בייבי בלוז לעומת דכאון אחרי לידה:
מעתיקה לך מפורום אחר שמצאתי:
שאלה: יש לי נדודי שינה ואין חשק לעשות כלום כמו פעם... מקווה שזה לא דכאון...
תשובה:
יש את "הבייבי בלוז" שאת זה חוות הרוב המוחלט של הנשים, ירידה במצב רוח, אין חשק לכלום, בוכות הרבה בלי סיבה וכו' זה יכול להמשך גם כמה שבועות אחרי הלידה.
כדי להגדיר אישה כחווה "דיכאון אחרי לידה" בודקים כמה שטח של תפקוד נפגע ולמשך כמה זמן, זאת אומרת אם זה ממשיך מעבר לחודשיים שלושה אחרי הלידה, אם יש יותר ירידה ויותר ירידה בתפקוד לאורך הזמן הזה - פחות תפקוד בבית, יותר הסתגרות, פחות תפקוד בטיפול בתינוק, אז כבר נוטים לאבחן "דכאון שאחרי לידה"
מה שאישה יכולה לעזור לעצמה לצאת מהבייבי בלוז ולא להגיע לדכאון זה קודם כל, לעזור לגוף לחזור לבריאות ולמצב מאוזן - לעשות בדיקות דם, לראות אם חסר ברזל, ויטמין B12, מצב בלוטת התריס, אם משהו מאלה חסר כמובן לטפל, ובלי קשר מומלץ לקחת פרנטל, במיוחד אם את מניקה. זה עושה פלאים למצב הרוח - את פשוט מגלה שהמצב הגופני הירוד השפיע אוטומטית על המצב הנפשי.
מעבר לזה - תזונה מסודרת ובריאה, שינה מספקת. במצב שאת נמצאת בו זה בטח קצת קשה לך לדאוג לעצמך לאכול כמו שצריך, אז או שתגייסי לעצמך עזרה תומכת מסביבך שיעזרו לך להתארגן עם זה, או שתנסי בכל זאת "לתפוס" את עצמך בכח מתוך ידיעה כמה זה חשוב לבריאות שלך ושל התינוק.
אם בכל זאת לא מרגישים שיפור, או ממשיכים להרגיש ירידה, אז מומלץ מאד לפנות למישהו מקצועי שיוכל לעזור ולכוון, אפשר לטפל בדברים והחיים יכולים להיות הרבה יותר יפים, חבל להזניח...
המעט שאת מתארת - נדודי שינה ואין חשק לעשות כלום כמו פעם
זה נשמע כמו דכדוך/בייבי בלוז זה רחוק מאד מלהיות דכאון.
יש לזה הסברים שונים, כמו השינוי האדיר שעובר על האישה בלידה ואחריה, חוץ ממפל ההורמונים, יש תקופת הסתגלות למציאות חדשה, ליצור חי שכל קיומו תלוי בך, השינוי והטלטלה שעוברת הזוגיות כשהופכים מזוג להורים, וגם פיזית - הגוף צריך להתאושש מהלידה עצמה, השוני בדפוסי השינה שאת כבר לא אדון לעצמך ויש מישהו קטנצ'יק חדש שמכתיב את הסדר...
ויש את הפער בין הציפיות למציאות, במיוחד אם חיכית מאד להריון הזה, יש כל כך הרבה חלומות ורודים על האושר המושלם, ולא כל כך חושבים שיהיה גם קשיי הסתגלות, כמו לכל שינוי בחיים, שינוי מבורך, אבל דורש הסתגלות, בהחלט, המון אושר ביחד עם הקושי, זה בא ביחד ולפעמים קשה לנו לקבל את עצמינו, מחשבות כמו "איך יכול להיות שכל כך קשה לי, אחרי שכל כך חיכיתי לזה"
אז אל תהיי קשה עם עצמך, תרשי לעצמך לחוות את הקושי, זה בסדר, תזרמי עם זה וזה יעבור בסופו של דבר.
קחי לך את הזמן שלך להתאושש, בלי לחץ, אל תוותרי על בדיקות דם, תוספים במקרה שיש לך חוסרים כלשהם, וחוץ מזה נסי לפנק את עצמך, פרגני לעצמך דברים שעושים לך טוב, לצאת, להתאוורר, עם הבעל/חברה/אחות, אמבטיה ארוכה ומפנקת, ספר טוב... כל אחת ומה שהיא אוהבת.
