זה.. כל החיים אני רק נאבקת. בך. נאבקת לזכות בתשומת ליבך. נאבקת לזכות בקצת כבוד. נאבקת הכי חזק, כדי לקבל אהבה. אבא שלי. איך יכול להיות שאתה האדם שאני מרגישה הכי רחוקה ממנו כרגע? איך יכול להיות שזה אפילו לא אכפת לך? למה? לא מגיע לי. תמיד עשיתי הכל, אבל הכל כדי לקבל הכרה, כדי לקבל מילה טובה. ולא, ההצלחות שלי בחיים לא באו לי בקלות, קרעתי את התחת, למדתי ימים ולילות, הבאתי אין ספור מבחנים מושלמים ותעודות הצטיינות. ואף פעם לא שמעתי איזה "כל הכבוד" קטנטנן כזה.. יש לך מושג איך זה כאב לי לראות את המבחן שלה תלוי על המקרר? עם איזה 80 מזדיין, ואיך בגאווה שלחת אותי.."לכי תראי, איזה מבחן יפה אחותך הביאה". חייכתי, חיבקתי אותה, כי אני באמת גאה בה. אבל בפנים משהו נשבר. אותו משהו שבכל פעם כזאת נשבר ממנו חלק נוסף. אף פעם לא תליתם מבחן שלי על המקרר. התגייסתי, כרגיל גם שם הצטיינתי.. ושום מילה. ועכשיו היא.. התגייסה, כבר כמה חודשים בצבא.. ובכל פעם שאתה מדבר על הבת החיילת שלך העיניים נדלקות, ואפילו שהיא הייתה בריתוק רוב הזמן הזה, אתה עדיין הכי גאה. השתחררתי מהצבא. התחלתי לעבוד בעבודה מגיהנום. הבוס שלי הטריד אותי מינית, היה שולח ידיים, כל כך פחדתי ממנו, כל כך פחדתי מהמשפחה שלו. בכל פעם שאמרתי לידך שאני רוצה לעזוב היית מתעצבן, רואה בי מפונקת שלא יודעת לעבוד. עד עכשיו אתה לא יודע את הסיבה האמיתית. אף אחד לא יודע. ירדת עליי כל כך חזק כשגילית שהתפטרתי. עצלנית. טיפשה. זה לא נכון. זה אף פעם לא היה נכון. מהר מאוד מצאתי עבודה אחרת.. זו הייתה התקופה היפה ביותר עד כה.. פרחתי שם, נהניתי מכל רגע, העריכו אותי, הייתי מוקפת ילדים והורים שפשוט שמחו שאני חלק. הייתי חוזרת הביתה גמורה מעייפות, ותמיד היה לך מה להעיר.. "מה את מפהקת? מי שישמע מה עשית". וגם אלו משפטים ששברו בי עוד חלקים. התקבלתי ללימודים גבוהים, בחרתי לרדוף אחרי החלום שלי, שגם אותו כמובן ביטלת, לא מספיק טוב, אמרת. התביישת בי בכל פעם שאמרת מה אני לומדת.. ראיתי את זה בעיניים שלך. הרגשתי מושפלת כל כך. אפסית כל כך. אחרי שנה עזבתי שם, היה לי קשה.. ואתה גיכחת לי בפרצוף.. "אמרתי לך". אפילו לא טרחתי להסביר לך מה הסיבה שעזבתי. התקבלתי לאוניברסיטה, הפכו עולמות כדי להכניס אותי ברגע האחרון.. אבל נכנסתי. פסיכולוגיה. מצחיק שגם זה לא מספיק טוב עבורך. ואני קורעת את התחת, לומדת כל כך קשה, ובמקביל עובדת, גם בגן וגם מטפלת בשני ילדים בערב. גם שעות השינה המעטות להן אני זוכה, עוברות לי כמו סיוט מתמשך.. אם אני כבר מצליחה להירדם, אז זה רק כדי לחלום על הלימודים, על הפחד מכישלון. כל דבר הכי קטן עכשיו גורם לי לבכות. ואין לי כבר כוחות. רוצה לעזוב את הבית, מרגישה כמו בכלוב. אבל אני ערה למציאות, ונראה לי שגם אתה, בגלל זה אתה מרשה לעצמך להתנהג כלפיי ככה. אני לא אצליח לממן את עצמי מחוץ לבית. גם ככה קשה לי.. אני לעולם לא אצליח להבין למה אתה רואה בי זרה. למה כל מה שאני עושה הוא פשוט לא מספיק. אני לעולם לא אצליח להבין איך הן זוכות לשמוע ממך בכל רגע פנוי שאתה אוהב אותן, שאתה גאה בהן, אפילו שהן נכשלות בלימודים, או מרותקות בצבא.. אני לא אצליח להבין למה אני לא? למה לי זה לא מגיע? 12 שנות לימוד היא לא סיימה, אין לה בגרות מלאה.. אבל איך שהוא זה עדיין נראה לך נכון להגיד לי היום שאולי אם הייתי טיפה כמוה, הייתי יוצאת יותר מוצלחת. הייתי יוצאת אחרת. מה רע בי? למה אני תמיד מרגישה כל כך כלום לידך?! אתה חונק אותי, אתה רומס לי את הכבוד העצמי, אתה הורס לי את הביטחון העצמי.. אתה הורס אותי. את הבת שלך. אני הבת שלך!! מתי תשים לב שאיבדת אותי? אבא שלי. אתה פה, בבית, לידי.. ועדיין.. אני מתגעגעת אליך.

 

[רעוּת]

אוף.

זה כ"כ כואב לי שהוא לא רואה את האוצר שיש לו... אני מקווה שהוא יתעורר ויגלה את כל מה שיש בך, כדי שלא יאבד אותך לגמרי את יודעת, אולי את צריכה בכל זאת לשתף אותו במה שעובר עלייך אפילו אם זה היחס שלו שגרם לך לכפות על עצמך את הריחוק הזה, אני מאמינה שכן אכפת לו גם אם הוא לא יודע איך להראות את זה (ידוע שגברים, בכל גיל, הם מוגבלים רגשית)...אל תוותרי כ"כ מהר, והכי חשוב, תזכרי שגם אם הוא לא מראה לך את זה, את יודעת שאת שווה המון..

 

[בחורה בהפרעה]

ניסיתי.

ניסיתי לדבר איתו.. הבעיה היא שברגע שאני מתחילה, כל כך הרבה כעס ושנים של הדחקה יוצאות ממני, ואני נחנקת, בוכה, צורחת, שותקת.. אבל לא מצליחה להעביר לו את מה שיש לי להגיד.. והתשובות העיוורות שלו, הורגות אותי.. הוא לא מקבל.. הוא לא מבין, לא מנסה. אני חושבת שהיה לי הרבה יותר קל לקבל את היחס שלו אם הוא היה כזה גם לאחיותיי.. אבל מאחר שמה שאני מקבלת ממנו כל כך שונה ממה שהן מקבלות ממנו, אני יודעת שהוא מסוגל לתת, הוא מסוגל להרגיש גאה, והוא אפילו יכול להגיד זאת.. זה כואב כפליים. קצת קשה להרגיש שאני שווה, אפילו קצת, כשהאדם שאני כל כך אוהבת והכי מעריכה בעולם לא חושב ככה. וחוץ מזה.. את.. מה את מדברת ברצינות? הבהלת אותי לרגע בלי הציניות שלך.. תמיד ידעתי שמאחורי הבדיחות השחורות מסתתרת נפש טהורה ועדינה.. כמוך

תודה

 

[רעוּת]

אוי סתמי ../images/Emo46.gif

 

[בחורה בהפרעה]

../images/Emo99.gif

 

[Amazing18]

ואוו.

אם היו לי את המילים המתאימות לומר כרגע כדי לגרום לך להרגיש יותר טוב - הייתי אומרת הכל. אני מכירה את הכאב שלך מקרוב, אולי הרבה פחות מהכאב שלך. אבל מכירה. גם אבא שלי מדרבן אותנו למצוינות, ללימודים גבוהים, להצלחה. להיות מישהי הרבה הרבה יותר טובה ממה שאני חושבת שאני יכולה להיות. ועם כל הכבוד שיש לי אליו, ואני באמת מבינה את הכוונות הטובות שלו - זה כואב. זה כואב לשמוע אותו שבוע לפני שהתגייסתי שאני אבקש לצאת לקורס קצינות, זה כואב לשמוע אותו מלגלג על המקצוע שאני רוצה ללמוד בעתיד, זה כואב שאני צריכה לרצות אותו ולא את החלומות שלי. אז כן, במקום כלשהו אני כן מבינה אותך. ואני מקווה, שיום יבוא ותביני, שלמרות שהוא אבא שלך - אלו עדיין החיים שלך, החלומות שלך, האור שלך, האושר שלך. ואף אחד, אבל אף אחד ובטח שלא הוא - יכול לשנות או לקחת אותם ממך. יום יבוא והוא עוד יגלה מה הוא כמעט פיספס, אני רק מקווה בשבילו, שאת עדיין תהיי שם, כדי לקבל אותו שוב.

 

[בחורה בהפרעה]

דבר אחד..

תאמיני בעצמך.. אל תתכנני את חייך כדי לרצות אותו.. זה מה שאני עשיתי.. וזו הייתה טעות.. כי זה אף פעם לא הספיק. בדיוק כמו שאמרת, אלו החיים שלי, ואלו החיים שלך.. ההצלחות שלנו הן שלנו ולא של אף אחד. הלוואי שיגיע הרגע שאני אפסיק לחפש את האישור שלו. אולי אני לא מאמינה מספיק בעצמי. תודה לך על המילים החמות.. ובאמת מקווה שאבא שלך יראה שיש לו ילדה מדהימה מתחת לאף..

 

[sשיר]

../images/Emo14.gif

אבא שלי. אתה פה, בבית, לידי.. ועדיין.. אני מתגעגעת אליך. אווצ' בכלל אין לי מילים חכמות וגם לא מעודדות זה בכלל לא משנה מה עשית ואיפה היית הוא צריך להיות גאה בך כי את את בלי קשר לציונים ותעודות בלי קשר לאחיות ומבחנים על המקרר יש בך נפש יפה כל כך וזה מדהים איך הוא לא רואה את זה ולי נותר רק להעריץ אותך על שאת יודעת ליהיות גאה בך גם כשהוא מדכא את הגאווה על שאת יודעת כמה את שווה (נכון שאת יודעת?) *חיבוק גדול בחורונת* תמשיכי ליהיות כמוך זה הולם אותך ממש

 

[בחורה בהפרעה]

../images/Emo140.gif

לפעמים קצת נמאס להיות אני.. ולא תמיד זה מרגיש טוב.. אבל זו אני.. לטוב ולרע. יודעת שאבא שלי מפספס, ובאמת לא רק את הדברים החומריים.. הוא מפספס אותי.. הוא יכל להיות חלק בלתי נפרד מכל צעד שלי, אבל הוא בחר שלא. וזו הבחירה שלו.. והיום אני קמתי עם הבחירה שלי. אלו החיים שלי. הכשלונות שלי. ההצלחות שלי. האהבות שלי והדמעות שלי. אני אפסיק לחפש באחרים את האישור וההכרה, צריכה לעמוד מאחורי בחירותיי גם אם הן לא מקובלות על אחרים. תודה לך על מילים מחזקות.. הייתי צריכה את הדחיפה הזו.

 

[Kola86]

הי........

אוקודם כל, חבל בהיה לי לקרוא שזה היחס אבל טוב שאת יודעת לזהות מה את כן.. את אוצר! ויצא לך פעם לחשוב שאולי הוא יודע כמה את כל כך טובה.. ופשוט מרגיש ליידך שכל מה שיגיד מיותר כי את אדירה פשוט והוא יודע את זה? אני לא רוצה שזה ישמע מגעיל, ואין בי שום זלזול חלילה, אבל אולי הוא בכלל מקנא בך?? לא יודעת אם זה הגיוני אבל היו מקרים.. בכל זאת, את הצלחת בכל מקום אליו פנית, לימודים צבא, הכל.. חלומו של כל אחד, והוא? הוא אדם מלומד, ומשכיל כמוך, שכל מה שנוגע בו הופך לזהב?? שוב, אין פה שום מקום של זלזול אבל תחשבי על זה.. הרי הוא אבא שלך וכדמות אבהית הוא אמור להראות לבנות שלו דוגמא אישית אם הוא מצפה מהן למשהו.. שיהיה מודל לחיקוי?? ואולי הוא לא מספיק טוב בשביל מודל לחיקוי? אני לא יודעת כלום, וכותבת ממקום שאין לו בו בכלל זכות להביע דעה, אבל בכל זאת. ואולי גם הוא יודע שאחיותיך לעולם לא יגיעו לרמה שלך, אבל בכל זאת מעודד אותן תמיד ודואג ומפנק וכל מה שאת לא מקבלת, בכדי שלא ירגישו נחותות ממך.? אולי הוא גאה בך בטרוף ולא מראה כדי שלא יקנאו וירגישו אפסיות וכך לא ירצו להתקדם... יכול להיות שכתבתי רק שטויות.. וסליחה אם יש משהו לא במקום.. פשוט לא נראה לי הגיוני שאבא שיש לו בת מקסימה כמוך יתלונן.. אז חשבתי על הדברים הכי מופרחים שעלו לי וכתבתי.. אם זה כל כך מעיק לך והתקשורת בניכם לא משהו, אז למה שלא תנסי לכתוב לו מכתב?? הוא בטוח יקרא עד הסוף.... אני רוצה לדעת מה יש לך להגיד לי על התגובה שלי כי חשוב לי לבקש סליחה אם רשמתי משהו שלא בסדר... יום טוב.

 

[בחורה בהפרעה]

את יודעת..

העלית כמה נקודות למחשבה. קודם כל, אין לך על מה להתנצל, זוהי הדעה שלך ולא אמרת שום דבר שיכול היה לפגוע בי. דבר שני.. מי יודע?! אולי באמת.. הרי גם לי אין את התשובות, ניסיתי הכל ובאמת אין שום סיבה הגיונית לחוסר היחס שאני מקבלת ממנו. אם הוא רק היה יודע שאני רואה בו את האדם החכם ביותר שקיים, ומעריצה אותו על הדרך שעבר ועל חוכמת החיים שבו.. אולי דברים באמת היו נראים אחרת. בכל מקרה, חשבתי כבר על לכתוב לו מכתב, אבל אבא שלי הוא לא אדם קל, הוא לא יודע איך להתמודד עם רגשות.. וגם אני לא כל כך. תודה רבה לך על התגובה, באמת שהצלחת לעורר בי כמה שאלות.. ולפעמים, כל מה שצריך זה מבט של מישהו מבחוץ.

 

[Kola86]

וואווו אין לך מושג איך הרגעת אותי

כבר התחלתי לחשוב שאולי כתבתי לך דברים שלא הייתי צריכה.. אני ממש רגועה עכשיו.. תודה והרשי לי לשלוח לך חיבוק ענקי! ממני באור יהודה עד אליך.... ולדעתי תנסי בכל דרך אפשרית לפתור איתו את הבעיה, מה עם אמא שלך? אולי תדברי איתה והיא תוכל איכשהו לעזור לך?? מחזיקה לך אצבעות, נטלי.