שאלות על החיים
היי אני מכיר את עצמי די טוב אני לא קנאי במערכות היחסים שלי ,זאת אומרת יש לי חוש טוב לבני אדם מבחינתי במקרה של בגידות יש אשמה ל2 הצדדים ומה גם שצריך לחוש את הבן הזוג בכדי לדעת.
בחינתי אני לא מאלו שעושים דרמות או מריבות להבדיל מהאתיופים והערבים ששוחטים פשוט,מבחינתי אם אני מגלה אני משחרר פשוט ,גם כאדם מאמין שאי אפשר לחיות יחדיו לאחר גילוי הבגידה !
א. האם זה שאני לא קנאי מטבעי זה מעיד משהו על עצמי ועל מערכות יחסים ?
ב.יש לי דודה שבאמת אני מוקיר אותה כל כך, היא מבוגרת והיא פשוט דוגמא לצניעות וכו ,ובאמת חוץ מדברים כללים מאוד לא ידענו בבית מה קורה בביתה או עם הילדים,מצד שני יש לנו דודים עם כזאת פטפטת על אנשים והעיקר לדבר ולקשקש וסחבקיה בפרוגלה גם אם זה מסקרן לדבר על אנשים זה חסר טעם תדברו מול פניו זה יהיה יותר אפקטיבי,ואני משווה ואני אומר לעצמי בעקבות גיסי שנוהג כך כנראה שאמו למדה אותו טוב בנושא הזה חוץ משלום ומה נשמע,ואיזה כלי שסידרתי לו בעבר שום ציוץ אני לא שומע מהשולחן לסלון בליל שישי וזהו.
ואז אומר לעצמי בעקבות נסיון חיים אולי באמת לא כדאי לשתף בכל דבר גם אם רוצים ונורא בא לספר , בגיל 35 הדודים כבר נהיו דודים לאירועים אין קשר ממשי טוב כמו בעבר ,אנשים מתבגרים וכו וכבר זה לא זה תיש לו בבית הכנסת אחד שעובד בבית חולים וכל בן עדה שמכירים שמתאשפז או אדם מוכר וכו הוא מספר ואז זה מתפרסם לכולם ,ואני אומר לעצמי אולי האדם לא רוצה שידעו שהוא בבית חולים למה לספר?
ג.אני רואה חבים שנקרעים תחת הנטל הכלכלי ולא יודע או שהם לא עשו בחירה טובה ולבנו את הנושאבן הזוג אמור לתמוך אמור לקרוא את המצב הכלכלי ולא לדרוש ייתר על המידה כשבן הזוג קורע וחנוק בגלל יוקר המחיה.
מה אתם אומרים על כך?
תודה וסופ"ש נפלא ומהנה!
היי אני מכיר את עצמי די טוב אני לא קנאי במערכות היחסים שלי ,זאת אומרת יש לי חוש טוב לבני אדם מבחינתי במקרה של בגידות יש אשמה ל2 הצדדים ומה גם שצריך לחוש את הבן הזוג בכדי לדעת.
בחינתי אני לא מאלו שעושים דרמות או מריבות להבדיל מהאתיופים והערבים ששוחטים פשוט,מבחינתי אם אני מגלה אני משחרר פשוט ,גם כאדם מאמין שאי אפשר לחיות יחדיו לאחר גילוי הבגידה !
א. האם זה שאני לא קנאי מטבעי זה מעיד משהו על עצמי ועל מערכות יחסים ?
ב.יש לי דודה שבאמת אני מוקיר אותה כל כך, היא מבוגרת והיא פשוט דוגמא לצניעות וכו ,ובאמת חוץ מדברים כללים מאוד לא ידענו בבית מה קורה בביתה או עם הילדים,מצד שני יש לנו דודים עם כזאת פטפטת על אנשים והעיקר לדבר ולקשקש וסחבקיה בפרוגלה גם אם זה מסקרן לדבר על אנשים זה חסר טעם תדברו מול פניו זה יהיה יותר אפקטיבי,ואני משווה ואני אומר לעצמי בעקבות גיסי שנוהג כך כנראה שאמו למדה אותו טוב בנושא הזה חוץ משלום ומה נשמע,ואיזה כלי שסידרתי לו בעבר שום ציוץ אני לא שומע מהשולחן לסלון בליל שישי וזהו.
ואז אומר לעצמי בעקבות נסיון חיים אולי באמת לא כדאי לשתף בכל דבר גם אם רוצים ונורא בא לספר , בגיל 35 הדודים כבר נהיו דודים לאירועים אין קשר ממשי טוב כמו בעבר ,אנשים מתבגרים וכו וכבר זה לא זה תיש לו בבית הכנסת אחד שעובד בבית חולים וכל בן עדה שמכירים שמתאשפז או אדם מוכר וכו הוא מספר ואז זה מתפרסם לכולם ,ואני אומר לעצמי אולי האדם לא רוצה שידעו שהוא בבית חולים למה לספר?
ג.אני רואה חבים שנקרעים תחת הנטל הכלכלי ולא יודע או שהם לא עשו בחירה טובה ולבנו את הנושאבן הזוג אמור לתמוך אמור לקרוא את המצב הכלכלי ולא לדרוש ייתר על המידה כשבן הזוג קורע וחנוק בגלל יוקר המחיה.
מה אתם אומרים על כך?
תודה וסופ"ש נפלא ומהנה!
